גם אתה יכול/פרק ה
פרק ה: מי בן חיי העולם הבא? עריכה
רבי ברוקא היה מצוי בשוק של "בית לפט" אליהו הנביא היה מצוי אצלו, אצל רבי ברוקא. א"ל רבי ברוקא לאליהו: האם יש בשוק הזה מישהו, שהוא בן העולם הבא? א"ל: לא! בינתיים ראה איש אחד שהיה נועל נעליים שחורות (כמו גויים) ולובש גלימה עם ארבע כנפות, אבל בלי צציות. א"ל אליהו: זה- בן העולם הבא הוא. רבי ברוקא רץ אחריו. א"ל: מה מעשיך? א"ל: לך היום ובוא מחר. למחרת א"ל: מה מעשיך? א"ל אני סוהר. אני חובש גברים לחוד ונשים לחוד, ואני שם את מיטתי בין הנשים לגברים, כדי שלא יבואו לידי איסור. אם אני רואה בת ישראל שהגויים "נותנים עיניהם" עליה, אני מוסר את נפשי ומציל אותה. יום אחד היתה נערה מאורסה אצלנו, והגויים "נתנו עיניהם" עליה. לקחתי שמרים של יין ושפכתי על שיפולי שמלתה, ואמרתי :"נידה היא!". א"ל רבי ברוקא: למה אין לך ציציות ולמה אתה נועל נעליים שחורות (כמו הגויים)? א"ל: אני יוצא ובא בין הגויים, אינני רוצה שידעו שאני יהודי. כאשר גוזרים גזרה נגד היהודים, אני מודיע לחכמים, והם מבקשים רחמים ומבטלים את גזירותיהם. א"ל: מדוע כששאלתי אותך אתמול מה מעשיך, אמרת לי לך עכשיו ובוא מחר? א"ל: באותה שעה הם גזרו גזירה, ואמרתי קודם כל אלך ואומר לחכמים כדי שיבקשו רחמים על העניין.
בין כך ובין כך באו שניים אחרים לשוק.
א"ל אליהו לר' ברוקא: אלה גם כן בני עולם הבא הם.
הלך אליהם א"ל: מה מעשיכם?
א"ל: בָדוחֵי אנן, מְבַדְחִינָן עֲציִבֵי. כמו כן כשאנו רואים שניים שיש ביניהם מריבה,
אנו טורחים ועושים ביניהם שלום. (תענית כ"ב, עא)
א. "אליהו הנביא מצוי אצלו" עריכה
- רבי ברוקא היה מצוי בשוק של "בית לפט"
- אליהו הנביא היה מצוי אצלו, אצל רבי ברוקא.
האגדה פותחת בשתי עובדות. האחת שרבי ברוקא היה מצוי בשוק. העובדה השניה, רבי ברוקא היה זוכה לכך שאליהו הנביא היה מצוי אצלו. אכן רבי ברוקא אינו אמורא מן השורה, הוא שייך לקבוצה מיוחדת של צדיקי עולם, שאליהו הנביא מצוי אצלם. הגמרא לא מספרת לנו מאומה על רבי ברוקא: על מעשיו או על גדולתו בתורה. פרט אחד בלבד הגמרא כן מספרת על ר' ברוקא, ופרט זה פותח את האגדה: "רבי ברוקא היה מצוי בשוק.." ודאי שלא כל אמורא היה מצוי בשוק. יש כאלה שהדירו את רגלם מן השוק. והנה רבי ברוקא דווקא כן מצוי בשוק. אולי רצתה האגדה לרמוז לנו, שבזכות העובדה שר' ברוקא היה מצוי בשוק, בזכות זה אליהו היה מצוי אצלו1.
ב. האם יש בשוק איזה צדיק? עריכה
א"ל רבי ברוקא לאליהו: האם יש בשוק הזה מישהו שהוא בן העולם הבא? א"ל: לא!
ר' ברוקא מנצל את הקשר הכל כך קרוב לאליהו הנביא, ולכן הוא שואל אותו שאלה לא שגרתית: "האם יש בשוק הזה, מישהו בן חיי העולם הבא?" השאלה הזו כשלעצמה- כל כולה קטיגוריה, כל כולה ראיה שלילית וביקורתית. בעצם בשאלתו זו של ר' ברוקא הוא מניח שאין בשוק אנשים צדיקים. בשוק אין מישהו בן חיי עולם הבא. לפי התפיסה של ר' ברוקא כנראה, רק לומדי התורה הם בני חיי עולם הבא. אנשי השוק לפי דעתו הם אנשי עמל, ואינם מחובשי ספסלי בית המדרש. משום כך הם אנשי העולם הזה ולא בני חיי העולם הבא. אשר על כן לדעתו, אין בשוק אף אחד שזכאי לתואר בן חיי עולם הבא. ואם כבר יש, אז כנראה זה רק אחד יוצא דופן. ואם כן מעניין מי הוא? אליהו הנביא עונה לר' ברוקא בשלילה: "לא". תשובה זו קשה מאוד. היתכן?! כל כך הרבה יהודים בשוק ואף לא אחד הינו בן חיי עולם הבא? הרי חז"ל הורו לנו2: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"3 ובמקום אחר אמרו חז"ל: "כפלח הרמון רקתך... אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון"4. אם כן כיצד אליהו עונה לר' ברוקא בשלילה - "לא"?! נראה לאמר שתשובת אליהו לר' ברוקא לא באה לענות תשובה שלילית לשאלה. אלא שלילת כל דבריו של ר' ברוקא. כלומר ה"לא" של אליהו פירושו: דבריך אתה ר' ברוקא אינם נכונים. לפי תפיסתך, אין בשוק בני חיי עולם הבא. אך בהמשך אליהו יראה לר' ברוקא שאכן בשוק יש ויש! משום כך מצאנו לנכון לשים סימן קריאה (!) אחרי התשובה "לא!" המילה לא ללא סימן קריאה פירושה תשובה שלילית לשאלה: אם יש מישהו בן חיי עולם הבא בשוק? אולם התשובה לא! עם סימן קריאה, פירושה גערה, ביטול דברי השואל מכל וכל. כביכול עונים לשואל: אל תשאל כך! אל תדבר כך!
ג. לבוש כגוי- בן חיי עולם הבא עריכה
בינתיים ראה איש אחד שהיה נועל נעליים שחורות (כמו גויים) ולובש גלימה עם ארבע כנפות, אבל בלי צציות. א"ל אליהו: זה- בן העולם הבא הוא.
בעודם מדברים, אליהו ור' ברוקא, חלף לו בשוק אדם שנועל נעליים של גויים, ועליו בגד עם ארבע כנפות, אך בלי ציציות. אליהו הצביע על איש זה, ואמר כי זה- הוא בן חיי עולם הבא. תשובת אליהו מפתיעה אותנו. וכי זה הוא הראוי להיות בן חיי עולם הבא?! האם זהו הצדיק של השוק?! היהודי הזה לבוש נעליים כמו גויים! יתר על כן הוא מבטל מצוות עשה מפורשת מהתורה, הנה הוא לובש בגד עם ארבע כנפות, אך לא שם בו ציציות?! זוהי התנהגות של "אנטי". לבוש כזה מצביע על הפגנתיות של העדר הזדהות עם תורה ומצוות. ואנו עומדים ותמהים, האם זה הוא הצדיק של השוק?! וכי הוא בן חיי עולם הבא?!
ד. לך עכשיו ובוא מחר עריכה
רבי ברוקא רץ אחריו.- א"ל: מה מעשיך? א"ל: לך היום ובוא מחר.
גם ר' ברוקא תמה על כך. משום כך הוא רץ אליו ושאל אותו למעשיו. אולם איש זה הלבוש כגוי דחה את ר' ברוקא ב"לך ושוב" ואמר לו: "לך עכשיו ובוא מחר". יותר מאוחר יתברר לנו כי אלמוני זה עסוק במצוה , ולכן הוא דחה את ר' ברוקא ליום המחרת. אולם בפועל ר' ברוקא נדחה, דחיה זו מצטרפת לדחיה נוספת, גם אליהו הנביא דחה את ר' ברוקא בתחילה וענה לו בשלילה: "לא"! נשאלת השאלה, מדוע ר' ברוקא נדחה פעמיים? עד כאן- ראינו שר' ברוקא זוכה לתגובות שליליות. אליהו עונה לו "לא!". והנה הסוהר גם הוא דוחה אותו: "לך היום ובוא מחר". מדוע?! נראה לאמר כי ההשגחה פועלת נגד ר' ברוקא במידה כנגד מידה. ר' ברוקא, כאמור, קטיגור וביקורתי כלפי אנשי השוק. עצם השאלה שלו, "אם יש מישהו בשוק בן חיי עולם הבא", הריהי שאלה פוגעת ומעליבה את אנשי השוק! גישה כזו מזמנת כלפיו בדיוק אותה גישה. ר' ברוקא רואה את השלילה, את הלא, את החלק האפל שבאנשי השוק. לכן הוא מסופק אם יש אפילו אחד, שהוא בן חיי עולם הבא. אשר על כן ההשגחה פועלת כלפיו בביקורתיות ובשלילה. בשאלתו הכל כל כך קשה כלפי אנשי השוק ר' ברוקא מזמן כלפיו תגובות של שלילה. משום כך התגובות הראשונות כלפיו היו: "לא", ואחר כך "לך עכשיו ובוא מחר".
ה. סוהר ובן חיי עולם הבא עריכה
למחרת א"ל: מה מעשיך? א"ל אני סוהר.
ר' ברוקא סקרן לדעת את טיבו של אותו אלמוני הלבוש כגוי, ודווקא הוא בן חיי עולם הבא. לכן ר' ברוקא בא לשוק ביום המחרת, ואכן הוא פוגש את אותו אלמוני. ר' ברוקא שוב שואל אותו, את שאלת השאלות: "מאי עובדך"?, כלומר, מה מעשיך, או בעברית של ימינו: "מה הסיפור שלך?" תשובתו של האלמוני מפתיעה ביותר: "סוהר אני". סוהר לבוש כגוי, והוא בן חיי עולם הבא?! בהמשך נראה כי לסוהר יש הנהגות מיוחדת של צדיק וחסיד. אולם העובדה שהוא סוהר כשלעצמה כבר מלמדת אותנו יסוד גדול, והוא שלא לשפוט למראה עינינו. ר' ברוקא היטיל דופי באנשי השוק, כי הוא שופט אותם למראה עיניו. ר' ברוקא לא מוכן לגייס את כל כוחותיו ותבונתו ולדון את אנשי השוק לכף זכות. ר' ברוקא לא מצליח לאמר "ועמך כולם צדיקים" או "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". בא אליהו ומביא לו דוגמא קיצונית ביותר: אדם לבוש כמו גוי, בנוסף מקצועו סוהר. כידוע "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". זאת אומרת המקצוע משפיע על האדם. וממילא סוהר בבית הסוהר של גויים, הרי הוא ככל הנראה גס רוח, מחוספס, ואולי אפילו שכח כבר שהוא יהודי. עובדה הוא לבוש כמו הגויים... הוא ודאי לא צדיק, וזה הטיפוס האחרון שהיינו מצפים שהוא בן חיי עולם הבא. צריך להיות סניגור גדול כדי לדון אדם כזה לכף זכות. והנה אליהו מעיד עליו שכן, הוא בן חיי עולם הבא. נראה לאמר, כי זהו עניינה של כל האגדה: לא לשפוט למראה עינינו, ואפילו במקרה הכי קיצוני. יהודי לבוש כמו גוי. ואף על פי כן צריך למצוא נקודת זכות, ולחפש דברי סניגוריא. וכדברי התנא: "הוי דן את כל האדם לכף זכות"5.ומכאן לאנשי השוק. אלה- ודאי יש לדון אותם לכף זכות. ואם הסוהר בן חיי העולם הבא, הרי שאנשי השוק ודאי וודאי!
ו. גברים לחוד ונשים לחוד עריכה
"אני חובש גברים לחוד ונשים לחוד, ואני שם את מיטתי בין הנשים לגברים, כדי שלא יבואו לידי איסור. אם אני רואה בת ישראל שהגויים "נותנים עיניהם" עליה, אני מוסר את נפשי ומציל אותה. יום אחד היתה נערה מאורסה אצלנו, והגויים 'נתנו עינהן' עליה. לקחתי שמרים של יין ושפכתי על שיפולי שמלתה, ואמרתי: 'נידה היא' "
הסוהר עונה לר' ברוקא ומפרט את מעשיו. הוא מקפיד על הפרדה בין נשים לגברים בבית הסוהר. הוא אינו מסתפק בהוראות רשמיות בעניין זה של הפרדה בין גברים לנשים. הוא אינו מסתפק בכך שהוא הודיע הודעה כזו, או שם שלטים: "גברים", "נשים". אלא הוא בעצמו פועל לבצע הפרדה זו בבית הסוהר. לכן בלילה, שזהו זמן מועד לפריצות בבית הסוהר, הוא שם את מיטתו בין הגברים לנשים, כדי שלא יבואו לידי איסור. הסוהר מקפיד על גדרי הצניעות גם אצל הגויים. הדבר מגלה כי הדבר בנפשו. מי שבעל נפש ישרה, אינו מסוגל לסבול חטאי עריות, ולא משנה אם זה אצל יהודים או גויים. כל עוד והוא אחראי על כך, הוא אינו מסוגל להעלים עין ולאפשר הפקרות בתחום העריות. יתר על כן הוא פועל למנוע איסורים של עריות. השתדלותו הולכת וגוברת כאשר מדובר בבת ישראל. והסוהר ממשיך ומספר: מקרה קרה ובת ישראל ארוסה נאלצה להיות בכלא ולשהות שם גם בלילה. הסוהר מגייס את חוכמתו ופועל: הוא שפך שמרים של יין על שמלתה של אותה יהודיה, והודיע לשאר האסירים כי היא נידה. בכך הוא מונע אותם מלחטוא ולחלל אותה. אכן מסירות נפש בעבור קדושת בת ישראל.
ז. קידוש שם שמים מכל מקצוע עריכה
האגדה מפגישה אותנו עם סוהר. כאמור בדרך כלל, המקצוע עושה את האדם, כלומר המקצוע משפיע על האדם. כדברי בעל "ספר החינוך": "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". לכן היינו מצפים לפגוש אדם מחוספס וגס, אדם השקוע ברפש של בית הכלא וּמִתרגֵל במשך הזמן להתנהגויות של הכלא. ובייחוד שהוא עובד בכלא של גויים. יש חשש גדול שהוא ישכח מתורתו ויתנהג כאחד הגויים. והנה הסוהר היהודי מקדש שם שמים מתוך המקצוע הכל כך בעייתי. כידוע בבית הכלא עניין העריות מועד מאוד. ואילו הסוהר שלנו פועל דווקא בעניין הכי מועד והכי קשה לטיפול. לפנינו סוהר שהוא חסיד ועדין, אות ומופת למסירות נפש בכל מה שקשור לקדושת בנות ישראל. נראה לאמר, כי האגדה רצתה להדגיש, כי מכל מקצוע ומכל מקום שבו אתה נמצא, אפשר לקדש שם שמים. אדם לא צריך להחליף מקצוע כדי לקדש שם שמים. אין צורך להחליף מקום כדי לפעול ולקדש את שמו יתברך. בכל מקצוע ובכל מקום אדם יכול לקדש שם שמים ולמסור נפשו בעד קדושת עם ישראל. המקצוע אינו קובע. תלוי מה אתה עושה במקצוע. אם המקצוע בעייתי, אינך חייב להיגרר ולרדת לשפל המדרגה בגלל המקצוע. להיפך חובה עליך לקחת את מה שיש לך, את אותו מקצוע, ולהפוך אותו למנוף לקידוש שם שמים.
ח. כל מצב- מנוף לקידוש שם שמים עריכה
דברים אלו נכונים לאו דווקא ביחס למקצוע, אלא ביחס לכל מצב שבו אדם נתון, ואפילו משבר או נפילה חס וחלילה. אם מה שמניע את האדם זה, איך לקדש שם שמים. אם בתודעה של האדם יש רק קידוש שם שמים, הרי שאין זה משנה מאיזה מצב, ואפילו אם זה משבר. האדם יצליח לנצל כל הזדמנות וכל אירוע ולהפוך זאת לקידוש שם שמים. כמובן מי שיפעל כך, וינצל כל אירוע למטרה חיובית, בכל מצב ובכל משבר, הרי שמבחינתו- אין משברים. אם הצלחת להוציא טוב מהמשבר, הרי שיש משהו חיובי במשבר. אם אתה מצליח להוציא את הטוב מכל דבר. זאת אומרת שכל דבר הוא טוב.
ט. התכונה המתפתחת עריכה
א"ל רבי ברוקא: למה אין לך ציציות ולמה אתה נועל נעליים שחורות (כמו הגויים)? א"ל: אני יוצא ובא בין הגויים, אינני רוצה שידעו שאני יהודי. כאשר גוזרים גזרה נגד היהודים, אני מודיע לחכמים, והם מבקשים רחמים ומבטלים את גזירותיהם. א"ל: מדוע כששאלתי מה מעשיך, אמרת לי לך עכשיו ובוא מחר? א"ל: באותה שעה הם גזרו גזירה, ואמרתי קודם כל אלך ואומר לחכמים, כדי שיבקשו רחמים על העניין.
עד כאן הופתענו מדמותו הענקית של הסוהר האלמוני, אות ומופת בתיקון המידות ובקידוש שם שמים. מתוך המקצוע הבעייתי ומתוך המקום הבעייתי הוא מוסר נפשו על עניין הצניעות בכלל, ומוסר נפשו למען בנות ישראל בפרט. את המקום הכל כך נמוך שהוא נמצא בו, הוא הופך למנוף לקידוש שם שמים. אם כזהו המצב, הבנו מדוע הוא בן חיי עולם הבא. והנה אנו צפויים להפתעה נוספת. הסוהר שלנו הוא בדרגה עוד יותר גבוהה. מסירות הנפש שלו אינה יודעת גבול. הוא מתלבש כמו הגויים, כדי שלא ידעו שהוא יהודי. הוא יוצא ובא בתוך הגויים, וכאשר הוא שומע שהם גוזרים גזרה נגד היהודים, הוא מיד ניגש לחכמים, מודיע להם, ואלה פועלים בדרכם שלהם לביטול הגזרה. כל עוד והסוהר הקפיד על ענייני הצניעות, הרי שהוא פעל לפי מצפונו ולפי אמונתו. אך הוא לא פעל בניגוד לכללים ולחוקי הכלא. הוא לא סיכן את עבודתו ואת מעמדו. אולם כאשר הוא הולך לחכמים ומודיע להם מה ששמע מהגויים. כאן הוא מסכן לא רק את תפקידו ועבודתו, אולי גם את חייו. אולם הסוהר עושה זאת באמונה שלמה ומתוך הכרה שזו חובתו בעולמו. לא פלא אם כן שאליהו הנביא מעיד עליו, שהוא בן חיי עולם הבא. האגדה כדרכה פורצת גבולות, ואין לה מחוייבות להצטמצם במסרים מוגבלים. מעבר לדמותו המיוחדת של הסוהר וזכותו לחיי עולם הבא, נראה לאמר שהאגדה באה ללמדנו דבר נוסף, והוא עניין ה"תכונה המתפתחת". כידוע, כל תכונה אצל האדם הולכת ומתפתחת, אם לטובה ואם לרעה. מי שתכונה רעה משתלטת עליו, והוא אינו כובש אותה, ואינו מטפל בה, הרי שתכונה זו תלך ותתפתח ותהיה הרסנית יותר ויותר. מאידך מי שיש לו תכונה טובה, והוא פועל שם עוד ועוד, הרי שתכונה זו תלך ותתפתח. לדוגמא, מי שיתן הרבה צדקות, מידה זו תלך ותתפתח אצלו. הוא יאהב יותר ויותר לתת צדקה, והוא יתן יותר ויותר. כך אנו מוצאים אצל הסוהר שלנו. התכונה החזקה אצלו – מסירות נפש לתורת ישראל ולעם ישראל- הולכת ומתפתחת. – בשלב ראשון הוא פועל להפרדה בין נשים וגברים. – בשלב שני הוא מוסר נפשו למען בת ישראל שלא יחללו אותה. – בשלב שלישי הוא מוסר נפשו פשוטו כמשמעו בעד עם ישראל: מתלבש כגוי ומוסר מידע לחכמים באשר לגזרות הגויים. כאן הוא מוסר נפשו ממש, לא רק מסכן את מעמדו ועבודתו, אלא עלול להסתכן בנפשו אם יתפסו אותו.
י. שני ליצנים- בני עולם הבא עריכה
בין כך ובין כך באו שניים אחרים לשוק. א"ל אליהו לר' ברוקא: אלה גם כן בני עולם הבא הם. הלך אליהם א"ל: מה מעשיכם? א"ל: בָדוֹחֵי אנן, מְבַדְחִינָן עֲציבֵי. כמו כן כשאנו רואים שניים שיש ביניהם מריבה, אנו טורחים ועושים ביניהם שלום.
שוב האגדה מפגישה אותנו עם אנשים בלתי צפויים. שני בדרנים הם בני חיי עולם הבא, כך אומר אליהו הנביא. עד כאן חשבנו והבנו כי מי ששומר על גדרי עריות ראוי להיות בן חיי עולם הבא, זה היה עיקר עניינו של הסוהר. אולם בדחנים הם סמל של ההיפך. כדברי חז"ל: "שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה"6. אשר על כן היינו מצביעים על הבדרנים ואומרים כי הם ההיפך הגמור של הסוהר המקפיד על צניעות ועריות. לכן הוא בן חיי עולם הבא. אך בדרנים הם ודאי לא בני חיי עולם הבא. הרי הם מרבים בשחוק ובקלות ראש. וכדברי המשנה: "שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה". והנה אליהו הנביא מפתיע אותנו שוב. ואומר לנו כי שני הבדרנים האלה, הם הם בני חיי עולם הבא. האגדה גם מסבירה לנו, מדוע שני הליצנים הם בני חיי עולם הבא. מפני שהם משמחים אנשים. ובאמת, מה מיוחד בכך? נראה לאמר כי לשמח את הזולת זהו חסד. חסד אמיתי- פירשו לתת לזולת מה שחסר לו. כידוע, שמחה אי אפשר לקנות בכסף. לכן מי שמעניק שמחה לזולתו, בעצם הוא נותן לו דבר יקר מאוד. יתר על כן השמחה פירושה תוספת של חיות לאדם7. כלומר, מי שמשמח את זולתו, הוא ממש מוסיף לו חיים. משום כך בעלי המוסר אומרים, כי מי שמשמח את זולתו, הריהו שותף לבורא עולם. שכן בורא עולם נותן חיים לאדם, ומי שמשמח את האדם, הריהו מוסיף לו חיות. שוב האגדה באה ומדגישה שלא לשפוט למראה עינינו. הסוהר עובד במקצוע בעייתי, והוא אף לבוש כגוי, ובכל זאת הוא בן חיי עולם הבא. שני הבדרנים מסמלים את העולם של "שחוק וקלות ראש", ואולי הם סמל של הרובד הנמוך ביותר בחברה מבחינה ערכית. והנה אפילו הם ודווקא הם הדוגמא של בני חיי עולם הבא. הם הדוגמא של צדיקים וחסידים. הנה כי כן בשני המקרים שעליהם הצביע אליהו אנו מוצאים אנשים בלתי צפויים, ואולי ההפכא מסתברא. בדיוק אלה שלא ציפינו, הם הם בני חיי עולם הבא. בדרך זו האגדה מחדדת לנו: "כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב"8. האדם שופט בדרך כלל למראה עיניו, לפי המראה החיצוני, לפי המקצוע וכו'. שיפוט כזה בחטא יסודו! אם האדם ישכיל לא לשפוט למראה העיניים, לא לשפוט לפי החיצוניות, או אז יֵקַל עלינו לדון את כל האדם לכף זכות.
יא. כל אנשי השוק- בני חיי עולם הבא עריכה
הנה כי כן באה האגדה ומדגישה, כי כל אחד יכול לפעול למען קידוש שם שמים מכל מקצוע שהוא עוסק בו, ומכל מקום שהוא נמצא בו. ואפילו ממקצועות בעייתיים כמו סוהר ובדרנים. שמותיהם של הסוהר והבדרנים לא הוזכרו באגדה. זה לא מקרי, זה בדווקא! זו הדרך של הגמרא לציין ולהדגיש שכל אחד יכול. כל אחד יכול להגיע למצב של קידוש שם שמים. ממילא כל אחד יכול להיות בן חיי עולם הבא. האגדה פתחה בשאלתו של ר' ברוקא לאליהו הנביא: "האם יש מישהו בשוק הזה שהוא בן חיי עולם הבא?" ר' ברוקא קיבל תשובה ארוכה ומקיפה. אומנם אליהו ענה לו בהתחלה: "לא". אך כאמור יש להבין את ה"לא" של אליהו כדחייה. כלומר, לפי תפיסתך , לפי מראה עיניך, לפי השיפוט החיצוני שלך- התשובה היא "לא". אך לפי האמת, תקבל תשובה יותר מעמיקה. אליהו נותן לר' ברוקא שתי דוגמאות של בני חיי עולם הבא: סוהר שלבוש כמו גוי, אדם שודאי לא אמור להיכנס לקטגוריה זו. הדוגמא השניה: שני בדחנים- סמל לריקנות ותחתית הסולם החברתי מבחינה ערכית ויצרנית. והנה אפילו הם בני חיי עולם הבא. נראה לאמר כי תשובת אליהו לר' ברוקא היא בבחינת נזיפה. וכי אתה שואל מי בשוק בן חיי עולם הבא? איזו שאלה זו?! כל אנשי השוק הם בני חיי עולם הבא! כמאמר הפסוק: "ועמך כלם צדיקים.."9 וכדברי המשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא10 וכדברי חז"ל על הפסוק: "לפלח הרמון רקתך" עם ישראל משול לרימון, "שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון"11. כדי להדגיש תשובה זו הביא אליהו לר' ברוקא דוגמא של אנשים הכי בלתי צפויים, האנשים שנראים עוד פחות מאנשי השוק. ואתה צא ולמד ועשה קל וחומר: אם אלה הם בני חיי עולם הבא, הרי שאנשי השוק על אחת כמה וכמה. נראה לאמר לסיכום, כי מדברי אליהו עולה כי אין אנשים קטנים, אין אנשים פשוטים ואין מעשים פשוטים. כל איש במקומו- הוא גדול. כל איש במקצועו יכול להיות איש גדול. כל אדם יכול במקומו ובמקצועו לקדש שם שמים. וממילא כל אחד מישראל הוא בן חיי עולם הבא. לסיכום, האגדה פתחה בתמונת רקע: רבי ברוקא היה מצוי בשוק, ואליהו הנביא היה מצוי אצלו. האגדה פותחת ביחס חיובי למי שמצוי בשוק. רב שמצוי בשוק זוכה שאליהו יהיה מצוי אצלו. האגדה המשיכה בשאלה קנטרנית, האם יש בשוק מישהו בן חיי עולם הבא? כל האגדה ענתה לשאלה זו והראתה לנו שכל אחד יכול לקדש שם שמיים. כל אחד במקצועו, כל אחד לפי יכולותיו. כל אנשי השוק בענייניהם "הפשוטים", ובחיבור שלהם לעולם המעשה, כולם מצליחים לקדש שם שמיים. ממילא כל אנשי השוק הם בני חיי עולם הבא.