בשל תפוח (ביאליק)

(הופנה מהדף בשל תפוח)


עַל-פִּי דּוֹדֶה
 
הֲתֹאבוּ דַעַת בְּשֶׁלְּמָה אָהָבְתִּי?
אֲנִי אָהַבְתִּי בְּשֶׁל-תַּפּוּחַ.
כִּי אֵין יוֹדֵעַ נְתִיב הָרוּחַ –
זֶה כְּבָר יָדוּעַ; עַתָּה בָאתִי
לְהָבִיא רְאָיָה מֵאַהֲבָתִי.
וַאֲנִי, הֲתֵדְעוּ בְּשֶׁלְּמָה אָהָבְתִּי?
אֲנִי אָהַבְתִּי בְּשֶׁל-תַּפּוּחַ!
 
לְדוֹדִי הָיָה פַּרְדֵּס יָפֶה,
וּלְדוֹדִי בַת יְפַת עֵינָיִם.
וּבְתוֹךְ הַפַּרְדֵּס בְּרֵכַת מַיִם
מְפַכִּים חֶרֶשׁ, שֹׁקְטִים, בָּרִים,
כְּמַיִם גְּנוּבִים, כְּיֵין סְתָרִים.
לְדוֹדִי הָיָה פַּרְדֵּס יָפֶה,
וּלְדוֹדִי בַת יְפַת עֵינָיִם.
 
בַּפַּרְדֵּס יֵשׁ מַחֲבֹאֵי שֶׁקֶט,
עֵץ פְּרִי וּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים;
וּבְעֵת הַקַּיִץ הַמַּזְהִירָה
כָּל-זֶה מִתְמַלֵּא צִיץ וְשִׁירָה
וְשִׁפְעַת אוֹר וְשִׁפְעַת צְלָלִים.
בַּפַּרְדֵּס יֵשׁ מַחֲבֹאֵי שֶׁקֶט,
עֵץ פְּרִי וּנְטִיעִים מְגֻדָּלִים.
 
וַיְהִי הַיּוֹם בַּעֲלוֹת הַקַּיִץ,
כְּחֹם הַיּוֹם – הַיּוֹם הַבָּהִיר –
וַאֲנִי עִם-פְּנִנָּה שַׁאֲרָתִי
לָשׂוּחַ אֶל-הַגַּן יָצָאתִי.
הִיא עַלְמָה רַכָּה וַאֲנִי אִישׁ צָעִיר;
וַנְּצַחֵק יַחְדָּו לְרוּחַ קָיִץ,
כְּחֹם הַיּוֹם – הַיּוֹם הַבָּהִיר.
 
הַפַּרְדֵּס כְּלִיל יְרַקְרַק חָרוּץ,
זִיז אוֹר וְגִיל עַל-כֹּל זָרוּחַ.
מְסֻבָּל עוֹמֵד הַתַּפּוּחַ,
מַזְהִירִים עִנְּבֵי דֻבְדְּבָנִים,
מִתְאַדְּמִים גַּרְגְּרֵי הַשָּׁנִים
בְּצֵל הַשִּׂיחִים בִּירַקְרַק חָרוּץ;
זִיז אוֹר וָגִיל עַל-כֹּל זָרוּחַ.
 
וּבְקוֹל עֲנוֹת "פִּי-פִּי, צִיף-צִיף"
מִבֵּין עֳפָאיִם כַּנְפֵי רְנָנִים
בְּשָׂפָה בְלוּלָה יְשׁוֹרֵרוּ.
גַּם-מֵעַי הָמוּ זְמִיר עֲדָנִים
וּפִזְמוֹן חָדָשׁ יְעוֹרֵרוּ –
וּבְקוֹל עֲנוֹת גַּם "פִּי" גַּם "צִיף"
תִּפְצַחְנָה סָבִיב כַּנְפֵי רְנָנִים.
 
וַנְּצַחֵק יַחְדָּו וַנִּתְעַלָּס,
אֲנִי וּפְנִנָּה שַׁאֲרָתִי.
פִּזַּזְנוּ, שַׁרְנוּ וַנְּהִי כִילָדִים,
וּכְמוֹ הִתְעָרְבוּ בְשִׂמְחָתִי
גַּם בְּנֵי הַשִּׁיר וּפְרִי הַמְּגָדִים.
וַנְּצַחֵק יַחְדָּו וַנִּתְעַלָּס,
אֲנִי וּפְנִנָּה שַׁאֲרָתִי.
 
הִיא קָרְאָה לִי אֲזַי בְּכוֹר שָׂטָן,
אֲנִי קְרָאתִיהָ צִפּוֹר קְטַנָּה,
אוֹ דִמִּיתִיהָ לְשׁוֹשַׁנָּה –
אֶת-זֹאת לֹא אֶזְכֹּר – לִבִּי תָעָה –
מַה-יָּפְתָה פְנִנָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה!
הִיא קָרְאָה לִי אֲזַי בְּכוֹר שָׂטָן,
וַאֲנִי קְרָאתִיהָ צִפּוֹר קְטַנָּה.
 
וּפִתְאֹם בָּאנוּ עַד-תַּפּוּחַ
וַיַּעַל רֵיחוֹ הַנִּיחוֹחַ –
חִישׁ קַל מִיָּדִי כָּאֶפְרֹחַ
יוֹנָתִי פְנִנָּה הִתְמַלָּטָה,
וַתָּרֶם יָד וַתָּכָף מַטָּה
אֶת-אַחַד עַנְפֵי הַתַּפּוּחַ
הַנּוֹתֵן רֵיחוֹ הַנִּיחוֹחַ.
 
וּכְרֶגַע שָׁבָה וּבִימִינָהּ
תַּפּוּחַ גָּדוֹל צַח וְאָדֹם;
וַתִּטְעַם מֶנְהוּ, וַתַּבְרֵנִי
מִיָּדָהּ מִן-הַחֲצִי הַשֵּׁנִי.
אֲנִי פָּעַרְתִּי פֶה וָאָדֹם,
וְהִיא עֹמֶדֶת, וּבִימִינָהּ
פֶּלַח תַּפּוּחַ צַח וְאָדֹם.
 
וּבְמַחֲשֹׂף לִבְנַת הַתַּפּוּחַ
הִכִּירָה שִׁנִּי עִקְּבוֹת שִׁנָּהּ,
וַיָּרַח אַפִּי רֵיחַ פְּנִנָּה;
אַךְ-רֵיחָהּ – רֵיחָהּ הִשְׁכִּירָנִי
וּכְיַיִן מָתוֹק עֲבָרָנִי –
לְבָבִי פָג, לֹא-קָם בִּי רוּחַ,
מֵאָז – מֵאָז לִי הָיְתָה פְנִנָּה.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.