בת עמי לא תחשה

נוסח הפיוט

בַּת עַמִּי לֹא תֶחֱשֶׁה,		וְלֹא תִשְׁקוֹט בִּזְעָקָה.
וּבִמְקוֹם עוֹלָה וְאִשֶּׁה,		תָּכִין תַּחַן חֻקָּה.
לַייָ מַגִּישֵׁי		מִנְחָה בִּצְדָקָה:
נְשִׂיא אֱלֹהִים הַנֶּאֱמָן,	רֹאשׁ צוּרִים[1] אֵיתָנַי.
הִשְׁכִּים שַׁחַר וּזְמָן,	עֲמוֹד וַעֲרוֹךְ תַּחֲנוּנַי.
בִּמְקוֹם תָּמִיד מְיֻמָּן,	לְשַׁחֵר עַל קָרְבָּנַי.
	וְכִי הֶאֱמִין בַּייָ,	וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. לַייָ...
יְחִידוֹ לְמֵאָה נֶחֱנַן,	וְעָקוּד בְּמִזְבַּח אֲבָנָיו.
לִפְנוֹת עֶרֶב חָנַן,	וְהָאֵל נָשָׂא פָנָיו.
לִתְמִיד עֶרֶב מְכוֹנָן,	לְהִתְרַצּוֹת פְּנֵי אֲדוֹנָיו.
	כְּאִישׁ לָקַח מְלֹא חָפְנָיו,	קְטוֹרֶת סַמִּים דַּקָּה. לַייָ...
מְפַלֵּל יוֹשֵׁב אֹהֶל,	הַלָּן בְּמָקוֹם מְשֻׁבָּח.
לְרִבּוּי פְּדָרִים יָהֵל,	בְּהִתְקָרֵב בְּבֵית זֶבַח.
וְאִם אֵין קָרְבָּן לְיָהֵל[2]	תְּמוּרָם אֶעֱרוֹךְ שֶׁבַח.
	וְנִבְחָר לַיָי מִזֶּבַח,	עֲשׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. לַייָ...
נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה,	מֵאֵין עֲבוֹדַת כֹּהֲנִים.
וְאֵיךְ אָשִׁיר בַּשִּׁבְיָה,	וְאָסְפוּ לְוִיַּי אֱמוּנִים.
וְעַל כָּל זֹאת אוֹדֶה יָהּ,	כִּי הוּא נַעֲלֶה בְדִינִים.
	לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים,	וּלְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. לַייָ...
חֵלֶף קָרְבְּנוֹת פֶּדֶר,	תְּפִלָּתִי תֵרָאֶה.
בְּזָכְרִי עַל הַסֵּדֶר,	עֲבוֹדַת מְשָׁרְתִים בָּאֵי,
- הֵיכָל חֶדֶר בְּחֶדֶר,	וְשָׁמְעוּ מְבַשֵּׂר בְּמַרְאֶה.
	וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי, -	שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה: לַייָ...

המחבר

מחבר הפיוט הוא רבינו בנימין בן רבי אברהם הרופא ממשפחת הענוים (המאה ה-13), פוסק, פרשן, משורר ופייטן יהודי רומי. אחיו הגדול של רבי צדקיה בן אברהם, בעל 'שיבולי הלקט'.

הערות שוליים

1. יש הגורסים צִירִים.
2. כך גירסת סידורו של זליגמן בער והבאים אחריו; בסידורים הישנים הייתה הגירסה: לְרִבּוּי פְּדָרִים יָהֵל... וְאִם אֵין קָרְבָּן לְיַחֵל. בשבועון "המגיד", שנה י"ז, היו ששינו את הנוסח ל:לְרִבּוּי פְּדָרִים יִחֵל... וְאִם אֵין קָרְבָּן לְיָהֵל.