בעל הטורים על התורה/דברים/לב

<< · בעל הטורים על התורה · דברים · לב · >>

פרשת האזינו

דברים פרק-לב

(א) האזינו. לעיל מיניה כתיב את השירה הזאת עד תמם, וסמיך ליה האזינו. כמו שהאזנתם ושמעתם לד"ת כן האזינו לדברי השירה הזאת. כפי הפשט האזינו השמים, פי' יושבי ערים הגדולות ובצורות בשמים:

ותשמע הארץ. יושבי הארץ. פי' יושבי כפרים וערים הקטנים:

השמים ואדברה. עולה תרי"ג. כלומר האזינו לתרי"ג מצות. הפסוק מתחיל בה"א ומסיים ביו"ד, שכלל השם בראש השירה. ויש בו ז' תיבות, והיינו חצבה עמודיה שבעה, כנגד ז' רקיעים. וז' ארצות. וז' ימי המעשה:

ותשמע. ב' במס'. דין. ואידך ותשמע ותושיע. שאם תשמעו אמרי פי תהיו נושעים, וזהו ותשמע ותושיע:

(ב) יערף. ב' במס'. דין. ואידך יערוף מזבחותם ישודד מצבותם. זכה ולמד תורה כמו משה, נעשית לו סם חיים. והיינו יערוף כמטר. ותרגום אונקלוס יערוף, יבסם. לא זכה שלמד שלא לשמה נעשית לו סם המות. והיינו יערוף, מזבחותם. שהוא ל' עריפה. כמו וערפו שם את העגלה:

לקחי. ג' במס'. דין. ואידך לקחי נא לי פת לחם. זך לקחי. הכא משתעי בתורה, שאין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. וזהו שאמרו אם אין קמח אין תורה:

יערף כמטר לקחי. מתי זך לקחי. לקחי לי פת לחם, וזהו קמח, אם יש קמח יש תורה:

לקחי. בגימ' קמח:

כטל. ב' במס'. תזל כטל. אהיה כטל לישראל. לומר שהתורה היא כטל, לישראל דוקא. אבל לעו"ג בהפך, כדכתיב ראה ויתר גוים, שמסיני התיר וכו':

כמטר. כטל. כשעירים. כרביבים. ד' מדות כנגד ד' מדות בלומדים. וכן ביד כל אחד ואחד מישראל ד' פעמים. כדאי' בעירובין גבי כיצד סדר המשנה:

וכרביבים עלי עשב:

(ג) כי שם ה' אקרא. מכאן שמתפללין על עצירת גשמים. דבר אחר עלי עשב כי שם ה' אקרא. מכאן שמברכין על כל מין ומין כדאיתא בברכות:

(ד) כי שם ה' אקרא הצור תמים. לומר שמברכין ברוך דיין האמת:

צדיק וישר הוא שחת. לו. שחייב לו לומר יפה דנתני: הוא עשך ויכוננך. וסמיך ליה:

(ז) זכור. כלומר זכור היאך עשה אותך, ויכוננך, בבטן מטיפה סרוחה:

שאל אביך ויגדך זקניך. הרי ג' דורות. וסמיך ליה:

(ח) בהנחל. לומר כל שהוא, ובנו, ובן בנו, ת"ח. הרי היא לו כנחלה שאין לו הפסק:

גבלת. חסר ווי"ן, לומר י"ב מזלות יצב למספר בני ישראל:

(י) יבוננה. מלא וי"ו שבוי"ו בסיון נתן להם ו' דברים ואלו הן תורה עדות, פקודי, מצוה, יראה, משפט:

(יב) ינחנו. ב' במס'. בדד ינחנו. מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. לומר מי שנותן צדקה הקב"ה בדד ינחנו:

(יג) על במותי ארץ. מלא וי"ו, על ששה עממים:

וינקהו. חסר יו"ד. מיו"ד דכרות יונקת כל התורה:

(יח) תשי. יו"ד קטנה. נתן לך יו"ד דברים, ונסית אותו בי' נסיונות. ולכך יו"ד דיגדל נא, גדולה. לומר לך זכור לאברהם שנסיתו בעשרה נסיונות:

(כא) בלא עם. בגימ' הם הבבליים:

(כד) מזי רעב. מזכיר ה' דברים. מזי רעב. ולחומי רשף. וקטב מרירי. ושן בהמות. עם חמת זוחלי עפר. כנגד מה שעברו על ה' חומשי תורה. וה' ניאופים, בהושע. וה' תועבות שראה יחזקאל. וכנגד ה' המקטירי'. לבעל. לשמש. ולירח. ולמזלות. ולכל צבא השמים:,

(כו) אשביתה מאנוש זכרם. ס"ת למפרע משה. לולי משה בחירו עמד בפרץ:

(כח) ואין בהם תבונה. ס"ת המן. שלא היה בהם תבונה שנהנו מסעודת אחשורוש:

(לג) תנינם. חסר יו"ד. לפי שעברו על עשרה דברים שבלא תלמד לעשות ועברו על עשרת הדברות:

(לו) אזלת יד. בגי' זו גלות:

כי יראה כי אזלת. בגי' אין בם תורה:

(לט) כי אני אני הוא אני אמית. ג"פ אני, כנגד ג' גליות. ואני, כנגד גלות ד'. דכתיב ואני בתוך הגולה. לומר שבכל הגליות הקב"ה עמנו להצילנו:

ואין מידי מציל. מידי בגימ' דין. שאין ניצול מיום הדין:

(מ) ואמרתי חי אנכי. לעלם. לעלם כתיב חסר וי"ו, לאחר ששת אלפים שנה שאז יהיה נשגב ה' לבדו, ונחסר וי"ו, שששה ימים נדונים הרשעים:

(מב) וחרבי. אותיות חרב י"ו. לומר לך שחרב של הקב"ה יש לה י"ו פנים. כדאיתא במדרש שוחר טוב. נקם ברית. לנקום על כל מצוה ומצוה שנכרתו עליה י"ו בריתות. ולכך ט"ז פעמים חרב בפ' יורדי בור (ביחזקאל לב). ד"פ נקם בפרשה, וכנגדם אמר דוד ד"פ עד אנה. וד"פ פנה אלי. נ"ב פסוקים בהאזינו, ולפי שעברו עליהם, לכך לא עבר איש ביהודה נ"ב שנה:

(מז) כי לא דבר רק הוא. תגין על הקו"ף, לומר שאפילו על התגין של תורה תילי תילים של הלכות:

רק. ב' במסור'. והבור רק. ודין. לומר כמו שהבור ריק ואינו מתמלא מחולייתו כן התורה לא יוכל אדם להתמלאות ממנה:

(מח) וידבר ה' אל משה בעצם. עשרה דסמיכי בלא לאמר כנגד י' דברות:

(נ) כאשר מת אהרן. בגימ' הן בנשיקה מת אהרן: