גם אתה יכול/פרק ג

<< · גם אתה יכול · פרק ג · >>

פרק ג: שכרו של מלמד תינוקות

א. בזכות מלמד תינוקות יורדים גשמים

לפנינו אגדה העוסקת במלמד תינוקות אשר בזכותו ירדו גשמים. להלן נדון ונבדוק דרך האגדה, מדוע ירדו גשמים דווקא בזכותו של מלמד התינוקות. מה המיוחד במעשיו שהביאו אותו לדרגה כל כך גבוהה.

    רב הזדמן למקום מסוים.
    רב גזר תענית (כי היתה בצורת).
    אולם לא ירדו גשמים בעקבות הצום.
    ירד לפני התיבה כשליח ציבור אחד מהקהל.
    אמר "משיב הרוח" ונשבה הרוח.
    אמר "מוריד הגשם" וירד גשם.
    רב שאל את השליח ציבור: מה מעשיך?
    אמר לו אני מלמד תינוקות
    ואני מלמד את בני העניים כמו את בני העשירים.
    מי שאינו יכול לשלם, אינני לוקח ממנו שכר כלל.
    יש לי בריכה של דגים, וכל ילד שמתרשל בלימודו, אני משחד אותו בדגים האלה.  
    אני מרגיע אותו ומפייס אותו עד שהוא בא וקורא.            (תענית כ"ד, ע"א)

ב. שוויון בין בני עניים לבני עשירים

רב הזדמן למקום מסוים, היתה שם בצורת ורב קבע תענית ציבור. בתפילת המנחה לקראת סוף הצום העלו שליח ציבור אלמוני, להתפלל לפני התיבה. והנה כאשר הוא אמר "משיב הרוח", מיד נשבה רוח. וכאשר אמר "מוריד הגשם", מיד ירדו גשמים . רב הבין כי השליח ציבור האלמוני הינו איש מיוחד ובזכות מעשיו ה' נענה לתפילתו. רב שאל אותו: "מה מעשיך?" כלומר בזכות אלו מעשים מיוחדים שלך, ה' נענה לתפילתך? שליח הציבור הבלתי מוכר, ואשר שמו אינו מוזכר ענה לרב, כי הוא מלמד תינוקות. אולם בעבודתו זו יש לו הנהגות מיוחדת, והוא אינו מלמד תינוקות שיגרתי. ובכן ממשיך השליח ציבור ואומר: "אני מלמד בני עניים כמו בני עשירים". כלומר הוא פועל למען שוויוניות. וכאשר הורה מסוים אינו יכול לשלם, הוא אינו גובה ממנו שכר כלל, ומלמד את בנו ללא תמורה. מלמד התינוקות האלמוני מתגלה אם כן כאיש תורה וחסד במלוא מובן המילה. כולו עסוק בהוראת התורה, והוא משלב זאת עם חסד. הוא מוותר על שכרו לטובת "תינוקות של בית רבן", בני עניים שאינם מסוגלים לשלם.

ג. העולם קיים בזכות לימוד תורה

"אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי"2 חז"ל דורשים את הפסוק ביחס לברית התורה3. שאם לא ילמדו תורה העולם לא יתקיים. חוקות שמים וארץ קיימים, רק בזכות ברית התורה, כלומר בזכות לימוד התורה וקיומה. מאידך הגמרא אומרת: "אין העולם מתקיים אלא בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן"4 יוצא מכך שלימוד התורה של תינוקות מקיים את העולם ב"כפל כפליים", גם בזכות לימוד התורה באשר הוא, וגם בזכות שזה לימוד תורה של תינוקות. העולה מכך שהמלמד תורה לילדים קטנים עוסק ממש ביישובו של עולם, וליתר דיוק בקיומו של עולם. יתר על כן המלמד באגדה שלנו מוסר נפשו על כך. הוא מוותר על שכרו ובלבד שעוד תלמיד ילמד תורה. הנה כי כן הקב"ה מתנהג עמו במידה כנגד מידה. המלמד תינוקות מוסר נפשו למען לימוד תורה, כלומר מוסר נפשו לקיומו של עולם. לכן כאשר הוא מתפלל הקב"ה מביא גשמים למען קיומו של עולם.

ד. "לפנים משורת הדין"

מלמד התינוקות שבאגדה עובד לפרנסתו. אין לצפות ממנו שילַמד חינם. אפשר לצפות שיעשה הנחה לבני עניים. אולם המלמד האלמוני אינו לוקח שכר כלל מהעניים. הוא מתנהג לפנים משורת הדין. כידוע, "במידה שאדם מודד, מודדין לו". כלומר, הקב"ה מתנהג עמנו במידה כנגד מידה. מאחר וכך, מאחר ומלמד התינוקות מתנהג לפנים משורת הדין, הרי שגם הקב"ה מתנהג עמנו לפנים משורת הדין ומוריד לנו גשם. זאת כאשר מלמד התינוקות הוא השליח ציבור שלנו. כמובן, צריך להניח שאם היתה בצורת ולא ירדו גשמים, זאת אומרת שלפי מידת הדין לא היה מגיע גשמים. והנה תפילתו של מלמד התינוקות דחתה את מידת הדין. והקב"ה התנהג עמנו לפנים משורת הדין.

ה. השקעה בתלמיד החריג

"יש לי בריכה של דגים, וכל ילד שמתרשל בלימודו, אני משחד אותו בדגים האלה. אני מרגיע אותו ומפייס אותו עד שהוא בא וקורא".

כבר אמרנו שהמלמד שלנו אינו מלמד שגרתי. הוא משלב תורה וחסד, וכן הוא נוהג לפנים משורת הדין כאמור לעיל. אך נראה שהוא עוד יותר מיוחד ובדרגה גבוהה של חסד, ולא בכדִי בזכותו יורדים גשמים. הוא מגלה רגישות מיוחדת לתלמיד החריג, ומשקיע בו כדי שלא יעזוב את לימודיו. על פי רוב אין למורה השגרתי סבלנות לילד החריג. ילד שמתקשה בלימודיו, הוא גם מפריע, ולבסוף אינו רוצה ללמוד. המורה הרגיל מאבד סבלנות כלפי התלמיד החריג, ומעדיף להתמקד בתלמידים המצטיינים. יתר על כן כאשר התלמיד החריג נעדר, כולם נושמים לרווחה גם המורה וגם התלמידים (אלה שאוהבים ורוצים ללמוד). אולם המלמד שלנו אינו מוותר לתלמיד החריג, הוא משקיע בו, כדי שלא יעזוב את ספסל הלימודים. בלשון האגדה הוא "משחד אותו", כלומר הוא משקיע בו ומשדל אותו שלא יעזוב. במקרה שלנו הוא עושה זאת על ידי בריכת דגים. הוא נותן לתלמיד השובב לשחק בדגים. המלמד שלנו יצירתי ובעל יוזמה. הוא מתייחס לילד החריג כאל בנו ולא מוותר לו. אבא לעולם לא "ירים ידיים", ולא יתייאש מהבן שלו. אבא אמיתי ינקוט בכל האמצעים כדי "לשחד" את בנו ולקרבו ללימוד. והנה הקב"ה מתנהג עמנו במידה כנגד מידה, ומתייחס אלינו כאבא אל בניו. הוא מביא לנו גשמים, גם אם לא בדיוק מגיע לנו. כפי שכל אבא מתנהג לבנו. נותן לבן, גם אם לא בדיוק מגיע לו. לסיכום, כשאנו מתנהגים עם זולתנו כמו אבא לבן בוותרנות ובסלחנות, כך גם הקב"ה ישיב לנו באותה מטבע, ויתנהג עמנו כמו אב לבנו. הוא ינהג עמנו בוותרנות, בסלחנות ובמידת הרחמים, ויוריד לנו גשמים.

ו. הדגים והמים- ישראל והתורה

כאמור, מלמד התינוקות משתמש בדגים כדי לשחד את התלמיד המתקשה, אותו תלמיד שמפריע ובעצם רוצה לפרוש ממעגל הלימודים, המלמד שלנו אינו "מרים ידיים" ואינו מוותר לו. הוא יוזם ויצירתי. יש לו בריכת דגים, והוא שולח את התלמיד המפריע להירגע מול הדגים ואחר כך מחזיר אותו לספסל הלימודים. למה דווקא דגים? האם יש עניין מיוחד בדגים להרגיע את התלמידים הבעייתיים. נראה לאמר כי התלמיד הבעייתי, התלמיד המפריע, הוא בדרך כלל רועש וגועש. והנה בריכת הדגים זהו עניין מרגיע כשלעצמו. ילד רועש שיעמוד מול הדגים מספר דקות, ככל הנראה ירגע מהמראה השקט. יתר על כן נראה לאמר, כי הדגים באגדה באים לשדר מסר נוסף לילד החריג, שרוצה לעזוב את הלימודים. הדגים חיים במים, אם יצאו מהמים מיד ימותו. המים זה מקור חיותם, ואין להם קיום מחוץ למים. בדיוק כך התורה ביחס ליהודי. התורה היא מקור החיים שלנו. יהודי ללא תורה מאבד את מקור החיות שלו. המלמד שולח את הילד החריג, שרוצה להפסיק ללמוד, אל הדגים שבבריכה. וילמד מהם את הלקח. זו הדרך להחזיר אותו למקור החיים שלו ללימודים. נמצאנו למדים שהדגים החיים במים הינם סמל לבעלי החיים ומקור החיים שלהם, ולעם ישראל בפרט, שמקור החיים שלו הוא התורה. הדג חייב לחיות בתוך המים. אלה מקור החיים שלו. אם יצא מן המים ימות. כך באופן כללי כל בעל חיים יש לו את מקור החיים שנותן לו את חיותו. אם יצא ממקור חיותו- יאבד. ואכן כך ביחס לעם ישראל. עם ישראל הוא משהו ייחודי. מקור חייו זה התורה. אם יעזוב את התורה , הריהו מאבד את מקור חיותו והריהו חשוב כמת. כך מצאנו שרבי עקיבא השווה את הקשר של עם ישראל והתורה לקשר שבין הדגים והמים: תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר לו: עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות {הרשעה}? אמר לו: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו עכשיו, שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה "כי הוא חייך ואורך ימיך" כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ"ו (ברכות ס"א,ב) הנה כי כן בדיוק אותו רעיון. הדגים- מקום חיותם במים. אם יצאו מהמים ממקור חיתם- ימותו. היהודי- מקום חיותו- התורה. אם לא ילמד תורה- יאבד את חיותו ח"ו.

ז. המלמד עלום השם

באגדה זו המלמד תינוקות שבזכותו ירדו גשמים- שמו אינו מופיע. כל האגדה מספרת עליו, ועל מעשיו הנפלאים, מעשים למופת, והנה שמו אינו נזכר.אם הוא כל כך צדיק ומעשיו לאות ולמופת, מדוע לא אמרו לנו מה שמו? נראה לאמר כי הגמרא דווקא לא רצתה לכתוב את שמו, והעדיפה להשאיר אותו אלמוני. בדרך זו חז"ל מעבירים לנו מסר נוסף והוא שכל אחד יכול. כל אחד במקצועו יכול לקדש שם שמים. כל אחד בתפקידו יכול לעשות חסדים. ואפילו חסדים "קטנים" ו"פשוטים". וכבר למדנו שאין חסדים קטנים ואין חסדים פשוטים. כל חסד יכול לקבל משמעות עצומה ולעורר רחמי שמים על עם ישראל. כל חסד קטן יכול להטות לכף זכות את המאזניים הפרטיים והכלליים של כלל העם. כל אדם שמוסר נפשו בשביל לעשות חסדים, יכול להוריד גשמים בתפילתו.