בראשית רבה צה א
א. [ עריכה ]
ואת יהודה שלח לפניו כתיב (ישעיהו סה כה): "זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן" בא וראה כל מה שהכה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מרפא אותן לעתיד לבא העורים מתרפאים שנאמר ([[שם לה, ו]]): "אז תפקחנה עיני עורים" והפסחים מתרפאים שנאמר ([[שם ו]]): "אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם" וכשם שאדם הולך כך הוא בא הולך עור ובא עור חרש ובא חרש אלם ובא אלם כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש ממי את למד משמואל שראה אותו שאול מהו אומר לאשה מה תארו ותאמר (שמואל א כט) איש זקן והוא עוטה מעיל שכך היה לבוש שנאמר (שם ב) ומעיל קטן תעשה לו אמו ולמה כשם שהאדם הולך כך הוא בא שלא יאמרו כשהם חיים לא ריפאן משמתו ריפאן הקב"ה ואחר כך הביאן דומה שאינן אותן אלא אלו אחרים הם אמר הקדוש ברוך הוא אם כן יעמדו כמו שהלכו ואח"כ אני מרפא אותן למה (ישעיהו מג) לפני לא נוצר אל ואני מרפא אותן ואף החיות מתרפאות שנאמר (ישעיהו סה) זאב וטלה ירעו כאחד הכל מתרפאים מי שהביא מכה על הכל אינו מתרפא אלא (ישעיהו סה) ונחש עפר לחמו למה שהוא הוריד הבריות לעפר ד"א זאב וטלה זאב זה בנימין וטלה אלו השבטים שנאמר (ירמיהו נ) שה פזורה ישראל ירעו כאחד אימתי כשירד בנימין עמהם והיה יעקב אומר להם (בראשית מב) לא ירד בני עמכם וכיון שהגיע השעה וירד עמהם היו ממצעים אותו והיו משמרין אותו וכן ביוסף אומר (שם מג) וישא את עיניו וירא את בנימין אריה זה יהודה (שם מט) גור אריה יהודה כבקר זה יוסף (דברים לג) בכור שורו הדר לו נמצאו אוכלים כאחת (בראשית מג) וישבו לפניו וגו' וישא משאות הוי ואריה כבקר יאכל תבן לפיכך ואת יהודה שלח לפניו: