ברטנורא על התורה/בראשית/מה
יד עריכה
על צוארי בנימין אחיו ויבך על שני מקדשות וכו' ובנימין בכה על משכן שילה וכו'. קשה מנא לו דבר זה. י"ל דאשכחן דמקדש נקרא צואר כדכתי' צוארך כמגדל השן בנוי לתלפיות ודרשו בגמ' תל שכל פיות פונין אליו וזהו בית המקדש לכך פי' על צוארי בנימין על שני מקדשים וכו' ובנימין בכה על צואריו על משכן שילה וכו' לפי שצואריו נכתב חסר וי"ו והוא לשון צואר אחד לכך פי' כן:
יח עריכה
את טוב ארץ מצרים ארץ גושן ניבא ואינו יודע מה ניבא סופן לעשותה כמצולה שאין בה דגים. קשה מה ענין מצולה לכאן. י"ל שבצאת ישראל ממצרים נאמ' וינצלו את מצרים. הוציאוה ממצולה כמו ובכל תבואתי תשרש שפי' תעקר שרשיה אף כאן וינצלו הפך מצולה ופרעה שאמ' להם ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים שסופן לנצל אותה בצאתם משם:
כג עריכה
שלח כזאת כחשבון הזה קשה מה ראה לפרש מלת כזאת נופלת למה שבא אחריו ולא לפרשה עם מה שנכתב לפניו. י"ל לפי שהכ"ף נקודה בשוא משמע שהוא סמוך שאלו היה נקוד פתח היה מוכרת ולא היה דבוק עם עשרה חמורים:
כד עריכה
אל תרגזו בדרך אל תתעסקו בדבר הלכה וכו' פי' אל תתעסקו להתוכח בדבר הלכה שמתוך כך ירגזו עליכם עוברי דרכים שיסבירו שיהיו מריבין זה עם זה. ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה וכו' קשה מאי ד"א י"ל דלפי' הראשון שפי' אל תתעסקו בדבר הלכה כדי שלא תרגז עליכם הדרך היה לו לומר אל תרגזו הדרך. לכך פי' ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה שעכשיו נופל לשון אל תרגזו אתם את עצמיכם להפסיע פסיעה גסה (בתענית פ"ק) פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם והכניסו בחמה לעיר כדאמר רב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב (תענית פ"ק סוף מאמר ל"ד) ויכנס בכי טוב פי' האור שנא' בו וירא אלהים את האור כי טוב כלומר שילין מבעוד יום ולא יצא בהשכמה בלילה:
כז עריכה
את כל דברי יוסף סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו בפר' עגלה ערופה. אמר במדרש שכשנפטר יוסף מאביו היה יעקב הולך ללותו אמר לו אבא חזור בך שלא אענש על ידך אמ' לו בני על דבר זה עתידין בני לע"ל ליכשל כשימצא חלל באדמה ויביאו עגלה ערופה וזקני בית דין ירחצו ידיהן ויאמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה וכי תעלה על דעתך שזקני ב"ד שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוייה וכו' כדאית' התם ומתוך דברים אלו התחילו לעסוק בפר' עגלה ערופה: ותהי רוח יעקב שרתה עליו שכינה. קשה מאי משמ' שזה לשון שריית שכינה י"ל מדשני קרא וכתב רוח ולא כתב נפש ורוח הוא לשון רוח הקדש כד"א ורוח קדשך אל תקח ממני לכך אמ' שרתה עליו שכינה: