ברייתא דישועה
| שפת המקור | עברית, לשון חז״ל |
|---|---|
| סוגה | ספרות חז"ל, אגדה ביהדות |
| קטלוגים | |
| VIAF |
 19158066368108430782 |
| לעיון נוסף | |
 ויקיפדיה | ברייתא דישועה |
  | |
תנו רבנן: עשרים וארבעה דברים מרחיקין את הישועה ומאריכין את הקץ, ואלו הן:
(1) עזי פנים;
- מניין? שנאמר: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ);
מכאן אתה למד כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא,
וכל מי שיש לו עזות פנים– הוא חוטא ומרחיק את הישועה:
(2) ומהלכי בחקות הגוים;
- מניין? שנאמר: "ובחקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח), וכתוב: (שם כ, כג) "ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם ואקוץ בם".
תני רבי חייא: כאדם שהוא קומץ ממונו.
תנו רבנן: בשלושה דברים אומות העולם מכעיסין אותו:
- בבלורית שבראשיהם, וישראל מרצין אותו בתפילין שבראשיהם;
- אומות העולם מכעיסין אותו בכתובת שעל ידיהם, וישראל מרצין אותו בתפילין שעל ידיהם,
- אומות העולם מכעיסין אותו בעבודה זרה שלהן וכופרין בהקדוש ברוך הוא, וישראל מרצין [אותו] בקריאת שמע ומעידין בהקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו,
הא למדת שמהלכי בחקות הגויים - מרחיקין את הישועה:
(3) והמחזיק ידו עם עוברי עבירה;
מניין? מקורח; שעליו הכתוב אומר: "מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך" (איוב טו);
אמר הקדוש ברוך הוא לקרח;
מה אתה מדמה? שמשה אינו איש האלהים? שנאמר:
(במדבר טז ח): "ויאמר משה לקרח: שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל", וכל עניינא דקרח עד "כמות כל האדם ימותון אלה" (במדבר ט"ז, ח'-כ"ט).
אמר רבי ברכיה: בוא וראה שלמעלה אין עושין מחלוקת אלא בבן עשרים שנה,
אבל בבית דין של מטה בן שתים עשרה שנה,
ומחלוקתו של קרח אפילו בן יומו, שנאמר: (שם, כז) ונשיהם ובניהם וטפם. ומי גרם לקרח שבלעתו הארץ? אלא, על ידי
שהחזיק ידיו עם עוברי עבירה (ועבודה זרה):
(4) והשומע ליצרו בשעת כעסו;
- מניין? מיהויקים מלך יהודה; שקרא ברוך בן נריה הסופר את המגילה לפני יהויקים– שְרַפָהּ. שנאמר: (ע"פ ירמיה לו, כג) "ויהי כקרוא אֶלְיָקִים שלש דלתות [...] בתער הסופר". [1] מהו שלש דלתות וארבעה? אותם הפסוקים הראשונים מגילת של איכה; כשהגיע לפסוק החמישי, שהוא "היו צריה לראש" (איכה א)– מיד לקח יהויקים אותה וּשְרַפָהּ באש, שנאמר: (ע"פ ירמיה לו, כג) "ויקרענה בתער הסופר והשלך על האח" [2];
הא למדת מכאן שכל השומע לְיִצרו בשעת כעסו - מרחיק את הישועה:
(5) והרודף אחר השררה;
- מניין? - מנבל הכרמלי; שהיה נבל, והיה מבית כלב משבט יהודה. שנאמר: (ע"פ ש"א כה, ב) "ואיש במעון בכרמל והאיש גדול מאד" [3].
אמר נבל: לית בר טובין סגיאין מנאי, שנאמר: (ע"פ דה"א ב, ט) "ובני חצרון אשר נולד לו ירחמאל"[4], וירחמאל נשא אשה גויה[5], "ושמה עטרה" - שלקחה להתעטר בה;
וכשבאו נערי דוד לשאול בשלומו, שנאמר: (ש"א כ"ה, ו') "ואמרתם כה לחי אתה שלום וביתך שלום"; ומהו לחי? כדי לקיימו בשלום.
מיד "ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי" (שם, י'), שהיה רודף אחר שררה ולא היה חושב אדם אלא הוא, וכתיב: (שם, ל"ח) "ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימות",
הא למדת שכל הרודף אחר השררה- מרחיק את הישועה:
(6) והסותר דברי תורה;
- מניין? שנאמר: (במדבר ט"ו, ל"א) "כי דבר ה' בזה וגו'":
(7) והעובר עבירה ומתירה לעצמו;
שנאמר במנשה בן חזקיהו (מ"ב כ', א') "בימים ההם חלה חזקיהו למות". מה כתיב בתריה: (שם) "כי מת אתה ולא תחיה"; "מת"- בעולם הזה ו"לא תחיה"- בעולם הבא. אמר לו: למה? אמר לו: משום דלא נסיבת אינתתא ולא היה לך בנין. אמר לו: [לית] חמית אנא דאנא מקיים בנין בישראל. אמר לו: סב ברתי דלמא מני ומנך קיים בר נש טב, שנאמר: (ישעי' ל"ב, ז') "וכילי כליו רעים".
אמר חזקיה לישעיה: לית לך אנא שמע ולא למילך אנא שמע. אמר לו: למה? אמר לו: שאמר לי זקני עם ראית חלומות רעות וגזירות קשות הוי קופץ לשלשה דברים: לצדקה ולתפילה ולתשובה. ושלשתם בפסוק אחד: "ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם וגו'" (דהי"ב ז', י"ד). באותה שעה "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר" (ישעי ל"ח, ב').
אמר ליה כדין לא אמרית ליה כדין וכדין אנא אימר ליה הכי, אמר ליה גבר רב לית היא מהימנותא, עינוון הוא סגי והוא מהימן לך, ולא עוד אלא עדין לא יצא קול הברה בעיר שנאמר: (מ"ב כ', ד') (ויהי ישעיהו לא יצא העיר התיכונה), [ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה, העיר כתיב].
וכד מנשה קם פרי בתר ישעיה למקטליה, משום דאמר (ישעי' ו', ה') כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, אמר לו מנשה הקדוש ברוך הוא אמר (דברים ז', ו') כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, ואתה אומר בתוך עם טמא שפתים, הרי אתה חייב מיתה, בעא למקטליה, ערק ואזל ועל בגו ארזא, כד איתמלא ארזא מיניה ולא אתחמי מיניה אלא ציצית דטליתא, אזל ואמרו ליה למנשה, אמר להו כשרין ליה אילנא ונשרו ארזא ושדא ארישיה, נגיד מכאן ומכאן. אמר מנשה [כתיב] לא יאבה ה' סלוח (שם כ"ט, י"ט), ואם תאמר עד שלא חזר בו והכתיב (מ"ב כ"א, ט"ז) לבד מחטאתו וגו', ואי תאמר עד שלא עשה תשובה והכתיב (דהי"ב ל"ג, כ"ג) הוא אמון, וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד (וימלא) [עד אשר מלא את] ירושלם פה לפה (מ"ב כ"א, ט"ז), וכי אפשר לירושלם למלאות אותה בשר ודם פה לפה, אלא מלמד [שהרג את ישעיה] שהיה שקול כמשה שנאמר (במדבר י"ב, ח') פה אל פה אדבר בו. ובמנשה כתיב (דהי"ב ל"ג, י') וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו,
הא למדת שהעובר עבירה ומתירה לעצמו - מרחיק את הישועה:
(8) והמואס באחרים;
מניין? מאנשי ירושלים; מתוך שהיה בהן חכמה יתירה היו מואסין בבני אדם. ולא עוד אלא, שכשהיה ירושלמי נכנס לעיר היו מציעין לו קתדרה של זהב ומושיבין אותו עליה ונעשין אגודה לשמוע חכמתו, וממה שהיה בהן חכמה יתירה היו מואסין בבני אדם,
הא למדת שכל המואס באחרים - מרחיק את הישועה:
(9) והעוזר לרעה;
מניין? ממרגלים; שנאמר: (במדבר י"ג, ל"ב) ויוציאו דִבָּת הארץ:
(10) והשמח לאיד;
מניין? מאנשי ביתר; דתניא: שלש שנים ומחצה היה אדרינוס קיסר מקיף על ביתר שהיתה יושבת בשלווה לאחר חורבן הבית; ולמה חרבה? על ידי שהדליקו נרות על חורבן הבית. ולמה? שהיו בו (לויטי) [בולויטי] ירושלים יושבין באמצע המדינה וכשהיו אנשי ביתר עולין לרגל היו הם קוראין לאחד מהם ואמרין ליה שמעין עלך דאת בעי מתעבדא ארכיסטוס ובוליסטוס, והוא אומר אין בדעתי כן, בגין שמענא עלך דאת בעי מזבין אוסיא דידך, והוא אומר אין בדעתי כן, מה את בעי מן הדין, כתוב ואנן חתמינן והוו משלחין אונייתא לבר ביתיה ואמרין ליה אי בעי פלוני למיעל לאוסיא דידיה לא שבקינן ליה, דהא זבנא גבן לפלוני בסהדין. וכד ההוא גברא חזר לביתיה למעל לאוסיא דידיה לא הוי שבקינן ליה, והוו קריין עליה ההוא פסוקא צדו צעדינו מלכת ברחובותינו, צדו צעדיה דההוא גברא, קרוב קיצא דההוא ביתא, מלא יומא דההיא ביתא, אף אינון לא נפקת להון טב שנאמר (משלי י"ז, ה') שמח לאיד לא ינקה, וכתיב (שם כ"ד, י"ז) בנפול אויבך אל תשמח.
בתר תלת שני ופלגא בעי אדריינוס למיהדר לביתיה, אמר ליה חד גיתאי כותאי לא תיזיל עד דאנא חזי מיעבד ומשלמא לך מדינתא, והוה תמן רבי אליעזר בן המודעי יושב על השק ועל האפר ועוסק בתפלה ובתענית בכל יום ואומר לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אל תשב בדין עם בניך היום הזה, והיה בה מישראל כפלים כיוצאי מצרים שולפי חרב, והיו שם ארבע מאות ושמונים בתי מדרשות ובתי כנסיות, והיה שם בר כוזיבא והיו לו מאתים אלף מטיפי אצבע, שלחו לו חכמים ואמרו לו עד מתי אתה עושה בישראל בעלי מומין, שלח ואמר להן וכי היך לבודקן, אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן הלבנון בריצתו אל יכתב באסרטיא דידך, והיו לו מאתים אלף מטיפי אצבע ומאתים אלף תולשי ארזים ומאתים אלף תוקעי קרנות. על האי (גותאי) [כותאי] ובכא אתא ואשכח לרבי אליעזר קאים ומצלי, עביד גרמיה לחיש בגו אודניה וחמוניה בגו מדינתא ונסבין יתיה לבר כוזיבא אמרין ליה חזינן להדין (גותאי) [כותאי] דקא משתעי להדין חביבך רבי אליעזר, אמר ליה בר כוזיבא לרבי אליעזר מה אמרת להדין [כותאי], מה אמר לך, אמר ליה ולא כלום, יהב ליה בתוך וקטליה לרבי אליעזר שנאמר (זכריה י"א, י"ז) הוי רועה האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו, הרגו על זרועו של רבי אליעזר המודעי, וזרועו על כל ישראל, לפיכך זרועו של אותו רשע ייבש ועין ימינו יכהה, מיד נלכדה ביתר ונהרג בר כוזיבא ואייתו רישיה דבר כוזיבא לאדריינוס, אמר להון מאן הוא דקטליה אמרו ליה חד בר כותאי אנא דקטליה, אמר אייתי לי פטומי דביתיה אזלין ואייתו ליה פטומי אשכח חד חכינא דכריכא עלויה, אמר אלמלא אלהיא דקטליה מאן יכול קטליה ליה, קרא עליו (דברים ל"ב, ל') אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם.
הא למדת שהשמח לאיד לא ינקה - מפני שמרחיק את הישועה:
(11) והתוהה על הטובה;
מניין? מיהונתן שאמר אלו לא עשיתי טובה עם דוד לא היה יוצא על אבי להורגו, הא למדת שהתוהה על הטובה מרחק את הישועה:
(12) והמבקש דבר שאינו ראוי לו;
מניין? מעוזיה מלך יהודה שזעף וביקש כהונה גדולה ונכנס לפנים הארון להקטיר קטרת ויצא מצורע עד יום מותו שנאמר (מ"ב ט"ו, ה') וינגע ה' את המלך, הא למדת שהמבקש דבר שאין ראוי לו מרחיק את הישועה:
(13) והמרפה ידים חזקות;
מניין? מאחאב שריפה ידיהן של ישראל לאביהן שבשמים בימי חזאל מלך ארם:
(14) והמתחבר בצילה של עובדי עבודה זרה;
מניין? שאלו חכמים לרבי שמואל בן נחמן מפני מה כומר לעבודה זרה מאריך ימים? אמר להם מפני שעינו צרה בעבודה זרה שלו ולפיכך מאריך ימים, והיאך, כד הוי בר נש מייתא תור או אימר לעבודה זרה, אמר ליה פייס עלי לעבודה זרה, הוה אמר ליה שלך, והוא אמר ליה זיל אייתי ליה חד פינך דסלת ועשרה רביעים יין ואנא מפייס עלך, אזל אייתין ליה. ואינון אכלין תוריהון ואמריהון לקבליהו, והוא אמר ליה מה מועילה זו כשאתה מביא ליה או לאו, אבל לא מטיבה ולא מריעה ולא שומעת ולא מדברת ולא רואה שנאמר (תהלים קט"ו, ה') עינים להם ולא יראו. חדא זימנא אתא חד בר פיזן אמר ליה אם אינה מועילה כלום מה את עביד הכא, אמר בדיל חיי נפשאי.
כיון שראה דוד ששבואל אוהב ממון מנה אותו על כל אוצרותיו שנאמר (דהי"א כ"ו, כ"ד) ושבואל בן גרשם [בן] משה נגיד על האוצרות, אם זה בן משה ואם לאו בן מנשה, והלא יהונתן שמו ולמה נקרא שמו שבואל ששב לאל בכל לבו, כיון שמת דוד ושלמה הוה מלך והחליף סנקליטין שלו והחליפו עמו וחזר לקלקולו הראשון שנאמר (מ"א י"ג, י"א) ונביא אחד זקן יושב בבית אל, ואומרים זה יהונתן בן גרשום,
הא למדת שכל המתחבר לעבודה זרה פעמים עכו"ם פעמים ישראל מרחיק את הישועה:
(15) והמקבל מתנות מאומות העולם;
מניין? מגיחזי; שנאמר: (מ"ב ה', כ"ו) ויאמר אליו לא לבי הלך וגו':
(16) המשגה עיוור בדרך;
מניין? מירבעם; כשמלך על ישראל התחיל לפתותם ואמר להם: בואו ונשתחוה לעבודה זרה. אמרו רבותינו לא בא הכתוב להזכיר גנויין של ישראל, אלא את מוצא כשמלך ירבעם אתו ישראל לגביה בפני רמשא. אמרו לו: קום עבוד עבודה זרה! אמר להן: כדין רמשא היא, אית דאישתו ואית דלא אישתו כל עמא משתכרין, אלא אי אתון בעיין אתו לצפרא, שנאמר (הושע ז', ו') כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן, בצפרא אתו לגביה אמרו ליה עביד לן עבודה זרה. אמר להון כדין אנא ידע דאתון בעיין עבודה זרה, אלא אנא דחיל מסנהדרין דלכון דאינון קטלין לי, אמרין ליה אנחנא קטלין לון, שנאמר (שם, ז') כלם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם. מיד עשה ירבעם שני עגלים של זהב ושם האחד בית אל והאחד בדן, והיה בידו למחות ולא מיחה,
הרי אתה אומר שכל המשגה עיוור בדרך מרחיק את הישועה:
(17) והלווה ואינו משלם;
מניין, שנאמר (תהלים ל"ז, כ"א) לוה רשע ולא ישלם, אחד לוה מן האדם ואחד לוה מן המקום:
(18) ומי שהוא פורץ בדברים מזוהמין;
מניין? שנאמר (שם נ', ט"ז) ולרשע אמר אלהים מה לך:
(19) והמכסה פשעיו ומתירן;
מניין? אמר רבי שמואל בר נחמני שמואל לבוש חלף ישראל ועמד ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כלום אתה דן את האדם אלא על שאינו אומר לפניך חטאתי, שנאמר: (ירמי' ב', ל"ה) הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, ואלו אומרים לפניך חטאנו שנאמר (ש"א י"ב, י"ט) כי יספנו על [כל] חטאתינו רעה, לפיכך מחול להם:
(20) המטמין עדות;
- מניין? שנאמר: (עמוס ט', א') ראיתי את ה' נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים וגו':
(21) השולח יד בפקדון;
- "בית שמאי אומרים: ילקה בחסר וביתר וכו'" (משנה בבא מציעא ג יב):
- והשולח יד בפקדון מניין? דכתיב מעשה היה בימי שלמה בשלשה יהודים שהיו מהלכין בדרך בערב שבת וקדש עליהם היום ושמו כיסהן במקום אחד ובא אחד מהן בשבת וגנב הממון ומוצאי שבת בקשו את כיסהון ולא מצאו והלכו לפני המלך ונמצא הגנב וכו':
(22) והמבעט ביסורין;
שנאמר (ישעי' ה', י"ט) ימהר יחישה מעשהו:
(23) והמואס בדין תורה;
מניין? שנאמר: (ירמי' ב', ה') כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי, אבותיכם לא מצאו בי עול ואתם מצאתם בי עול חס וחלילה שנאמר (דברים ל"ב, ד') אל אמונה ואין עול:
(24) הכופר בתחיית המתים;
מניין? דתניא: מעשה באחד מבעלי ישראל מטבריה דמאית ליה הך תינוק, על רבי שמעון בן חלפתא כדי למנחמיה אמר ה' נתן וה' לקח דידך הוא לעלמא דאתא, והוה תמן מין אחד אמר ליה מה את נחים ליה תנחומין של הבל, לא כתיב (תהלים ב', ט') תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם, מה כלי יוצר שנשבר אין לו תקנה לא על ידי נפיחה ורוח נעשה, חזר רבי שמעון וחזר ואמר לו שוטה שבעולם והרי כלי זכוכית נפיחתו של בשר ודם אם נשבר יש לו תקנה על ידי יוצר ויכול הוא להחזירו, בניו שהוא בשר ודם שהיא נפיחתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה שנאמר: (שם ק"ד, ל') "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" וכתוב על ידי יחזקאל (יחזקאל ל"ז, ז') "ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וגו'":
הערות שוליים עריכה
- ^ בנוסח שלנו כתוב: "וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר"
- ^ בנוסח שלנו כתוב: "יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח"
- ^ בנוסח שלנו כתוב: "ואיש במעון ומעשהו בכרמל"
- ^ בנוסח שלנו כתוב: "ובני חצרון אשר נולד לו את ירחמאל"
- ^ ראה רד"ק ובמיוחס לרש"י על אתר, בשם תלמוד ירושלמי מס' יבמות