גם בהתערותו לעיניכם...

גַּם בְּהִתְעָרוֹתוֹ לְעֵינֵיכֶם, וְעַד לְמַעֲמַקָּיו –
אַל תִּצְהֲלוּ כְאַבִּירִים.
אַךְ הָתֵל הֵתֵל בָּכֶם לְלֹא רַחֲמִים
וְעַד לִמְנוֹד רֹאשׁ לָעַג לְכֻלְּכֶם.
נִקְלֵיתֶם מֵחֲשׂוֹף לָכֶם אַחַת מִנִּי אֶלֶף
מֵהָגוּת לִבּוֹ עֲלֵיכֶם,
עַל-כֵּן יִתְגַּל, לְמַעַן הֵעָלֵם מְאֹד מֵעֵינֵיכֶם
וּלְמַעַן הַתְעוֹתְכֶם.
שָׁוְא תַּחְפְּשׂוּהוּ בְּמַחֲבוֹאֵי חֲרוּזָיו – גַּם אֵלֶּה
אַךְ כְּסוּת הֵמָּה לִצְפוּנָיו,
מִבַּעַד לְטוּרֵיהֶם, כְּמוֹ מִבֵּינוֹת לַחֲרַכֵּי סוּגַר,
לָבִיא לוֹהֵט וְזוֹמֵם יָצִיץ,
יִשְׁלֶה לְמַרְאֵה עַיִן, יִתְאַפֵּק אוֹ יִרְגַּן חֶרֶשׁ –
וְשַׁאֲגַת אֵשׁ עֲצוּרָה בְּעַצְמוֹתָיו.
לַיְלָה מִלֵּילוֹת יָבֹא, וּבְעֶצֶם שְׁנַתְכֶם הַמְּתוּקָה,
יְבַהֶלְכֶם הֵד רַעֲמָהּ פִּתְאֹם,
מִמֶּרְחָק לֹא פִלַּלְתֶּם, מִילֵל יְשִׁימוֹן, תַּגִּיעֲכֶם,
וְאַתֶּם טֶרֶם תָּבִינוּ.
נִשְׁבַּר הַסּוּגַר בִּן-לַיְלָה, הָיוּ בְרִיחָיו רְסִיסִים,
וְהַלָּבִיא נִמְלַט לִמְכוֹרָתוֹ.
עוֹד הַבֹּקֶר עִם פְּרָץ שֶׁמֶשׁ, עַז-נֶפֶשׁ וְנֶאְדָּר,
נִצָּב עַל קָדְקֹד צוּר יוֹפִיעַ,
בּוֹעֵר בִּזְהַב תַּלְתַּלָּיו וְנֶאְפַּד רַעְמָתוֹ הַכְּבֵדָה –
כֻּלּוֹ אוֹמֵר: מֶלֶךְ!
עֵינָיו תִּרְשֹׁפְנָה בּוּז וְאַפּוֹ יָרִיחַ טֶרֶף
וּתְרוּעַת דְּרוֹרוֹ שָׁרְשֵׁי הָרִים תַּחֲרִיד.
 
ד' אדר, תרצ"א, לונדון.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.