גם אתה יכול/פרק א

<< · גם אתה יכול · פרק א · >>

פרק א: בזכות מי ניצלה השכונה?

לפנינו אגדת חז"ל קצרה ובה שני סיפורי חסד "פשוטים". האגדה מעמידה זה מול זה את התורה מול החסד, וליתר דיוק את אנשי התורה מול אנשי החסד. כידוע "התורה מַגְנָה ומַצְלָה", כלומר בכוח התורה להגן ולהציל. והנה האגדה שלפנינו מגלה את כוחו של החסד, ואפילו הפשוט ביותר, שגם הוא בכוחו להגן ולהציל.

א. בזכות מי ניצלה השכונה מדֶבֶר

בעיר סורא שבבבל היה דֶבֶר. בשכונה של רב לא היה דֶבֶר. האנשים חשבו כי זה בזכותו של רב. התגלו להם בחלום ואמרו להם: רב זכותו רבה מאוד, עניין זה קטן ביחס לזכותו. אלא הדֶבֶר נמנע בשכונה זו בזכות אדם אחד שמשאיל מעדר ואת חפירה לצורכי קבורה

ברור לכול כי התורה מגינה ומצילה, ממילא אם קורה ומקום פלוני ניצל מאסון, אנו תולים זאת בזכות התורה של צדיקי המקום. הגמרא מספרת כי פרצה מגיפת דֶבֶר בעיר, אולם בשכונה שבה גר רב, לא התפשטה המגיפה. רב הינו גדול הדור והוא מייצג את התורה ולומדיה. משום כך ברור לכל אנשי השכונה, כי הם ניצלו בזכותו של רב. והנה מתגלים בחלום לאנשי השכונה ואומרים להם, כי השכונה לא ניצלה בזכות רב, אלא בזכות איש אחר, איש אשר נוהג לעשות חסדים. איש אלמוני זה נוהג להשאיל את חפירה ומעדר לצורך קבורה. כלומר איש זה, שאפילו שמו אינו מוזכר, עירני לצורכי הזולת. כאשר מתברר לו שמישהו נפטר, הריהו דואג לגשת למי שצריך ולהשאיל לו את כלי החפירה לצורך הקבורה.

ב. השכונה ניצלה משריפה בזכות חסד של אישה

בעיר דרוקת שבבבל היתה שריפה. בשכונתו של רב הונא לא התפשטה הדליקה. האנשים חשבו כי זה בזכותו של רב הונא. התגלו להם בחלום ואמרו להם: עניין זה קטן ביחס לזכותו של רב הונא. אלא השריפה לא התפשטה בשכונה זו בזכות אישה אחת, שמחממת את התנור שלה ומשאילה אותו לשכנתה (תענית כ"א ע"ב)

הגמרא ממשיכה ומביאה מקרה נוסף של חסד, דומה לקודמו, מקביל לו ומשלים אותו. שריפה השתוללה בעיר דרוקרת, אולם כשהאש הגיעה לשכונה של רב הונא, היא נעצרה ולא התפשטה לשם. אנשי השכונה סברו כי השכונה ניצלה בזכותו של רב הונא, הרי הוא אחד מגדולי הדור בתורה... והנה מן השמים התגלו בחלום לאנשי השכונה ואמרו להם כי השכונה לא ניצלה בזכותו של רב הונא. אלא בזכות אישה אלמונית. ומה מעשיה? היא נוהגת להדליק את התנור ובעודו חם היא משאילה אותו לשכנתה. הגמרא אינה מפרטת את מעשה החסד. האם האישה חיממה את התנור, בישלה בו, ורק אחר כך השאילה לשכנתה? או שמא היא חיממה את התנור במיוחד עבור שכנתה? האם השכנה היתה כל כך עניה, שאין לה אפילו עצים לחמם את התנור? בין כך ובין כך אנו עדים למעשה חסד "פשוט" מאוד, כמעט ללא חסרון כיס. לפנינו מעשה חסד שאינו פוגע במקבֵל. השכנה לא ביקשה צדקה, ולא היתה צריכה להתבייש, כאשר קיבלה את התנור החם. מבחינתה בעלת התנור בישלה וסיימה, ולאחר שהשתמשה בו, הריהו מוצע לשכנים.

ג. כוחו של חסד ככוחה של תורה

ללא ספק, באגדה זו הורו לנו חז"ל מהי העוצמה של החסד. החסד כמו התורה: כפי שהתורה מגינה ומצילה, כך גם החסד כוחו להגן ולהציל. בזכות חסד של איש אלמוני השכונה ניצלה מדֶבֶר. בזכות חסד של אישה אלמונית השכונה ניצלה משריפה. מן המפורסמות שכוחה של התורה לחולל נפלאות וישועות. ואכן הגמרא מציינת זאת מפורשות ואומרת כי רב ורב הונא מסוגלים להציל את השכונה. זכותם גדולה מאוד, אלא שהצלת השכונה, זהו עניין קטן ביחס לזכותם העצומה. החידוש העצום של אגדה זו הוא שגם החסד- כוחו לחולל ישועות ונפלאות.

ד. מידה כנגד מידה

כידוע, השגחת ה' על ברואיו פועלת באופן של מידה כנגד מידה. ואולי, זוהי ההתגלות השכיחה ביותר והבולטת ביותר של ההשגחה. הנה כי כן אנו מוצאים "מידה כנגד מידה" באגדה זו בשני המקרים של החסד. פלוני אלמוני משאיל כלי עבודה לצורך קבורת מתים, והנה הקב"ה גומל לאיש חסד כמפעלו. ובזכותו השכונה כולה ניצלת מדֶבֶר, כלומר ממוות. החסד בתחום המוות- קבורת מתים, והגמול- הקב"ה מונע את המוות מהשכונה של אותו האיש. במקרה השני אישה אלמונית עושה חסד עם שכנתה בתחום האש, היא משאילה לשכנתה תנור חם. והנה הקב"ה גומל לחסידיו בתחום האש. שריפה פרצה בעיר דרוקרת אך לא התפשטה לשכונה של אותה אישה שגומלת חסד באמצעות התנור שלה. השכונה כולה ניצלה מהאש.

ה. חסד ללא חסרון כיס

מעשה החסד הראשון של אותו האיש, המשאיל כלי חפירה לצורך קבורה, אינו עולה לו כסף. אפשר לומר חינם ממש. הוא בסך הכול משאיל מעדר ואת חפירה, הפחת על כלים אלו הינו אפסי. בדיוק כך גם סיפור החסד השני. נראה כי האישה מדליקה את התנור בשביל עצמה. ולאחר שבישלה בו, היא מציעה אותו לשכנתה. במקרה כזה החסד שוב לא עולה אגורה, רק רצון טוב. גם אם נאמר שהתנור הודלק במיוחד בשביל השכנה, גם כאן החסד אינו יקר בסך הכול כמה עצים. אם כן שוב לפנינו חסד ללא חסרון כיס. שתי הדוגמאות באו להדגיש כי החסד אינו חייב להיות יקר. כל אחד יכול לגמול חסדים. לצורך כך לא צריך דווקא כסף, כן צריך רצון טוב, לב פתוח ועין פקוחה לראות את הזולת

ו. חסד של איש וחסד של אישה

הגמרא מפגישה אותנו עם שני סוגי חסדים: האחד של איש והשני של אישה. האיש גומל חסדים "בחוץ"- בבית העלמין. כידוע, בית העלמין תמיד נמצא מחוץ לעיר. ואולי אפשר לומר כי בית העלמין באגדה שלפנינו הינו סמל של העולם שבחוץ. לעומת זאת האישה גומלת חסדים בבית. התנור והבישול הם סמל לפעילות שבבית. בדרך זו האגדה הדגישה את הרעיון, שכל אחד יכול לעסוק בחסד, גם האיש וגם האישה, גם מי שעיסוקו מחוץ לבית וגם מי שכל עיסוקה בבית. אנו מצפים מכל אחד שיעסוק בחסד בתחום שלו ובמקום שלו, בהתאם לאופי שלו וליכולות שלו. אין אנו מצפים מהאדם לעשות חסד במקום שהוא לא נמצא, או באמצעים שאין לו. כל אחד יכול וצריך לעשות חסד בתחום האפשרויות שלו. ובאמת, למי אין איזה שהוא כלי שהוא יכול להשאיל. בזמן ובמקום המתאים כלי זה מקבל משמעות עצומה. עניין זה מודגש עוד יותר במקרה החסד של האישה. זו מחממת את התנור ומבשלת בו. התנור בין כך ובין כך חם די הצורך, הוא ילך ויתקרר. והנה האישה בעלת התנור מנצלת את ההזדמנות ומציעה את התנור החם לשכנתה. מה היא הפסידה בכך? כלום! האישה שבאגדה עשתה חסד עם שכנתה. איננו מצפים מהאישה שתהיה יצאנית לצורך חסדים. גם בבית עם השכנה אפשר לעשות חסדים, ובלבד שהלב פתוח למען הזולת.

ז. כל אחד יכול

נמצאנו למדים כי עיקרה של האגדה בא ללמדנו ש"כל אחד יכול". כל אדם באשר הוא מסוגל לעשות חסד, ומעשה החסד שלו יכול להציל את הזולת. מתברר שהאגדה הדגישה זאת בשלושה אופנים: 1. חסד ללא חסרון כיס: בשני הסיפורים הנזכרים באגדה, החסד שנעשה לא עלה כסף וגם לא מאמץ גדול. מעשה החסד כן מצריך הקשבה לצורכי הזולת. הוא מצריך עין פקוחה לסובב אותך, וכמובן לב חם ואוהב. כל אחד יכול לעשות מעשי חסד כל כך "קטנים", כל כך "פשוטים", וכל כך מועילים. לא צריך להיות עשיר ובעל אמצעים בכדי לעשות חסד. לבסוף מתברר שמעשי החסד אינם קטנים ואינם פשוטים, הם עצומים ובכוחם לחולל נפלאות וישועות. 2. גם איש וגם אישה: כאמור מעשה החסד הראשון נעשה על ידי איש, והמעשה השני נעשה על ידי אישה. בדרך זו הדגישה האגדה ש "כל אחד יכול". מידת החסד אינה מסורה לקבוצה זו או אחרת, כל אחד יכול לעשות חסד, וכל אחד יכול להציל את השכונה. גם איש וגם אישה, גם ילד קטן וגם זקן, גם עשיר וגם עני וכו' וכו'. 3. אנשי חסד ללא שם: שמם של אנשי החסד באגדה זו שלפנינו אינו מוזכר, ולא בכדי. לגמרא היה חשוב להשאיר אותם אלמונים- עלומי שם. דווקא העדר השם בא ומדגיש את הרעיון הנפלא והמרכזי של האגדה ש"כל אחד יכול".

החסד כמו התורה מונח בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול , יבוא ויטול. אין לאף אחד ולאף קבוצה בעלות על החסד. כל אחד ביכולותיו שלו ובאמצעים שיש לו מסוגל לעשות חסדים, ואפילו הקטנים ביותר. מתברר שהחסדים "הקטנים" יש להם משקל גדול, והם חשובים אצל ריבונו של עולם עד כדי כך שבזכות חסדים אלו הקב"ה מציל את השכונה מדֶבֶר ומשריפה.

ח. חסד לאורך כל הדרך

שני מעשי החסד שבאגדה מובילים אותנו לעוד רעיון נפלא. האישה עשתה חסד עם הבריות על ידי אוכל. האיש עשה חסד עם הבריות בבית העלמין. במילים אחרות, האישה עשתה חסד עם החיים והאיש עם המתים. יש כאן סגירת מעגל של כל מהלך החיים. בדרך זו רצתה הגמרא ללמדנו שחסד עושים לאורך כל הדרך, במשך כל החיים, בכל הזדמנות ובכל מצב האדם יכול ונדרש לעשות חסד.

ט. זה לא רב... זה לא רב הונא...

לסיכום, מתברר שהגמרא מעצימה ומחזקת את כוחו של האיש "הפשוט". לאנשים מהשכונה היה ברור, שאם השכונה ניצלה זה בזכות גדולי התורה, גדולי הדור, שגרים בשכונה. משמים טורחים פעמיים, ומתגלים לאנשי השכונה כדי להוציא אותם מטעותם זו. מגלים להם שהשכונה ניצלה בזכות פלוני אלמוני עלום שם ולא בזכות גדולי הדור. הגמרא רצתה להוציא מליבנו טעות נפוצה בתפיסת עולמנו. אנו נוטים להעריך מאוד את הרבנים, מחזיקי התורה, גדולי עולם שבזכותם העולם קיים. מאידך אנו נוטים לזלזל בכוחותיו של "עמך" של האיש "הפשוט" מן השוק. ודאי וודאי שיש להעריך את גדולי התורה ולתת להם את הכבוד הראוי. ואכן האגדה לא המעיטה בערכם. הגמרא כותבת במפורש שרב ורב הונא זכותם עצומה, והם יכולים להציל את השכונה בזכותם כגדולי תורה. הגמרא אף מציינת שהצלת השכונה זה עניין קטן ביחס לזכותם העצומה. אלא שהאגדה באה לתת משקל רב לאותם אנשים "פשוטים", שבעינינו הם פשוטים, אך אצל הקב"ה הם גדולים. האגדה באה ומדגישה שמעשיהם "הקטנים" אינם קטנים אצל בורא עולם. מעשי החסד "הקטנים" של האנשים "הפשוטים" מסוגלים לפעול כמו התורה של גדולי הדור ולהציל את השכונה.