פתיחת התפריט הראשי

בעל הטורים על התורה/שמות/יב

שמות פרק-יב

(א) אל. משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. וסמיך ליה החודש לומר שראש בית אב אומר מקודש. ד"א אל משה ואל אהרן החודש לומר שעדות החודש כשרה בקרובים כמשה ואהרן:

(ב) החודש הזה. לכם. הפסוק משולש ויש בו ג"פ חודש וכן בין כל א' ואחד ג' תיבות לומר באחד בניסן ר"ה למלכים ולרגלים ולחדשים. חדש בגימטריה לרגלים. לכם. אותיות מלך. ניסן בגימטריה למלכים. מתחילים עיבור החודש בג' לכן ג"פ חודש בפסוק ונושאין ונותנין בה' שאלו הג"פ א' חודש ב' מהם חדשי חדשים שהם חמשה וגומרים בז' שד"פ כתיב עוד חודש בפרשה וכשתסיר ג"פ חודש שבפסוק ישארו ז' תיבות דשבעה עולים לעיבור השנה: ראשון הוא לכם. וסמיך ליה דברו שאין מקדשין אלא בב"ד הגדול:

לחדשי השנה. ב' במסורה דין ואידך עולת חודש בחדשו לחדשי השנה מכאן דרשו חדש והבא קרבן מתרומה חדשה שבאחד בניסן מתחילין להביא מתרומה חדשה דהיינו ראשון הוא לכם לחדשי השנה דהוא ניסן:

(ד) איש לפי אכלו בגימטריה אכל כזית. לומר לך שאם אכל כזית יצא:

תכוסו על השה שה תמים. שצריך ב' שיים אח' לפסח ואחד לחגיגה:

(ה) ו' פעמים שה בפרשה כשתצרף עמהם מן הכבשים רמז שאין פוחתים מששה טלאים מבוקרין:

(ח) ואכלו את הבשר. הפסוק מתחיל באכילה ומסיים באכילה על מרורים יאכלוהו רמז שצריך שתי אכילות אכילת פסח ואכילת חגיגה:

יאכלהו. וסמיך ליה אל תאכלו לומר שיאכלוהו דוקא לשם פסח ולא לשם אכילה גסה:

יאכלוהו ד' במסורה ב' בעניני דפסח ואידך אהרן ובניו יאכלוהו בענינא דמלואים מה התם נצטוו ומפתח אוהל מועד לא תצאו הכא נמי ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו ואידך כי מאספיו יאכלוהו דאתקש גאולה אחרונה לגאולה ראשונה:

(ט) מבושל. ב' במסורה ובשל מבושל. ולא אקח ממך בשר מבושל גבי חפני ופנחס לומר שהיו מחללין קדשי השם בכל דבר אף לבשל הפסח כי אכלו אותם ככל אשר חפץ לבם:

(י) ולא תותירו ממנו עד בוקר:

עד בקר בגימטריא הוא השני. ליתן בוקר שני לשריפתו:

(יא) וככה. ב' במסורה. וככה תאכלו אותו. וככה יהיה נעור גבי עזרא כשהשביע לבני הגולה לעזוב המשא דאתקש ביאה שניה לביאה ראשונה כמו שדרשו ראוי היה ליעשות להם נס בימי עזרא כמו שנעשה בימי משה אלא שגרם החטא: חגורים. ג' במסורה מתניכם חגורים ואידך בענין פסל מיכה ושש מאות איש חגורים. וזה שדרשו שפסל מיכה עבר עמהם בים שאף כשהיו חגורים לילך היה הפסל עמהם ואידך בדניאל והנה איש אחד לבוש בדים ומתניו חגורים לומר שאע"פ שהיו בהם רשעים צדיקים שבהם דומים למלאכי השרת:

בחפזון. ג' במסורה הכא ואידך כי בחפזון יצאת מארץ מצרים כי לא בחפזון תצאו וזה שדרשו דלאו בחפזון דישראל היה דכתיב כי לא בחפזון תצאו:

(יג) והיה הדם לכם. לכם בגימטריא המילה. שבאותו לילה מלו:

לאת. כתיב חסר וי"ו לומר שממילת אברהם עד מילת מצרים היו ת"א שנה:

(טו) אך ביום הראשון תשביתו. אך בגימטריא חובה. שאין חובה אלא ביום הראשון:

(יח) בראשן. חסר וי"ו עד ו' שעות מותר להשהות חמץ:

בערב תאכלו מצת. חסר וי"ו ו' ימים רשות לאכול מצה:

(כא) משכו וקחו לכם צאן. רמז לבהמה דקה שנקנית במשיכה. משכו בגימטריה מן עברה. שלא יביאו מן הגזל:

(כב) והגעתם אל המשקוף ואל. שתי המזוזות. ובנתינה כתיב ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף הקדים מזוזות למשקוף לומר שאם שינה הסדר יצא:

מן הדם. בגימטריה דמי מילה:

(כג) ולא יתן. ג' במסורה הכא ואידך ולא יתן עליה לבונה גבי חטאת שבזכות הקרבנות נצולו ואידך גבי סוטה ולא יתן עליה לבונה שבזכות הנשים צדקניות יצאו משם וזו שלא עשתה כמעשיהם לא יתהדר קרבנה:

(כח) ויעשו. כן עשו. שתי עשיות אחת לפסח ואחת למילה:

(כט) בחצי הלילה. ג' במסורה הכא ואידך ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש לומר שגם בכאן חרדו חרדה גדולה ואידך גבי שמשון ויקם כחצי הלילה בענינא דעזה לומר לך שהקב"ה עושה נס לצדיקים בחצי הלילה:

(לא) קומו צאו. ב' במסורה דין ואידך קומו צאו מן המקום הזה גבי לוט מה התם הוציאום המלאכים בעל כרחם אף כאן נמי:

(לג) למהר. ג' במסורה הכא ואידך וכצבאים על ההרים למהר. למהר שלל חש בז. שהמצרים היו ממהרים לשלחם כצבאים וישראל היו ממהרים לשלול שלל ולבוז בז:

(לד) צרורות. ב' במסורה הכא ואידך צרורות עד יום מתן אלמנות רמז לאלמנות שיכסו פניהם בשמלה:

(לו) וינצלו את מצרים. בגימטריה עשאוה כמצודה שאין בה דגן:

(לז) סכתה. ב' חסרים מרעמסס סכתה ויעקב נסע סכתה שבזכות יעקב יצאו ממצרים:

(מב) שמורים. ב' במסורה ליל שמורים שמורים לכל בני ישראל שחלק הקב"ה. ליל ט"ו לשנים חציו ליציאת מצרים וחציו השני לגאולה לעתיד, לבא:"

(מו) חוצה. ג'. מן הבשר חוצה. הן אראלים צעקו חוצה. כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה. פי' חוץ לבתיהם היה הקב"ה מגרעם והורג בכוריהם על כן צעקו חוצה אבל בבית לא נתן המשחית לבא על כן לא תוציא מן הבשר חוצה שלא לצאת בחוץ:

(מח) ואז. ד' במסורה ואז יקרב לעשותו. ואז תשכיל. ואז ירצו את עונם. ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים. כלו' ואז כשיקרב להקריב קרבן אז יצליח וישכיל וכן אז כשחיל מלך בבל צרים על ירושלים ואז ירצו את עונם:

וכל. ערל 'לא יאכל בו. וסמיך ליה תורה אחת רמז לק"ו שנשא משה במעשה העגל ומה פסח שהוא מצוה אחת אמרה תורה וכל ערל לא יאכל בו וגו':