בעל הטורים על התורה/דברים/כא

<< · בעל הטורים על התורה · דברים · כא · >>

(א) כי ימצא חלל. סמך לפרשת מלחמה שבשעת מלחמה דרך למצא חללים:

באדמה. בגי' בגלוי:

(ב) ומדדו. ב' דין ואידך ומדדו את תכנית שמודדין מראשו שהוא עיקר תכונת האדם:

אשר. אותיות ראש שמודדין מראשו:

אשר סביבות החלל. בגימטריא בראשו של הרוג:

(ג) לא עבד בה ולא משכה בעול.

(ד) לא יעבד ולא יזרע. הרי ד' מצות לספר על ד' רוחות העולם וכן ד' פעמים חלל וד' פעמים עגלה בפרשה:

(ז) לא שפכה. כתיב בה"א שלא נגענו בו בחמשה אצבעותינו ועוד כי הנפש יש לה ה' שמות ולכן נתן דוד ליואב ה' קללות כשהרג לאבנר זב ומצורע וכו':

(ח) כפר לעמך ישראל. מכאן שכל ישראל ערבים זה לזה: כפר לעמך ישראל אשר פדית. ר"ת בגי' זה הכהנים:

==פרשת כי תצא==

(י) כי תצא. למה כתיב פרשת עגלה ערופה בין שתי מלחמות הקדים לה מלחמה שאל יאמר השונא אהרוג כי עת מלחמה הוא ויאמרו האויבים הרגוהו במלחמה וכתיב מלחמה אחריה לומר תבער דם הנקי להרוג הרוצח ואח"כ תלך במלחמה ותנצח ולא היו מניחים לילך שונאים במלחמה ביחד שמא יהרגו זה לזה במלחמה:

כי תעשה הישר. וסמיך ליה כי תצא למלחמה שאין יוצאין למלחמה אלא צדיקים:

ה'. וסמיך ליה כי תצא למלחמה לומר שהשם יוצא עמך כענין שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים:

כי תצא. צא אליהם ואל תניחם לבא עליך. פן ישחיתו הארץ:

על אויבך. חסר יו"ד שבמלחמת יחיד הכתוב מדבר:

שביו. בגי' ואם יהיו כנענים:

(יא) אשת. בגי' בשר נבילה מאוסה כמו שדרשו חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות:

לך לאשה והבאתה אל תוך ביתך. לומר לאחר שתגייר אותה תהיה לך לאשה ולא בגיותה:

(יב) וגלחה את ראשה. לפי שהיטיבה ראשה לפתותך:

ועשתה את צפרניה. לפי שרמזה לך בהם לפתותך:

(יג) ירח ימים. לא אמר חודש לומר לך מה ירח אורו פגום כנגד אור השמש אף כותית מאוסה היא כנגד בת ישראל:

(יד) ושלחתה. לנפשה. בגימ' לנפשה לא בבית אביה הנכרי:

סמך אשר עניתה 'לכי תהיין. לומר לך שלא יענה אותה בהויות של ביאה:

(טו) שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. מרבה נשים מרבה כשפים לומד לך כיון שיש לו שתי נשים הא' עושה בכשפיה כדי שישנא השניה:

והיה הבן הבכור לשניאה. והיינו בני השנואה שהוא מבני ט' מדות שמנו בנדרים ולכך סמך לו בן סורר ומורה שיהיה הבן סורר ומורה:

לשניאה. אותיות לנשאיה לומר לך ששנואה בנשואיה שהם בפסולין. במדרש דורש לאיש זה הקב"ה. אהובה אלו העכו"ם שמראה להם פנים שנואה אלו ישראל שמסתיר מהם פנים:

(טז) ביום הנחילו. לעתיד לבא. לא יוכל לבכר. כי אם בני בכורי ישראל:

ביום הנחילו את בניו. ס"ת מותו רמז למאי דא"ר יהודה ג' שנכנסו לבקר החולה ביום רצו כותבין רצו עושין דין בלילה כותבין ואין עושין דין וזה מה שמצוה בשעת מיתה אם הוא ביום יש לו תורת דין:

את אשר יהיה לו. בגימ' מלמד שהבן נוטל בראוי כבמוחזק:

את אשר יהיה לו. ס"ת תורה שלא ינחיל לעבור על דברי תורה ואם נתן לאחר בלשון ירושה לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה אין בדבריו כלום:

(יז) לתת לו פי שנים. בשביל שהוא נוטל פי שנים:

יש באותיות של בכור ענין כפולות הבי"ת כפולה על האות שלפניה וכן הכ"ף על היו"ד שלפניה וכן הרי"ש. והוי"ו נכתבת כפולה שכותבין אותה שני ווי"ן:

יכיר. בגימ' לאחר כדדרשינן יכירנו לאחרים:

בכל אשר ימצא לו כי. ס"ת ראוי ולמ"ד דבכל ואל"ף דאשר הוא לא והיינו לא ראוי שאין הבכור נוטל פי שנים כראוי:

ראשית אונו. כל ראשית הוא מובחר. ראשית דגנך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה:

לו משפט הבכרה.

(יח) כי יהיה לאיש. לומר משפט בכורה לאיש ואין משפט בכורה לאשה:

סורר. בגימ' זה אבשלום בן דוד:

(כ) בננו. חסר יו"ד כאלו עבר על עשרת הדברות:

ומרה. חסר וי"ו כי מרה יהיה לו באחרונה:

(כא) ובערת הרע מקרבך וכל ישראל. וסמיך ליה וכי יהיה באיש חטא. לומר לך שכל ישראל ערבים זה לזה לבער ולהוכיח החוטאים. לעיל כתיב ורגמוהו וסמך לו פרשת נתלין. לומר שכל הנסקלין נתלין:

(כג) על העץ. וסמיך ליה כי קבור תקברנו לומר שגם העץ נקבר עמו ועוד לקבור בארון: