גור אריה על רש"י במדבר א

פסוק אעריכה

באחד לחודש, מפני חבתן וכו' - יש מקשים, למה לא פירש זה על (פסוק ב) "שאו את ראש" דהוא עיקר מקומו, ויש להשיב לשאלתם שבא ליישב דלא ליכתוב באחד לחודש [השני], שלא בכל מצוה ומצוה נכתב מתי נאמרה ובאיזה חודש ובאיזה יום, ותירץ 'מפני חיבתן מונה אותם כל שעה', והשתא שפיר כתב באחד לחדש [השני] בשנה השנית, להודיעך שהמספר הזה מיד היה, ונמנו ג' פעמים בשנה אחת. והיינו דקאמר מפני חיבתן מונה אותן כל שעה, שהרי כשיצאו ממצרים בט"ו בניסן מנאן, וכשנפלו בעגל בי"ז בתמוז מנאן, באחד באייר חזר ומנאן, וזהו החיבה. ואי לא כתב כאן באיזה שנה ובאיזה חדש היה, לא ידענו שהכל היה בשנה אחת. ואע"ג שרש"י פירש בפרשת כי תשא שאפילו במנין אחד הוי חיבה, משל לרועה וכו', מ"מ יותר חיבה כשמנאן כל שעה משמנאן פעם אחת בלבד. ואע"ג דכל מנין ומנין היה לצורך, כמו מנין הראשון, ואם כן מה חיבה יש במה שמונה אותם כל שעה, מכל מקום כיון שמנאם פעם אחת, דרך לסמוך אח"כ על האומד, שאע"ג (שחסרו) [שהוסיפו] או שפחתו, אי אפשר שיהיו פוחתין או מוסיפין הרבה ואין צריך למנות, וזהו החיבה שאינו סומך על האומד:

באחד בניסן הוקם המשכן - ואם תאמר והלא לא כשבא להשרות שכינתו מנאן, אלא אחר כך באחד באייר, ויש לומר כיון דבאחד בניסן הוקם המשכן כל זמן שלא היה עדיין חודש מזמן שהוקם המשכן לא נקרא שהוא שורה במשכן עם ישראל, כדאמרינן במסכת נדרים נדר מיושבי העיר אסור בכל מי שדר שם חודש אחד, ובחודש אחד נקרא דירה, לכך כששרתה שכינה ביניהם שלשים יום מנאם: