בראשית רבה כב ו
<< · בראשית רבה · כב · ו · >>
(בראשית ד) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו נתפייס ממנו. ואל קין ואל מנחתו לא שעה, לא נתפייס ממנו. ויחר לקין מאד ויפלו פניו, נעשו כאור. ויאמר ה' לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת, כמה דאת אמר: (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ואם לא תטיב שאת, קללה.דכתיב (שם כב): והשיאו אותם עון אשמה.
דבר אחר: אם תטיב, אני מוחל לך על עונותיך. ואם לאו, חטאו של אותו האיש גדוש ומגודש.
ר' ברכיה בשם ר' שמעון בר אמי אמר: (תהלים לב): לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. אשריו לאדם שהוא גבוה מפשעו, ולא פשעו גבוה ממנו. שנאמר (בראשית ד): לפתח חטאת רובץ, חטאת רובצת אין כתיב כאן, אלא חטאת רובץ. בתחלה הוא תש כנקבה, אחר הוא מתגבר כזכר.
אמר רבי עקיבא: בתחלה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף נעשה כקלע הזו של ספינה. הדא הוא דכתיב (ישעיה ה): הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה.
אמר רבי יצחק: בתחלה הוא נעשה אורח, ואח"כ הוא נעשה בעל הבית. הדא הוא דכתיב (שמואל ב יב): ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו - הרי אורח; ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא עליו, הרי בעל הבית.
אמר רבי תנחום בר מריון: אית כלבין ברומי, דידעין למשתדלא. אזיל ויתיב קמי פלטירא, ועביד גרמיה מתנמנם, ומרי פלטירא מתנמנם, והוא שמוט עיגולא אארעא, עד דהוויא מצמית לון, הוא משתכר עיגולא ומהלך ביה.
אמר רבי אבא: היצר הזה דומה ללסטים שפוף, שהיה יושב בפרשת דרכים. כל מאן דעבר הוה, אמר: הב מה דעלך. עבר פקח אחד וראה שאין בו תוחלת לגזול לו כלום, התחיל מכתתו. כך כמה דורות אבד יצר הרע, דור אנוש, ודור הפלגה, ודור המבול, כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת, התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב (תהלים פט): וכתותי מפניו צריו ומשנאיו אגוף.
אמר רבי אמי: אין יצה"ר מהלך לצדדים אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו, מתקן בשערו, מתלא בעקיבו, הוא אומר: הדין דידי! מאי טעמיה? (משלי כו): ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.
אמר ר' אבין: כל מי שמפנק את יצרו בנערותו, סופו להיות מנון עליו בזקנותו. מאי טעמא? (שם כט): מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.
רבי חנינא בר פפא אמר: אם בא יצרך להשחיקך, דחהו בדברי תורה . אם עשית כן, מעלה אני עליך כאילו בראת את השלום, שנאמר (ישעיה כו): יצר סמוך תצור שלום. ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאילו בראת את השלום, שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך? ת"ל: כי בך בטוח, וכבר הכתבתי לך בתורה: ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו.
רבי סימון אמר: אם בא יצרך להשחיקך, שמחהו בדברי תורה, שנאמר: יצר סמוך תצור שלום. ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאילו בראת את שני העולמות. תצור שלום אין כתיב כאן, אלא שלום שלום. ואם תאמר שאינו ברשותך, כבר הכתבתי בתורה: ואליך תשוקתו וגו':