ברטנורא על התורה/בראשית/כא

וה' פקד את שרה סמך פרשה זו לכאן וכו' צריך לישב מה קשה לו על הסמיכות הזה הלא היה באותו הזמן ונ"ל דדורש דבר זה מן הוי"ו דוה' פקד דוי"ו מוסף על ענין ראשון להורות הסמיכות ולכך לא דרש כאן הוא ובית דינו דאצטריך ליה בעבור הסמיכות:

שם על שכמה ואת הילד אף הילד וכו' שאחזתו חמה ולא יכול לילך. קשה דהא אמרינן בפרק השוכר את הפועלים עד יעקב לא הוה חולשא. וי"ל דהני מילי בחולי הבא בידי שמים אבל חולי הבא ע"י אדם כגון מכת חרב וכגון חולי זה שבא מחמת עין הרע היה קודם יעקב. עוד י"ל דחולשא דמיתה הוא דלא הוה קודם יעקב אבל חולשא בלא מיתה כגון זה של ישמעאל הוה מקודם לכן:

כמטחוי קשת כשתי טיחות מקשין העולם למה היתה צריכה להרחיק כשתי טיחות אם לא נתרחקה אלא על שאמרה אל אראה במות הילד. ומתרצין לפי שישמעאל היה רובה קשת ושמא מפני כובד החולי יצא מדעתו ויזרוק בה חץ לפיכך לא היה די לה להרחיק טיחה אחת ונתרחקה כשתי טיחות:

כי שמע אלהים את קול הנער מכאן שיפה תפלת החולה על עצמו יותר מתפלת אחרים עליו. קשה שהרי אמרינן בגמ' דברכות אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. וי"ל דהתם היינו טעמא משום דסתם חולה לא מצי מכוון דעתו אבל זה שכיון את לבו בתפלתו נשמעה תפלתו יותר מתפלת אחרים עליו וכן כל חולה אם יכוון את לבו בתפלתו תהא תפלתו מקובלת לפני המקום: