בני אהובה/הלכות אישות/יד/ב
הלכות אישות/יד/ב
יש לאשה לעכב על בעלה וכו' ולא יצא אלא ברשותה. בגמרא דף ס"ב אמרינן ברשות כמה כמה דבעי והדר אמרינן התם אורחא דמלתא כמה רב אמר חודש כאן וחודש בבית ורבי יוחנן אמר חודש כאן ושנים בבית והרא"ש והטור סימן ע"ו הביאו דעת האמוראים ורבינו השמיטו נראה דס"ל דהשאלה בגמרא בתלמידים דבפועלים ושאר אומנים לא תפול השאלה ברשות כמה מפני שהוא כפי צרכו במחייתו ועסק משא ומתן שלו כפי הצורך לו לא יחסור ולא יעדיף רק שאלת הגמרא הוא על התלמידים היוצאים לתורה כמה ולכך אמרו שם דבנין בית המקדש היה להם הרווחה וזו ליכא הרווחה וכל זה לדברי המשנה דאין יוצאין אלא ברשות אבל לפי מה דפסק הרמב"ם כחכמים דיוצאין ללמוד אפילו ב' וג' שנים שלא ברשות אין מקום לאבעיא זו ולכך השמיטו הרמב"ם.
ותלמידי חכמים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות וכו'. כתב הטור בסימן ע"ו וז"ל כתב הראב"ד דכל מי שתורתו אומנתו יכול לילך בכל מה שתתן לו רשות ולא ידעתי למה כתבו בשם הראב"ד הלא הוא גמרא ערוכה שם בכמה עובדא בתנאי ואמוראי שהיו הולכין ברשות אפילו י"ב שנה ואפשר דעיקר בא לאשמעינן לשלול ההיפך דדוקא בתורתו אומנתו יש לילך ברשות כמה דבעי כאותן שהוזכרו בש"ס שהיה תורתן אומנתן אבל במי שאין תורתו אומנתו אין לו לעגן את אשתו אפילו ברשות אך רמ"א שהעתיק שם בהגה סעיף ה' בשם הראב"ד ואם נותנה לו רשות תלמיד חכם יכול לילך בכל מה שתתן לו רשות ולא הזכיר תורתו אומנתו ש"מ דלא ס"ל קפידא הלזה דודאי ההולך לתורה קרוי תורתו אומנתו ולכן נראה לומר דבכל הני עובדא הנזכרים בגמרא היה נפסק כן ביניהם בשעת נשואין ואדעתא דהכי כונסה אבל כונסה סתם ואח"כ נתנה לו רשות הוה אמינא דלא מהני רשות דכמו שאין בידה לבטל כתובה כך אין בידה לבטל עונה קמ"ל הראב"ד דמהני רשות גם בזה ומיהו נראה דיש רשות בידה לחזור אימת שתרצה דהא רבי יהודה ס"ל דעל שאר וכסות יכול הוא להתנות משום דיכולה למחול ובעונה אינו מועיל תנאי דאין בידה למחול וכאן אמרינן דיכולה למחול ודוחק לומר דאף דיכולה למחול היינו בזמן אם רב או מעט אבל לומר שיהיה מחול כל זמן שהיא תחתיו לא דא"כ עיקר האישות לבטלה דזה דוחק דא"כ לפי זה יש חילוק במתנה על מנת שאין עונה דעל זמן יועיל ולכן היותר נראה דאין בידה למחול אפילו על זמן ואם תרצה תבטל הרשות ולכך תנאו בטל דאינה מחוייבת לקיים תנאו וזה ברור ופשוט.