ברטנורא על התורה/בראשית/יט
א
עריכההמלאכים ולהלן קראן אנשים וכו'. ד"א אצל אברהם שכחו גדול וכו'. פי' עשה רש"י בכאן ד"א כלפי הד"א שעשה למעלה בפ' ויאמר אדני שלפי הפי' שאומר שהוא קדש שאלמא היתה שכינה ולכך נתן הסברא שהיתה שכינה עמהם. ולפי פי' שאומר שהוא חול שאלמא לא היתה שכינה עמהם קראן אנשים שאברהם היה כחו גדול והוו המלאכים תדירין אצלו. ומצאתי כתוב שאצל אברהם נראו כאנשים לפי שאברהם היה נדיב לב וגומל חסדים ומכניס כל האורחין ולא היה מבחין בין גדול לקטן שלא היה עושה כדי להתפאר אלא כדי לפרסם יחודו של מקום והיה מכבד הכל כנקלה כנכבד לכך נראו המלאכים עליו בדמות אנשים זהו פי' שכחו גדול כלו' שכחו גדול בגמילת חסדים אבל לוט שכחו קטן ולא היה מכבד אלא הגדולים כדי להתפאר נראו אליו כדמות מלאכים שאלו נגלו אליו כאנשים לא יהיה מכבדן או יהיה כי אלו מלאכים בדמות שלוחים באים מארץ מרחק שאדם מכבדן ומכניס בביתו לתקות הבשורות ההם: ולוט יושב בשער ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט על השופטים. קשה מנא ליה י"ל דנפקא ליה מדכתיב בשער ושער לשון בית דין כד"א אל זקני העיר השערה והיותו שופט על השופט נפקא ליה מדכתיב אחר כן וישפוט שפוט דמשמע ישפט השופטים: וירא לוט מבית אברהם למד וכו'. קשה מנא ליה י"ל מדכתיב וירא שלא הוצרך לכתוב אלא ולוט יושב בשער סדום והנה שלשה אנשים וכו'. וכתב וירא להשמיענו שהמקום שכתוב בו וירא למד לרוץ לקראתם והיינו מבית אברהם דכתיב ביה וירא וירץ לקראתם וכדפרישנא לעיל כדאמר רש"י שלא להטריחו באורחים שהיה דרכו לקדם ולרוץ לקראתם על אם הדרך:
יב
עריכהעוד מי לך פה מדרש אגדה מי לך פתחון פה וכו' שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות. קשה שהרי אמר לעיל שהיה אומר להן רובן רשעים ואיך אמר בכאן שהיה מליץ עליהם י"ל שעד כאן לא היה אומר רובן רשעים אלא קודם שידע שבאו להפוך את העיר אבל אחר שידע זה היה מלמד עליהם סניגוריא:
כב
עריכהעל כן קרא שם העיר צוער אין להקשות שהרי מקודם לכן היתה נקראת צוער כדכתיב ומלך בלע היא צוער משום דהכי קאמ' ומלך בלע שהיא צוער הנאמרת אח"כ ולכך בא לפרש שלא תתמה היאך זאת העיר הנק' בלע שלא מצינו בהפיכה רק סדומה ועמורה אדמה וצבויים אי נמי שלא נתמה מדוע לא נזכרה צוער עם אלו המלכים אחרי שהיתה סמוכה להן לכך אמר שם הכתוב שבלע וצוער הכל אחד:
כד
עריכהוה' המטיר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. קשה שהרי במקומות רבים נאמר וה' שהרי אין אנו יכולין לפרש הוא ובית דינו כגון וה' שמים עשה שאינו יכול לומר הוא ובית דינו שהרי לא נבראו המלאכים עד יום שני י"ל שגם הוא יכול להתפרש הוא ובית דינו שנתיעץ בשבעה דברים שקדמו לעולם גן עדן וגיהנם ושמו של משיח והתורה וכו' כדאי' במדרש. עוד יש לו' שזה שאנו אומ' כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו הני מילי כשנכתב וה' בראש הענין או הפרשה כגון זה אבל וה' שמים עשה אינו ראש הענין אלא שהוא הפסק שלמעלה הימנו וכן פי' כל אלהי העמים אלילים אבל ה' שמים עשה שאין הוי"ו תחלת הספור כמו במקרא זה שאין לו דבקות עם מה שלפניו כלל:
לג
עריכהותשכב את אביה בכירה שפתחה בזנות וכו' קשה דלפי פרש"י משמע שהבכירה עשתה כן שלא כהוגן והא אמרינן בבבא קמא לעולם יקדים אדם למצות שבשביל לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה קדמה לה שבעה דורות וכו' אלמא מצוה עשתה הואיל ונטלה שכר על כך. וצ"ע: