פרק ז:מה צריך בסך הכל בן אדם? עריכה

מעשה באדם שנותן את כל כספו לצדקה

אלעזר איש הכפר בירתא, כאשר היו רואים אותו גבאי הצדקה, היו מתחבאים ממנו. וזאת מפני שהיה נותן להם את כל הכסף שהיה איתו. יום אחד הלך אלעזר לשוק לקנות נדוניה לבִתו. ראו אותו גבאי צדקה וברחו ממנו. הלך ורץ אחריהם. אמר להם: אני משביע אתכם, אִמרו לי באיזו מצוה אתם עוסקים? אמרו לו: אנו עוסקים ביתום ויתומה (ואוספים כסף לצורך נישואיהם). אמר להם: "העבודה" שהם קודמים לבִתי. לקח את כל כספו שהיה אתו ונתן להם. נשאר לו זוז אחד, קנה בו חיטים. בא לביתו, עלה והשליך אותם באָסָם. באה אשתו, אמרה לבִתו: מה הביא אביך? אמרה לה: את כל מה שהביא, הוא זרק באסם. באה אשתו לפתוח את דלת האסם, ראתה כי האסם מלא חיטים והחיטים יוצאים החוצה מסדק שבדלת. והדלת לא נפתחה מרוב החיטים שהיו באסם. הלכה בִתו לבית המדרש. אמרה לו: בא וראה מה עשה לך אוהבך. אמר לה: "העבודה" הרי הן הקדש עליך ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל. (תענית כ"ד, ע"א)


א."הפוך על הפוך": רודף אחרי גבאי צדקה עריכה

אלעזר איש הכפר בירתא, כאשר היו רואים אותו גבאי הצדקה, היו מתחבאים ממנו. זאת מפני שהיה נותן להם את כל הכסף שהיה איתו.

האגדה פותחת בהנהגה מוזרה של גבאי צדקה: כאשר הם היו רואים את אלעזר איש בירתא, היו מתחבאים ממנו. מדוע? מפני שהוא נהג לתת להם את כל כספו, כאשר היה פוגש אותם. הם גבאי הצדקה אומנם מעוניינים בתרומות, אך אינם מעוניינים שהתורם יתן את כל כספו לצדקה! אלעזר איש בירתא מתנהג הפוך ממה שאנו רגילים לראות. כמוהו גם גבאי הצדקה מתנהגים הפוך ממה שהם רגילים. בדרך כלל גבאי צדקה רצים אחרי כל תורם אפשרי. הם מתייגעים לחפש את התורמים הנדיבים והבלתי נדיבים, ובלבד שיתנו צדקה. והנה, במקרה שלנו הגבאים מתחבאים מפני תורם נכבד ונדיב. גם אלעזר מתנהג הפוך מהרגלו של כל אדם. בדרך כלל אדם רגיל, שגבאי צדקה נתקלים בדרכו, מרגיש קצת לא נוח. לתת צדקה עכשיו- לא היה בתוכנית שלו. אולי הוא כבר תרם, אולי אין לו עכשיו, אולי אין מצב רוח וכו' וכו'. אשר על כן הוא ינסה להעלים עין, להתעלם, או אולי להיעלם. אולם אלעזר אינו כזה. הוא אינו אדם רגיל, כאשר הוא רואה גבאי צדקה, הוא רץ לקראתם. יתר על כן אפילו אם הם בורחים ומתחבאים ממנו, הוא רץ אחריהם.

ב. יתום ויתומה קודמים לבתי עריכה

יום אחד הלך אלעזר לשוק לקנות נדוניה לבִתו. ראו אותו גבאי הצדקה וברחו ממנו. הלך ורץ אחריהם, אמר להם: אני משביע אתכם, אִמרו לי באיזו מצוה אתם עוסקים? אמרו לו: אנו עוסקים ביתום ויתומה (ואוספים כסף לצורך נישואיהם). אמר להם: "העבודה" שהם קודמים לבִתי. לקח את כל כספו שהיה אתו ונתן להם.

האגדה פתחה בהנהגתו של אלעזר בדרך כלל. כעת עוברת האגדה לדוגמא- מעשה שהיה: אלעזר איש בירתא הלך לשוק כדי לקנות נדוניה לבתו לקראת נישואיה. כאשר הגיע לשוק, גבאי צדקה ראו אותו, אולם הם ברחו ממנו. אלא שלרוע מזלם...הוא זיהה אותם, ורץ אחריהם. כשפגש אותם, הוא השביע אותם שיאמרו לו את האמת: "במה אתם עוסקים?" כלומר, באיזו מגבית אתם עסוקים? ענו לו: "ביתום וביתומה". תגובתו של אלעזר שוב מלווה בשבועה: "ענה ואמר להם: העבודה (לשון שבועה) שהם, היתום והיתומה קודמים לבִתי". "ועובר לעשיתן"- אלעזר לקח את כל כספו שהיה אצלו ונתן לגבאי הצדקה.



ג. אלעזר משביע את גבאי הצדקה עריכה

פעמיים אלעזר משתמש בלשון שבועה בדו שיח עם גבאי הצדקה. מדוע הוא נשבע? בפעם הראשונה, כאשר הוא פוגש את גבאי הצדקה, לאחר שהתחבאו ממנו, ולאחר שרץ אחריהם. הוא משביע אותם שיאמרו לו את האמת, במה הם עוסקים? באיזה מבצע צדקה? הדברים נראים ברורים, אלעזר נאלץ להשביע אותם, כדי שיאמרו לו את האמת. הרי הם בורחים ממנו, הם אינם מעוניינים לשתף אותו במבצע הצדקה שלהם. כי הוא עלול לתת להם את כל כספו. משום כך הוא נאלץ להשביע אותם, כדי שיאמרו לו את האמת, אם הם עסוקים במגבית ולאיזה צורך. בפעם השניה, כאשר אלעזר שומע את תשובתם, שהם מגייסים כסף עבור יתום ויתומה, שוב הוא נשבע: "העבודה שהם קודמין לבִתי". וכמובן נתן להם את כספו. שוב ברור לאלעזר שהגבאים שברחו ממנו, עלולים לסרב לקחת ממנו כסף. הוא חושש מתגובה כזו לכן הוא נשבע. מאחר שהוא נשבע, הרי שגבאי הצדקה נאלצים בלית ברירה לקחת ממנו את הכסף שנתן להם. שבועותיו של אלעזר מאירות אותו באור יקרות. זה לא רק נדיב שתורם, זה לא רק צדיק שרוצה לתרום יותר, זה לא רק אציל שתורם מרצונו, זה לא רק צדיק שתורם את כל כספו. לפנינו צדיק שמוסר נפשו למען מצוות צדקה. הוא נשבע ומכריח את גבאי הצדקה לקבל ממנו את כספו. הוא אינו מוכן לקחת סיכון קטן שבקטנים שגבאי הצדקה יסרבו לקחת ממנו כסף, לכן הוא נשבע. אלעזר איש בירתא פועל, יוזם ועושה כל שביכולתו כדי לתת צדקה. הוא מוסר נפשו למען מצוות הצדקה.



ד. "אל יבזבז אדם לצדקה יותר מחומש" עריכה

חז"ל מורים לנו בהלכות צדקה לתת מעשר כספים. אולם אם אדם רוצה לתת יותר, אפשר. אלא שחכמים מגבילים זאת בחומש:

אמר רבי אילעא: באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות2

אדם צריך לדאוג לעצמו ולבני ביתו. ולא יתכן שיתן את כל כספו לצדקה. זה לא אמיתי, זו לא הנהגה לפי דרך תורה. אדם שיתן את כל כספו לצדקה, עלול ליפול לטורח על קופת הציבור "ומה הועילו חכמים בתקנתם?!". והנה אלעזר נותן לצדקה את כל כספו... אם כן נשאלת השאלה, מדוע חז"ל מביאים לנו בגמרא סיפור שכזה. "מעשה רב" בניגוד להלכה?! אשר על כן נראה לאמר, כי המסר העיקרי של האגדה אחר לחלוטין. אין כאן מסר כמה לתת צדקה. המסר החבוי באגדה זו הוא, איך מגיעים לדרגת צדקה כזו? האגדה באה ללמדנו, איך מגיעים לכך שבן אדם רץ אחרי גבאי צדקה? איך מגיעים לכך שאדם מוותר על כספי הנדוניה של בתו למען עניים. להלן ננסה לענות על שאלות אלו ולראות כי התשובה כתובה באגדה במפורש.


ה. מה צריך סך הכל בן אדם? קילו חיטים! עריכה

נשאר לו זוז אחד, קנה בו חיטים, בא לביתו, עלה והשליך אותם באָסָם. באה אשתו, אמרה לבִתו: מה הביא אביך? אמרה לה: את כל מה שהביא, הוא זרק באסם. באה אשתו לפתוח את דלת האסם, ראתה כי האסם מלא חיטים והחיטים יוצאים החוצה מסדק שבדלת. והדלת לא נפתחה מרוב החיטים שהיו באסם.

מכל הכסף שהיה מיועד לרכישת נדוניה לבתו נשאר לו לאלעזר זוז אחד בלבד. נו, מה כבר אפשר לקנות בזוז אחד? אלעזר הלך וקנה בזאת קצת חיטים. ואנחנו נשאל, למה דוקא חיטים? מה הקשר בין החיטים לנדוניה? החיטים ודאי אינם נדוניה! החיטים מייצגים את המוצר הכי בסיסי של האדם, את האוכל הכי חשוב, אב מזון יסודי- קמח כדי לאפות לחם. בלי אוכל אי אפשר לחיות, כלומר בלי חיטים אי אפשר. אבל בלי נדוניה אפשר להתקיים. לאור המשמעות של החיטים בחיינו נראה לאמר כי אלעזר איש בירתא קנה חיטים כתשובה מוכנה לשאלה שיִשָאל. הוא ודאי יִשָאֵל מה קנית לבתך לקראת נישואיה? אזי תשובתו מוכנה לו בצידו. הוא יאמר: קניתי מה שצריך להיום. היום צריך לאכול לכן קניתי אוכל. קניתי חיטים- זה מספיק. בקניית החיטים יש תשובה ניצחת כנגד כל אלה שיטענו, למה הוא בזבז את כספו לצדקה. מבחינתו לא חסר בבית כלום. יש בבית חיטים, זאת אומרת יש מה לאכול. ומה צריך בסך הכל בן אדם בשביל לחיות? "לחם לאכול ובגד ללבוש". זאת אומרת שכל מה שהבן אדם צריך זה קצת חיטים. רעיון זה שהחיטים הם כל צורכו של האדם, אכן כתוב באגדה ובמפורשות כפי שנראה להלן. את החיטים שקנה, שם אלעזר באסם. כאשר באה אשתו היא שאלה את הבת את השאלה הכי מתבקשת, "מה אבא קנה לך?" הבת ענתה בטבעיות:"כל מה שהוא הביא, הוא שם באסם". האם בסקרנות רבה ניגשה לאסם. והנה להפתעתה הרבה, מסדק שבדלת יוצאים חיטים. וכאשר היא מנסה לפתוח את דלת האסם, הדלת אינה נפתחת, כי האסם מלא בחיטים עד אפס מקום, עד כדי כך שהדלת אינה יכולה להידחף פנימה ולהיפתח. האגדה אומרת בדיוק את מה שאלעזר רוצה לענות לאשתו: קצת חיטים- זה מה שצריך בן אדם. האישה מתקרבת לדלת האוצר, וחיטים יוצאים מסדק הדלת. אותן קצת החיטים שיוצאים מסדק הדלת הם דיי והותר. הם מספיקים לו לאדם. האדם אינו צריך יותר מזה. העין גדולה, יצר הרע גדול והתאוה גדולה. לכן האדם רוצה עוד ועוד. אולם מצד האמת כביכול אומר אלעזר לאשתו: החיטים שיוצאים מן הסדק, קצת החיטים האלה, זה כל מה שאת צריכה.

ו. מי יכול לקבל את כל השפע האלוקי? עריכה

כאמור, לאדם מספיק קומץ חיטים כדי לחיות. אלא שהעין גדולה, והאדם רוצה יותר ויותר. ברוב המקרים האדם אינו מסוגל לקבל את כל מה שהוא רואה ורוצה. מציאות זו מתוארת באגדה שלפנינו. כאשר האישה התקרבה לאסם, ורצתה לפתוח ולראות את המחסן המלא בחיטים, היא לא הצליחה לפתוח. כי המחסן היה מלא וגדוש בחיטים. משום כך הדלת נלחצה, ואי אפשר לדחוף אותה. מצב זה מסמל את מציאות האדם מול השפע האלוקי האין סופי. האדם אינו מסוגל לקבל אותו. לאדם יש עין גדולה, תאוה, יצר הרע, והוא רוצה עוד ועוד. אולם בפועל- במציאות, כשיביאו לו את כל מה שראה ורצה, הוא לא יהיה מסוגל לקבל זאת. עניין זה- שאדם אינו מסוגל לקבל את מלוא השפע האלוקי- נאמר במפורש על ידי חז"ל במילים אחרות: "אין אדם מת וחצי תאותו בידו"3. דברי חז"ל אלו משקפים את המציאות הנ"ל. דברי חז"ל באים ומעגנים זאת כחלק מטבע האדם. כלומר, תמיד האדם מרגיש שהוא הישיג רק חצי, האדם תמיד מתאוה ליותר ממה שיש לו. אולם מצד האמת, גם אם יביאו לו את כל מה שיבקש, לא יוכל האדם לקבל זאת.

ז. מידה כנגד מידה עריכה

כאמור, בדרך כלל האדם אינו מסוגל לקבל את כל השפע האלוקי. נשאלת השאלה, האם יש מי שכן מסוגל לקבל אותו? האגדה באה ולימדה אותנו שאלעזר איש בירתא כן מסוגל לקבל את מלוא השפע האלוקי. מדוע? כי הקב"ה מתנהג עמנו במידה כנגד מידה. אלעזר נותן צדקה ללא מיצרים, ללא מגבלות, את כל מה שיש לו. אשר על כן הקב"ה משיב לו כגמולו, ונותן לו שפע ללא מיצרים. אשתו של אלעזר אינה מוצגת באגדה כאשת חסד. האסם התמלא בחיטים לא בזכותה. לכן היא לא שייכת למציאות הזו של הברכה והשפע. ומשום כך היא אינה יכולה לפתוח את הדלת של האסם. היא אינה מסוגלת להגיע אל החיטים... לעומתה אלעזר הוא שגרם לשפע הגדול להגיע לביתו. הוא שייך למציאות זו, כי הוא איש חסד ללא גבולות. לכן הוא כן מסוגל לקבל את השפע. והוא גם קובע מי יקבל אותו. ושוב לפי דרכו- כל עניי העיר יקבלו את השפע שניתן לו.


ח. כל העניים הם בניו של אלעזר עריכה

הלכה בִתו לבית המדרש. אמרה לו: בא וראה מה עשה לך אוהבך. אמר לה: "העבודה" הרי הן הקדש עליך ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל.

כאמור, האגדה לא באה ללמדנו להתנהג כמו אלעזר איש בירתא, מאחר שההנהגה שלו היא בניגוד להלכה. אמרנו כי המסר העיקרי של האגדה הוא, איך יכולים להיות כמו אלעזר? איך נעשים אוהבי הבריות ואוהבי צדקה? או בזכות מה הצליח אלעזר איש בירתא להגיע לדרגה כזו גבוהה של צדקה? אכן האגדה אומרת זאת במפורש. היא עושה זאת דרך שלוש השבועות שהוא נשבע. בפעמיים הראשונות כאשר הוא נשבע, ראינו כי בשבועותיו יש מסירות נפש לצדקה. בפעם הראשונה הוא משביע את גבאי הצדקה שיאמרו לו במה הם עוסקים, באיזה מבצע צדקה? בפעם השניה הוא נשבע כדי להכריח אותם שיקבלו ממנו את הכסף לצדקה. ועדיין אנו שואלים, מהיכן הכוחות האלה? מה סודו? נראה לאמר כי השבועה השלישית של אלעזר איש בירתא מגלה על השבועות הראשונות. בפעם השלישית נשבע אלעזר כי בִתו תקבל מהחיטים כמו שאר העניים: "העבודה הרי הן הקדש עליך ואין לך בהן אלא כאחד מעניי ישראל". זהו סיומה של האגדה, סיום זה בא ומלמד על הכל: אלעזר משווה את בתו לשאר עניי ישראל. כלומר כל עניי ישראל הם בניו. פשוטו כמשמעו, הלכה למעשה. אצל אלעזר כל העניים הם בניו- זה לא שיעור מוסר ולא "עמוד בספר" זו מציאות! מי שרואה את העניים כמו בניו, ממילא יהיה לו קל לתת להם צדקה. ואם הם בניו, למה לתת להם קצת? אם לבן שלי אני נותן הרבה, והעני הוא באמת כמו בני, אז גם לעני נותנים כמו לבני. אם כן זהו סודו של אלעזר איש בירתא. הוא רואה את כל העניים כמו בניו. הוא לא חושב שבִתו קודמת ליתום ויתומה. הוא בטוח שבתו אינה קודמת לעניי העיר. כל מי שיראה את העניים כבניו ממש, יהיה מסוגל לתת צדקה לעניים בעין יפה ובלי גבולות בדיוק כפי שהוא נותן לבניו. כאמור, אצל אלעזר זו מציאות, זהו עולם של מעשה. בתחילת האגדה הוא חילק את כספי הנדוניה של בתו עבור יתום ויתומה. ובסוף האגדה, הוא נשבע שבתו שווה לכל עניי העיר ביחס למה שיש לו. לסיכום נראה לאמר, כי האגדה לא באה אלא ללמדנו את סודו של אלעזר איש בירתא. בזכות מה הוא הצליח לתת צדקה ברמה שכזו? והתשובה היא מפני שהוא רואה את כל העניים כמו בניו. ומה עומד ביסוד התפיסה הזו? יש להניח כי ביסוד הבנתו של אלעזר עומדת ההבנה כי כולנו בניו של הקב"ה. ממילא כולנו אחים, ומשום כך אין להעדיף את האחד על זולתו. אשר על כן העניים, היתומים והאלמנות ובני הביולוגיים כולם בני. כך חושב אלעזר ובהתאם לכך הוא מתנהג.

ט. האדם -כלי למלא את רצון ה' עריכה

אלעזר איש בירתא מאמין ומבין, שהאדם אינו אלא כשליח למלא את רצון ה'. ולכן אם לאדם יש כסף זאת אומרת שהקב"ה מינה אותו לחלק את הכסף. זה רק מקרה שהכסף נמצא אצלו. מצד האמת הכסף אינו שלי. הכסף של הקב"ה, כפי שכל העולם שייך לקב"ה. ה' החליט שהכסף יהיה אצלי, וזה מבחן גדול. האם נעשה בו מה שהקב"ה רוצה, זאת אומרת שנעשה בו מה שצריך? אם כך עלי למלא את תפקידי ולהעביר את הכסף לפי הצורך. כך מתנהג אלעזר איש בירתא, הוא לרגע לא חשב שהכסף שלו. מי שחושב שהכסף שלו, כי הוא עמל בשבילו, אדם כזה יתקשה לתת צדקה. אלעזר מבין כי הכסף של בורא עולם, ואני רק שליח. הוא כמו גבאי הצדקה. גבאי צדקה אמיתי אינו רשאי להעדיף את בִתו יותר מאחרים.