בראשית רבה צג א
בראשית רבה · צג · א · >>
א. עריכה
א וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בֵּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה.
(משלי ו ג): "בני אם ערבת לרעך וגו' נוקשת באמרי פיך וגו' עשה זאת וגו'": א"ר חנינא: ברח מן שלש והדבק בשלש: ברח -
- מן הפקדונות
- ומן המיאונים
- ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו;
הדבק -
- בחליצה
- ובהפרת נדרים
- ובהבאת שלום שבין אדם לחבירו.
א"ר ברכיה א"ר שמעון בר אבא: לית שמיה פקדון אלא פוק דון.
ד"א:
- (משלי ו א): "בני, אם ערבת לרעך" - זה יהודה: (בראשית מג ט): "אנכי אערבנו".
- "תקעת לזר כפיך" - "מידי תבקשנו".
- "נוקשת באמרי פיך" - "אם לא הביאותיו אליך".
- "עשה זאת בני והנצל" - לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו: "ויגש אליו יהודה".