פרק י: מקור הברכה עריכה

אבא חלקיה היה בן בנו של חוני המעגל כאשר העולם היה צריך לגשם, היו חכמים שולחים אליו, והוא היה מבקש רחמים והיה יורד גשם. פעם אחת העולם היה צריך גשם. חכמים שלחו אליו שני תלמידי חכמים, כדי שיבקש רחמים שירד גשם. הלכו לביתו ולא מצאו אותו. הלכו לשדה ומצאו אותו שהיה עודר. נתנו לו שלום, אולם הוא לא הסביר להם פנים. בערב כשחזר הביתה, אסף עצים. אבא חלקיה שם את העצים והמעדר על כתף אחת ואת גלימתו שם על הכתף השניה. כל הדרך הוא לא נעל את נעליו, אך כאשר היגיע למים נעל את נעליו. כאשר הגיע לקוצים בדרך, הרים את גלימתו. כאשר הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו לקבל את פניו, כאשר היא מקושטת. כאשר הגיע לביתו עלתה אשתו ראשונה, אח"כ הוא עלה, ולאחר מכן עלו אותם זוג תלמידי חכמים. ישב ואכל, אך לא אמר לחכמים "באו ואכלו". חילק לחם לילדים: למבוגר נתן חלק אחד, ואילו לקטן נתן שני חלקים. אמר לה לאשתו: אני יודע שהחכמים באו כדי לבקש גשם. נעלה לגג ונבקש רחמים. אולי הקב"ה יתרצה לנו ויביא גשם, ולא נחזיק טובה לעצמינו. עלו לגג. הוא עמד בפינה אחת והיא בפינה אחרת. הקדימו ובאו עננים מהכיוון של האישה. כאשר ירד, אמר להם: מדוע באו תלמידי חכמים? אמרו לו: חכמים שלחו אותנו לכבודו, כדי שיבקש רחמים על הגשמים. אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו לו: אנו יודעים שהגשם בא בזכות כבודו. אלא יאמר לנו אדוני את הדברים שהיו תמוהים לנו. מדוע כשאמרנו לך שלום, לא הסברת לנו פנים? אמר להם: אני שכיר יום, ולא רציתי להיגרר לשיחה ולהתבטל מעבודתי. ומה הטעם שכבודו סוחב עצים על כתף אחת ואת הגלימה על כתף השניה? אמר להם: הבגד הזה שאול. שאלתי אותו בכדי ללבוש אותו ולא בכדי לסחוב עליו עצים. מדוע כל הדרך כבודו לא נעל את הנעליים, וכאשר היגיע למים כן נעל את הנעליים? אמר להם: כל הדרך אני רואה (על מה אני דורך), אך כשאני במים אינני רואה. מדוע כאשר כבודו היגיע לקוצים, הוא הרים את שולי גלימתו? אמר להם: הבשר מתרפא (אם נשרט מהקוצים), אך הבגד עלול להיקרע מהקוצים, ואינו מתרפא. מדוע כשכבודו הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו מקושטת? אמר להם: כדי שלא אתן עיני באישה אחרת. מדוע, עלתה האישה ראשונה, אח"כ כבודו ואח"כ אנחנו? אמר להם: מפני שאינני מכיר אתכם. מדוע כשכבודו אכל, הוא לא אמר לנו "בואו ואכלו"? מפני שאין לי מספיק פת, ולא רציתי שתחזיקו לי טובה בחינם. מדוע כבודו נתן לגדול חתיכה אחת ולקטן שתי חתיכות? אמר להם: זה נמצא בבית, וזה נמצא בבית כנסת ולומד. מדוע הקדימו העננים לבוא מהצד שבו האישה עמדה, לפני שבאו העננים מהצד של כבודו? משום שהאישה מצויה בבית, והיא נותנת פת לעניים, והנאתה קרובה אצל העניים, לעומ"ז אני נותן לעניים כסף, וההנאה שאני גורם לעניים אינה קרובה. או בגלל סיבה אחרת: היו בריונים בשכונה שלנו. אני ביקשתי רחמים שימותו, ואילו היא ביקשה רחמים שיחזרו בתשובה, ואכן הם חזרו. (תענית כ"ג)

א. המיוחד בדמות של אבא חלקיה עריכה

האגדה שלפנינו פותחת בייחוס של אבא חלקיה, הוא היה בן בנו של חוני המעגל. לא לחינם האגדה פותחת בייחוס שלו. ללמדנו כי כפי שחוני המעגל הצליח להוריד גשמים בתפילתו, כך גם נכדו אבא חלקיה. אולם מתברר שכמעט כל האגדה אינה עוסקת לא בתפילתו של אבא חלקיה ולא בירידת הגשמים. רוב האגדה עוסקת בדמותו של אבא חלקיה, במידות שלו, בהנהגותיו, במצבו הדחוק- העוני הקשה. וכן בקשר שלו עם אשתו. כל ההתעסקות סביב דמותו של אבא חלקיה באה ללמדנו בזכות מה הוא מצליח בתפילותיו להוריד גשמים. להלן נדון במיוחד שבדמותו של אבא חלקיה. נבחן את המידות וההנהגות שהאגדה הדגישה בדמותו, שהן הן הסיבה לכוחו וליכולתו להתפלל ולהוריד גשמים.

מתברר שהאגדה הדגישה שלושה דברים המאפיינים את אבא חלקיה: - התרחקות מהגזל ומאבק גזל. - עניות קשה מאוד. - הקשר המיוחד בנו לבין אשתו. להלן נתייחס לכל אחד משלושת המאפיינים האלה. ננסה להראות את הקשר ביניהם, ומדוע הם כלי לקבלת הברכה, במקרה שלנו להורדת גשמים.

ב. התרחקות מגזל עריכה

לפחות שלוש פעמים האגדה מדגישה שאבא חלקיה מקפיד להתרחק מגזל. להלן נפרט אותם ולאחר מכן נדון בקשר בין התרחקות מהגזל לבין ירידת הגשמים.

1. גזל זמן

הלכו לשדה ומצאו אותו שהיה עודר. נתנו לו שלום, אולם הוא לא הסביר להם פנים. ... מדוע כשאמרנו לך שלום, לא הסברת לנו פנים? אמר להם: אני שכיר יום, ולא רציתי להיגרר לשיחה ולהתבטל מעבודתי.

שני השליחים מגיעים לשדה ופוגשים את אבא חלקיה בעבודתו, הוא עודר את האדמה. הם כמובן, אומרים לו שלום, אך הוא אינו מסביר להם פנים. מן הסתמא הוא עונה להם שלום "יבש", בלי חיוך ובלי מילים, והמשיך בעבודתו תוך כדי שהוא מתעלם מהם. לשאלתם מדוע הוא לא הסביר להם פנים, ענה אבא חלקיה שהוא חושש שאם יסביר להם פנים, הוא עלול להיגרר לשיחה וכיוצא בזה. בכך הוא יתבטל מעבודתו, והרי הוא שכיר יום. כלומר זמנו אינו שייך לו! ואם הוא ידבר בעבודה, הוא בבחינת גוזל את זמנו של בעל הבית!

2. אבק גזל

בערב כשחזר הביתה, אסף עצים. אבא חלקיה שם את העצים והמעדר על כתף אחת ואת גלימתו שם על הכתף השניה. ... ומה הטעם שכבודו סוחב עצים על כתף אחת ואת הגלימה על כתף השניה? אמר להם: הבגד הזה שאול. שאלתי אותו בכדי ללבוש אותו ולא בכדי לסחוב עליו עצים.

אבא חלקיה מסיים את עבודתו וחוזר לביתו, לא לפני שהוא אוסף עצים לצרכי הבית. והנה אבא חלקיה פושט את הגלימה שעליו, סוחב את העצים על כתפו האחת ואת הגלימה הוא מניח על כתפו השניה. לפשר הדבר הוא מסביר, כי הבגד שאול ואינו שלו. הוא שאל את הבגד כדי ללבוש אותו, אך לא כדי לסחוב עליו עצים. מבחינתו זה לא משנה אם בעל החולצה יקפיד על כך או לא. בכל מקרה החולצה עלולה להישחק מן העצים או להיקרע. יש כאן חשש לאבק גזל, ואבא חלקיה נזהר "בכל שהוא" בתחום הגזל. 3. גניבת דעת הבריות

ישב ואכל, אך לא אמר לחכמים "באו ואכלו". ... מדוע כשכבודו אכל, הוא לא אמר לנו "בואו ואכלו"? מפני שאין לי מספיק פת, ולא רציתי שתחזיקו לי טובה בחינם.

האגדה ממשיכה להאיר את דמותו של אבא חלקיה המתרחק מהגזל. הפעם הוא מתרחק מגניבת דעת הבריות. השליחים נכנסים לביתו, השעה שעת האוכל, ומשפחת אבא חלקיה יושבת לאכול. בניגוד לדרכי הנימוס אבא חלקיה אינו מזמין את האורחים לאכול. הסיבה לכך פשוטה, אין לו אוכל בשביל האורחים. השליחים שואלים אותו, מדוע לא היה נימוסי והזמין אותם? אבא חלקיה עונה תשובה שכל כולה כנות וישרות: הוא אינו מעוניין להיות נימוסי, ולהזמין אותם הזמנה נימוסית בלבד, בעוד שהוא יודע שאין לו מה לתת להם. הוא מבחינתו אם יזמין אותם, יצפה לתשובה שלילית וינשום לרווחה. אך הם יחזיקו לו טובה, שהוא הזמין אותם. זו גניבת דעת הבריות! הוא אינו מוכן לכך! לסיכום, נראה בבירור שהאגדה רצתה להדגיש את ההתרחקות מגזל ומאבק גזל אצל אבא חלקיה. נשאלת השאלה, האם יש קשר בין התרחקות מגזל לבין קבלת תפילותיו של אבא חלקיה? האם השפע האלוקי- הגשמים במקרה שלנו- תלוי בעניין זה של הגזל או התרחקות ממנו?

ג. התרחקות מגזל- מקור לקבלת הברכה עריכה

נראה לאמר כי ההתרחקות מהגזל היא יסוד גדול בקבלת הברכה האלוקית. ידוע כי הנהגת הקב"ה בעולמו היא במידה כנגד מידה. והנה מי שנשמר מגזל, כל כולו אומר וצועק: מה ששלי שלי, אך אינני מוכן להָנוֹת ממה שאינו שלי. ואכן מי שנזהר להָנוֹת רק ממה ששייך לו, הקב"ה ישמור לו את שלו. מי שח"ו גוזל ונהנה ממה ששייך לזולתו, הקב"ה ינהג עמו במידה כנגד מידה, "ויגזול" ממנו את מה ששייך לו. לכן אם ח"ו יש גזל בעולם, הקב"ה לוקח מאתנו את מה שאמור להיות שלנו-את הגשמים. אשר על כן מי שנשמר להָנוֹת רק ממה ששייך לו, הקב"ה ישמור שלא יגזלו ממנו. משום כך אם אבא חלקיה מתפלל לגשמים, ודאי שהקב"ה יוריד גשמים.

ד. חיי עוני- מרשם להורדת גשמים?! עריכה

המאפיין השני שהאגדה הדגישה אצל אבא חלקיה זהו העוני ומצבו הכל כך דחוק. השאלה היא האם יש קשר בין העוני לבין הכח להוריד גשמים? זאת נצטרך לבדוק. מתברר שגם רבי חנינא בן דוסא היה עני מאוד. וגם הוא הוריד גשמים בתפילותיו. להלן נפרט את המקומות בהם הדגישה האגדה את העניות של אבא חלקיה ואת מצבו הדחוק. לאחר מכן ננסה להתחקות על הקשר בין העוני לבין הכוח להוריד גשמים.

1. עובד בעידור עריכה

הלכו לביתו ולא מצאו אותו. הלכו לשדה ומצאו אותו שהיה עודר.

המפגש הראשון שלנו עם אבא חלקיה הוא בשדה. עובד בעידור- עבודה פיזית ומפרכת. עבודה קשה לכל הדעות, ואולי סמל העבודות הקשות שבשדה. סוג העבודה כשלעצמו בא ללמדנו על חייו הקשים של אבא חלקיה. רק מי שעני וחסר כל, נאלץ לעבוד "בכל עבודה בשדה".

2. החולצה אינה שלו

ומה הטעם שכבודו סוחב עצים על כתף אחת ואת הגלימה על כתף השניה? אמר להם: הבגד הזה שאול. שאלתי אותו בכדי ללבוש אותו ולא בכדי לסחוב עליו עצים.

כשחזר אבא חלקיה מן השדה, הוא שם את העצים על כתפו האחת ואת החולצה שלו על הכתף השניה. כאמור, הסביר אבא חלקיה כי החולצה אינה שלו, הוא שאל אותה כדי ללבוש ולא כדי לסחוב עליה עצים. אבא חלקיה יוצא לעבודה בבגדים שאולים! גם עניים מן השורה יש להם בגדים משלהם. אדם ללא בגדים משלו- זהו סמל העניות. הבקשה הבסיסית של האדם באשר הוא: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"1. זהו המעט שבמעט שהאדם יכול לבקש. אך מתברר שגם הקצת הזה- הדבר הכל כך בסיסי- גם זאת אין לאבא חלקיה.

3. הולך יחף

כל הדרך הוא לא נעל את נעליו, אך כאשר היגיע למים נעל את נעליו. ... מדוע כל הדרך כבודו לא נעל את הנעליים, וכאשר היגיע למים כן נעל את הנעליים? אמר להם: כל הדרך אני רואה (על מה אני דורך), אך כשאני במים אינני רואה.

האגדה משיכה לתאר את אבא חלקיה ואת מידותיו. כשחזר מן העבודה הוא הלך יחף. אך כשהיגיע לשלולית מים או נחל, או אז הוא נעל את נעליו. לאבא חלקיה אין חולצה משלו, זאת כבר ראינו. ככול הנראה הנעליים כן שלו. אולם הוא אינו מרשה לעצמו לנעול אותם כל הזמן, אלא אם כן יש צורך גדול. לכן בדרכו הוא הולך יחף, אך כשיש מים והוא אינו רואה את המכשולים שבמים, כאן כבר אין לו ברירה, הוא נועל את נעליו כדי להגן על רגליו. נעליים הם פריט בסיסי וחיוני. גם עני מן השורה יש לו נעליים. אך אבא חלקיה עני מאוד. הוא חס על נעליו שמא יתקלקלו ויאלץ להישאר ללא נעלים. אשר על כן הוא נועל אותם רק אם יש צורך חשוב מאוד.

4. עדיף להיפצע ולא לקרוע את הבגד

כאשר הגיע לקוצים בדרך, הרים את גלימתו. ... מדוע כאשר כבודו היגיע לקוצים, הוא הרים את שולי גלימתו? אמר להם: הבשר מתרפא (אם נשרט מהקוצים), אך הבגד עלול להיקרע מהקוצים, ואינו מתרפא.

כאשר אבא חלקיה הגיע לקוצים, הוא הרים את שולי הבגד כדי שזה לא יקרע. לשאלת המלווים אותו הוא עונה כי אם הוא יסרט, גופו יתרפא. אולם אם הבגד יקרע, אין לו תקנה. אין ספק, התנהגות מעין זו היא בבחינת שיא העוני והדלות. אדם מעדיף להיסרט בגופו ולסבול, ולא שבגדו יקרע. שאם זה יקרע, מאין ימצא כסף לבגד אחר? או שמא אין זה הבגד שלו. בין כך ובין כך אבא חלקיה עני מרוד ואולי סמל העניות.

5. האוכל בבית בצמצום

ישב ואכל, אך לא אמר לחכמים "בואו ואכלו". חילק לחם לילדים: למבוגר נתן חלק אחד, ואילו לקטן שני חלקים. ... - מדוע כשכבודו אכל, הוא לא אמר לנו "בואו ואכלו"? - מפני שאין לי מספיק פת, ולא רציתי שתחזיקו לי טובה בחינם.

בביתו של אבא חלקיה האוכל במשורה ובצמצום. הוא אינו יכול להרשות לעצמו להזמין אורחים. פשוט אין אוכל גם לאורחים, יש בקושי לבני הבית. כאשר בני הבית יושבים לאכול, האוכל ניתן בהתחשבנות: לילד זה פרוסה אחת ולזה שתיים. עם ההסברים: מפני שזה היה בבית וזה היה בלימודים והוא צריך יותר. לפנינו בית שהאמא לא יכולה לתת לילדים אוכל כפי שהיתה רוצה, ולא כפי שהילדים היו רוצים. אוכלים בדיוק ובצמצום את מה שיש, לא שואלים אם יש עוד, כי התשובה ברורה...

ה. אבא חלקיה- סמל העניות עריכה

כפי שראינו לאבא חלקיה לא היו בגדים מיותרים ולא נעלים מיותרות. היה לו בדיוק מה שהוא צריך בצמצום רב מאוד. נראה שכך המצב גם לגבי האוכל. יש בבית אוכל, אך בדיוק לפי מה שצריך, לא טיפה אחת יותר. נראה לאמר כי האגדה הדגישה לנו ארבע פעמים את העוני הקשה המצוי בבית אבא חלקיה. בכל פעם התיאור היה קשה מאוד, וכמו בא לבטא את סמל העניות. - החולצה שעליו אינה שלו, היא שאולה. וכשהוא צריך לסחוב עצים הוא נאלץ לפשוט אותה ולסחוב עצים על כתפו החשופה. - נעלים לנעול- זה נראה כמותרות. רק אם אין ברירה נועלים נעלים, כשעוברים בתוך מכשול מים. - עוברים ליד קוצים, צריך להרים את שולי הבגד כדי שזה לא יקרע. ומה עם הרגלים? אלה יפצעו- לא נורא, פצע מתרפא, אבל בגד קרוע לא תמיד יש לו תקנה. - ואוכל- הדבר הבסיסי ביותר לקיום האדם- זה נמצא בבית בהקצבה ובמשורה. הילדים אוכלים בהתחשבנות מדוקדקת, ולהזמין אורחים- "מאן דכר שמיה"...

ו. לכבוש את יצר הקבלה עריכה

הנה כי כן אבא חלקיה הינו סמל העניות. השאלה היא האם יש קשר בין העוני לבין כוחו של אבא חלקיה להוריד גשמים? האם יש קשר בין העוני לבין ההנהגה הכל כך חזקה שלו- ההתרחקות מהגזל? האם העוני וההתרחקות מהגזל הם הסיבה לקבלת תפילותיו של אבא חלקיה? נראה לומר כי יש קשר הדוק בין הדברים, כפי שנסביר להלן: יש שני סוגי עניים. יש עני שאינו משלים עם מצבו, לכן הוא עושה מאמצים רבים להטיב את מצבו החומרי. הוא עלול אפילו לקבץ נדבות. עני כזה תמיד יתלונן על מצבו, לא יוותר אף פעם על הרצון לקבל ולקבל. הסוג השני של עני זה שמשלים עם מצבו. מסתפק במועט, לא נשמע ממנו אף שמץ של תלונה על חיי העוני שלו. יתר על כן הוא לומד להסתפק בִמה שיש לו, וליתר דיוק במה שאין לו. ואולי מבחינתו, לא חסר לו מאומה. עני כזה מחנך את עצמו יום יום ושעה שעה להסתפק במועט. מידה זו הופכת להיות חלק ממנו. הוא מסתגל למציאות של עוני מתוך כבוד עצמי ומתוך הרגשה שהכל בסדר. אבא חלקיה שייך לסוג השני. עני שמשלים עם מצבו, פירוש הדבר שהוא הצליח לכבוש את יצר הקבלה2. הוא אינו מתלונן, הוא חי וזורם עם מצבו, עם ההעדר ועם העוני. בדומה לאבא חלקיה מצאנו את רבי חנינא בן דוסא. הוא היה עני מאוד והגמרא אומרת במפורש שהוא השלים עם מצבו והסתפק במה שיש לו: "כל העולם כולו ניזון בזכות חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת"3. כלומר הוא כבש את הרצון לקבל, לכן הוא מסוגל להסתפק במועט. אדם שמצליח להכניע את היצר לקבל, זהו האדם הנותן. מי מסוגל להכניע את היצר לקבל? מי שהנתינה טבועה בו כל כך חזק, עד כדי כך שהוא מתרחק אפילו מאבק גזל. העולה מכך הוא שאבא חלקיה העני והמתרחק מהגזל הופך להיות כלי לנתינה. ומי שהופך להיות כלי לנתינה בעצם הופך להיות כלי לקבלה, לקבלת השפע האלוקי. מאחר וכך כאשר אבא חלקיה יתפלל לגשמים, אין זה כי אם טבעי ופשוט שה' יקבל את תפילותיו ויביא גשמים בשבילו ובשביל כל העולם.

ז. זכו שכינה ביניהם עריכה

כאמור, האגדה הדגישה את הקשר הנפלא בין אבא חלקיה לבין אשתו. מתברר שהקשר המיוחד ביניהם מופיע באגדה לפחות ארבע פעמים. להלן נפרט את ארבע המקרים האלה, וננסה לענות על השאלה, מה הקשר בין הזוגיות הנפלאה לבין הורדת הגשמים?


1. יוצאת לקראתו מקושטת

כאשר הגיע לעיר, יצאה אישתו לקראתו לקבל את פניו, כאשר היא מקושטת. ... מדוע כשכבודו הגיע לעיר, יצאה אשתן לקראתו מקושטת? אמר להם: כדי שלא אתן עיני באישה אחרת.

כאשר חזר אבא חלקיה מעבודתו אל ביתו, כשהיגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת. אין ספק, זוהי דרך נפלאה להביע קירבה וחיבה. אכן בפעם הראשונה באגדה שאנו פוגשים את אבא חלקיה ואשתו, הדבר נעשה במפגש מלבב ומפעים. ולפנינו זוג מיוחד שהקשר ביניהם חם ולבבי. כבר במפגש הראשון ביניהם, ניתן לאמר, זוג זה נמצא כל הזמן ביחד. השליחים המלווים את אבא חלקיה מן השדה לביתו תמהים ומופתעים מכך שהאישה יצאה לקבל את פני בעלה, וכשהיא מקושטת. הם אינם רגילים למראות כאלה. משום כך הם שואלים את אבא חלקיה לפשר הדבר. לשאלתם עונה אבא חלקיה, כי היא באה לקבל את פניו "כדי שלא אתן עיני באישה אחרת". תשובתו של אבא חלקיה אינה אלא כדי "לדחות אותם בקש". אין צורך להסביר מדוע אישה יוצאת לקראת בעלה. אין זאת כי אם דרך נפלאה להביע חיבה. תשובתו של אבא חלקיה היא עניין של צניעות. הוא אינו מעוניין לאמר להם על הקשר החם והלבבי שבינו לבינה.

2. תמיד יחד

כאשר הגיע לביתו עלתה אישתו ראשונה, אח"כ הוא עלה, ולאחר מכן עלו אותם זוג תלמידי חכמים. ... מדוע, עלתה האישה ראשונה, אח"כ כבודו ואח"כ אנחנו? אמר להם: מפני שאינני מכיר אתכם.

כשהגיעו אבא חלקיה, אשתו והשליחים לביתם, האשה עלתה ראשונה לבית, אחריה עלה אבא חלקיה, ורק אחר כך עלו האורחים- השליחים. הם ציפו שאבא חלקיה יהיה "אדיב" ויזמין אותם להיכנס לפניו. לכן הם שאלו אותו לפשר הסדר. שוב אבא חלקיה "דוחה אותם בקש". הוא ענה שאינו מכיר אותם, "אינכם בדוקים לי". לכן אינו מעוניין שהם יעלו אחרי אשתו ויכשלו בעבירה של "ייחוד"4. נראה לאמר כי ההסבר לסדר עלייתם לבית הרבה יותר פשוט: אבא חלקיה רואה את עצמו במציאות יחד עם אשתו כל הזמן. הם זוג מיוחד, זוג למופת. גם אם יש אורחים, הם לא יפרידו ביניהם. כאמור, האגדה מציגה אותם תמיד יחד.

3. מתפללים יחד

אמר לה לאשתו: אני יודע שהחכמים באו כדי לבקש גשם. נעלה לגג ונבקש רחמים. אולי הקב"ה יתרצה לנו ויביא גשם, ולא נחזיק טובה לעצמנו.

אבא חלקיה רגיל שבאים אליו שלוחי חכמים לבקש גשמים. אלא שהוא מעדיף להתפלל לגשמים עוד לפני שיבקשו. זאת מתוך ענוותנותו הרבה. כדי שירדו גשמים עוד לפני שהם יבקשו, וממילא הם לא יצטרכו להודות לו. ובלשונו "לא נחזיק טובה לעצמנו". והנה להפתעתנו הרבה, אבא חלקיה פונה לאשתו: "נעלה לגג ונבקש רחמים, אולי הקב"ה יתרצה לנו ויביא גשם". נדמה, שזו האגדה היחידה בה מופיעים שני בני הזוג כאיש אחד, בלב אחד, ובתפילה אחת משותפת. תפילתם המשותפת היא בבחינת שיא בדמותם הנפלאה של אבא חלקיה ואשתו. הם כל הזמן ביחד ואפילו בתפילתם. אין ספק, זוהי עוד דרך של האגדה להדגיש את הזוגיות המיוחדת שלהם. נראה לאמר כי האגדה מציגה את אבא חלקיה ואשתו כסמל של זוגיות משותפת ומופתית. זאת בנוסף לכך שאבא חלקיה מוצג כסמל של התרחקות מגזל וכן סמל של עניות. בסך הכל האגדה הדגישה שלוש פעמים שאבא חלקיה ואשתו תמיד יחד. - ברגע שהוא נכנס לעיר, אשתו יוצאת לקבל את פניו, כלומר הם ביחד גם מחוץ לבית. - כאשר הם נכנסים לביתם, היא נכנסה ראשונה, אחר כך אבא חלקיה ורק אחר כך האורחים. וכבר הסברנו שיש בכך מן הסמליות שהם ביחד גם כשיש אורחים, אף אחד לא יפריד ביניהם. - והנה גם בתפילתם הם ביחד. אבא חלקיה אינו מעלה על דעתו להתפלל לבד. אשתו היא "פלגא דגופא", היא ממש חלק ממנו, אם כך הדבר טבעי שהם יתפללו יחד.

4. מחמאות הדדיות

- מדוע הקדימו העננים לבוא מהצד שבו האישה עמדה, לפני שבאו העננים של כבודו? - משום שהאישה מצויה בבית, והיא נותנת פת לעניים, והנאתה קרובה אצל העניים, לעומ"ז אני נותן לעניים כסף, וההנאה שאני גורם לעניים אינה קרובה. או בגלל סיבה אחרת: היו בריונים בשכונה שלנו. אני ביקשתי רחמים שימותו, ואילו היא ביקשה רחמים שיחזרו בתשובה, ואכן הם חזרו.

המפגש הראשון של אבא חלקיה ואשתו כולו מביע מחמאה של האישה כלפי בעלה. האישה היוצאת לקבל את פני בעלה בכניסתו לעיר זוהי מחמאה שאין למעלה ממנה. זהו גילוי דעת של קשר אמיתי, קשר חם ולבבי, קשר של ביחד. מתברר שהאגדה כולה מסתיימת במחמאוֹת של הבעל כלפי אישתו. כששואלים אותו מדוע העננים הקדימו לבוא מהצד של אשתו? אבא חלקיה מנצל את ההזדמנות, מסביר להם, אך כל תשובתו הופכת להיות מחמאה אחת גדולה לאשתו. אבא חלקיה עונה בפשטות וכמובן מאליו: משום שהאישה מצויה בבית, והיא נותנת פת לעניים, והנאתה קרובה אצל העניים. לעומת זאת הוא נותן לעניים כסף, ואלה צריכים ללכת לקנות אוכל, וממילא ההנאה שהוא גורם להם עקיפה ומאוחרת. יתר על כן ממשיך אבא חלקיה ומונה עוד סיבה: "היו בריונים בשכונה שלנו אני ביקשתי רחמים שימותו, ואילו היא ביקשה רחמים שיחזרו בתשובה, ואכן הם חזרו בתשובה". אבא חלקיה מודה ומתוודה שאשתו יותר טובה ממנו. היא יותר צדקת ממנו ביחסה לעניים. ויותר מכך במעשה השני ביחס לבריונים אבא חלקיה מגלה לנו כי אשתו יש לה אורך רוח, יש לה ראיה חיובית, היא מסוגלת לראות את הטוב שבכל אחד ואפילו אצל הבריונים, היא אינה מתייאשת מהם. ואכן היא הצליחה. הנה כי כן אנו מוצאים באגדה סיום מעין פתיחה, או ליתר דיוק סגירת מעגל. המפגש ביניהם מתחיל במחמאה שלה כלפיו (היא יוצאת לקבל את פניו כשהיא מקושטת), והאגדה מסיימת במחמאות שלו כלפיה. אין זאת כי אם עוד דרך של האגדה להעצים את הקשר הנפלא שביניהם.


ח. זוגיות נפלאה מקור הברכה עריכה

הנה כי כן האגדה הדגישה מכל הכיוונים את הזוגיות הנפלאה בין אבא חלקיה ואשתו. השאלה היא האם יש קשר בין זה לבין ירידת הגשמים? כידוע האחדות היא הסיבה העיקרית להשראת שכינה. לעומת זאת הפירוד והגזל הם הסיבה להסתלקות שכינה. בני ישראל זכו לגילוי שכינה במעמד הר סיני, רק כאשר היגיעו לדרגת אחדות של "איש אחד בלב אחד", כפי שחז"ל למדו מהפסוק "ויחן שם ישראל נגד ההר."5 מאידך בית שני חרב בגלל שנאת חינם. שנאת חינם פירושה פירוד בין האנשים, משום כך השכינה הסתלקה והבית חרב. העולה מכך כי האחדות בבית היא מקור הברכה והשפע האלוקי. בכל מקום שתימצא אחדות שם תשרה שכינה. שכינת ה' פירושה שפע. הקב"ה הוא הטוב והוא המיטיב. גילוי שכינה פירושו הקב"ה נמצא. ואם הוא נמצא פירוש הדבר שיש שפע וברכה. אשר על כן ניתן לאמר כי הזוגיות הנפלאה בין אבא חלקיה ואשתו היא היא הכח והסוד לירידת הגשמים. לא פלא שאם שניהם מתפללים ה' יֵעָנה לתפילתם ויביא את השפע לעולם, וירדו גשמים.

ט. הנתינה מקור הברכה עריכה

כאמור האגדה הדגישה שלושה עניינים חשובים בדמותו של אבא חלקיה. - ההתרחקות שלו מגזל ומאבק גזל. - מצבו החומרי הדחוק מאוד. - הזוגיות הנפלאה בינו לבין אשתו. נשאלת השאלה, האם יש קשר בין שלושת העניינים האלה? נראה לאמר כי הנתינה היא החוליה המקשרת ביניהם. ההתרחקות מהגזל טבועה באדם הנותן. האדם המקבל עלול ליפול בגזל. אבא חלקיה הוא האדם הנותן לכן נפשו קצה בגזל והוא נזהר אפילו מאבק גזל. גם היותו עני קשור לנתינה. אמרנו כי עני כמו אבא חלקיה כבש את היצר לקבל. כלומר, ביסוד הווייתו קיימת הנתינה. ממילא אין לו עניין לקבל, ממילא הוא מסתפק במועט שבמועט. גם זוגיות טובה פירושה לתת. כל התא המשפחתי בנוי על נתינה. ככל שבני הזוג מפנימים כי תפקידם לתת ולא לקבל, כך הם יגיעו לשלמות משפחתית. אבא חלקיה ואשתו הם סמל לזוגיות נפלאה, משמע מכך שהם סמל לנתינה הדדית. לסיכום, מתברר כי שלושת המידות שמצאנו אצל אבא חלקיה, כולם שייכות לעולם הנתינה. אבא חלקיה ואשתו הם עצמם הפכו להיות לכלי של נתינה. ממילא הם גם כלי שמסוגל לקבל את השפע האלוקי. לכן לא פלא שתפילותיהם עושות רושם בשמים ומורידות גשמים.

י. ענוה והתבטלות – מקור הברכה עריכה

אמר לה לאשתו: אני יודע שהחכמים באו כדי לבקש גשם. נעלה לגג ונבקש רחמים. אולי הקב"ה יתרצה לנו ויביא גשם, ולא נחזיק טובה לעצמינו. עלו לגג. הוא עמד בפינה אחת והיא בפינה אחרת. הקדימו ובאו עננים מהכיוון של האישה. כאשר ירד, אמר להם: מדוע באו תלמידי חכמים? אמרו לו: חכמים שלחו אותנו לכבודו, כדי שיבקש רחמים על הגשמים. אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה.

אבא חלקיה מודע ליכולותיו. הוא יודע היטב ששני התלמידים באו לבקש גשמים. כמו כן הוא יודע שאם הוא ואשתו יתפללו, ירדו גשמים. והנה אבא חלקיה מציע לאשתו שהם יעלו לגג ויתפללו על הגשמים עוד לפני שיבקשו מהם. לאחר מכן אם וכאשר ירדו גשמים התלמידים לא יקשרו זאת לאבא חלקיה, וממילא לא יצטרכו להודות לו. הנה כי כן אבא חלקיה ואשתו עלו לגג, התפללו וירדו גשמים. כאשר ירד אבא חלקיה, פנה לשליחים ואמר להם: "ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה". כלומר ירדו גשמים אך לא בזכותי. בהתנהגות זו מגלה אבא חלקיה את מידת הענוה הנטועה בו. מתברר שאבא חלקיה הוא סמל הענוה וההתבטלות. הוא עובד עבודת כפיים מפרכת, הוא עני מרוד, בגדו שעליו- שאול. את מנעליו לרגליו הוא נועל רק כשיש צורך גדול, ואין לו די אוכל בבית. אולם כל זאת אינו אלא רקע לענוותנותו. והנה יש לו הזדמנות שיכירו בגדולתו. סוף סוף יש לו משהו, יש לו היכולת להוריד גשמים. אולי אבא חלקיה יעשה מזה עניין. יתן לכך פומבי. לפחות יקבל קצת כבוד והערכה. והנה הוא מצניע את עצמו עד לכלום. הוא עולה להתפלל לפני שיבקשו ממנו, כדי שירד גשם ולא ידעו שזה בזכותו. הענוה וההתבטלות הם סיבה מרכזית וחשובה לקבלת האור האלוקי והשפע האלוקי, אם לא תנאי הכרחי. למה הדבר דומה? השמש מאירה באופן רצוף ובכל מקום. כאשר יש גוף גדול מול השמש, הוא יוצר צל, כלומר חושך. פירוש הדבר שהגוף הנ"ל מסתיר את האור, או ליתר דיוק מונע מהאור להגיע למקום מסויים. ככל שהגוף יותר גדול, הוא מסתיר יותר מאור השמש, והצל- החושך יהיה יותר גדול. לעומת זאת ככל שהגוף העומד מול השמש יהיה יותר קטן, הוא יסתיר פחות ויחשיך פחות. ואם הגוף יהיה דק דק עד לכלום, הוא לא יסתיר מאומה מהשמש, לא יחשיך כלל, ואור השמש יתקבל במלואו. כך הדבר ביחס לשכינת ה' ולאור האלוקי. כאשר האדם גאה ("מתנפח"), הריהו בבחינת גוף גדול, והוא מחשיך ומונע מלקבל את האור האלוקי. אך כאשר האדם ענו ושפל רוח עד עפר, הרי שהוא מסוגל לקבל את מלוא האור האלוקי, את מלוא שכינת ה'. כזה היה משה רבינו, שהיה "ענו מאוד מכל האדם"6, כלומר הגיע לשיא ההתבטלות. לכן הוא זכה לקבל רוח קודש ולספוג מהאור האלוקי בצורה המירבית. וכן הדבר ביחס לכלל, עם ישראל עמד מול הר סיני ואמר "נעשה ונשמע". אמירה זו מביאה לידי ביטוי את ההתבטלות של כלל ישראל כלפי הקב"ה. משום כך הם זכו לקבלת פני השכינה.

יא. אבא חלקיה- סמל ההתבטלות עריכה

אבא חלקיה מסמל את הענוה ההתבטלות במיטבה. העוני הרב השורר בביתו, מצבו הכל כך דחוק, מעידים על ההתבטלות האישית שלו בפני העולם החומרי, וזוהי הדרך לענוה. אולם ענותנותו של אבא חלקיה אינה באה לידי ביטוי רק בעוני החומרי. כאשר באים לבקש ממנו שיוריד גשמים, הוא יכול לגרוף הרבה מאוד כבוד מכך. אך אבא חלקיה אינו נוהג כך. הוא מעדיף להתפלל לפני שיבקשו ממנו, כדי שלא יודו לו, ולא יחזיקו לו טובה. זוהי ההתבטלות והענוה בשיאה. דוגמא נוספת למידת ההתבטלות היא עצם העובדה שאבא חלקיה עולה להתפלל יחד עם אשתו. הוא מקטין בערכו, ולא מאמין שתפילתו לבד תצליח להוריד גשמים. הוא זקוק לאשתו, ובאופן טבעי וכמובן מאליו הוא מזמין אותה לתפילה משותפת. אשר על כן כאשר אבא חלקיה ואשתו מתפללים, הם זוכים מיד לאור האלוקי, לשכינת ה', כלומר לשפע האלוקי. תפילתם אכן נענית ויורדים גשמים.

יב. כל אחד יכול עריכה

כאמור, האגדה הדגישה את העוני של אבא חלקיה. על מה ולמה ראו חז"ל להדגיש זאת? נראה לאמר כי חז"ל רצו לאמר לנו בידי מי המפתח לגשמים? אצל האיש הפשוט העני והחסר כל. בדרך זו חז"ל רומזים לנו כי המפתח לגשמים נמצא בידי כל אחד. כלומר "כל אחד יכול" לא בשמים היא! אולי להיות גדול הדור בתורה לא כל אחד יכול. אך לעבוד קשה למחייתו, ולתקן את המידות- זאת כל אחד יכול. האגדה לא תיארה את אבא חלקיה כגדול בתורה. כמו כן לא מסופר שאבא חלקיה צם תעניות רבות כדי להוריד את הגשמים. הוא בסך הכל התפלל. אלא שתפילה של אדם שיכול להתבטל כלפי זולתו וכלפי קונו, אדם כזה תפילתו מתקבלת והוא מוריד גשמים. לסיכום, לאורך כל האגדה אבא חלקיה מתואר כאיש פשוט עד מאוד. ובדרך זו מתעצם ומתחזק אצל הקורא הרעיון הכל כך בסיסי, והוא שהמפתח נמצא אצל כל אחד. גם אצלי וגם אצלך, כלומר "כל אחד יכול".