בני אהובה/הלכות אישות/יב/ד
הלכות אישות/יב/ד
ועוד תקנו וכו' אבל אם אמר הבעל איני זנך ואיני נוטל כלום ממעשה ידיך אין שומעין לו וכו'. ועיין בהגהת מיימוני דכתב וז"ל הך מילתא פליגא דדוקא היכא דלא ספקא מזונות אומר ר"ת דאין שומעין לו וכן מוכח פרק קמא דגיטין וכן כתבו התוס' פרק חזקת הבתים ובאמת מה שהביא מתוס' פרק חזקת הבתים אין ראיה דהתוס' שם דף מ"ט ע"ב בד"ה יכולה אשה וכו' כתבו אפילו לר' שמעון בן לקיש דס"ל דלא כרב הונא מ"מ בדלא ספקא אינו יכול לומר צאי מעשה ידיך למזונות אבל בדספקא ודאי לרשב"ל דס"ל מעשה ידיה עיקר פשיטא דיכול לומר כן אבל לדידן דקי"ל כרב הונא דמזונות עיקר ותיקנו מעשה ידיה משום מזונות אפשר דאינו יכול לומר כן אף בדספקא כמ"ש המרדכי בשם רש"י הובא בהגהת הרא"ש פרק שני דייני גזירות.
אבל לא הבנתי דברי המרדכי דהא מרש"י אין כאן הכרע כלל דמה שכתב רש"י דף ק"ז ע"א בד"ה בששמעו בו וכו' ואי לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה וכו' הוא דהתם על כרחך מיירי דאף בשעת אמירה היו מעשה ידיה מספיקין דלולי כך לא קבלה על נפשה כמ"ש רש"י שם מ"מ עכשיו דבאתה לבי"ד לפסוק לה מזונות איירי דאין מעשה ידיה מספיקין דנתייקר השער ממזונות וכדומה דאל"כ למה יפסקו לה הב"ד מזונות מעשה ידיה היכן הם וכמ"ש התוס' שם וא"כ לולי דקבלה אף דאמר לה הבעל צאי מעשה ידיך למזונות עכשיו דאינם מספיקין בטלה אמירתו וצריכה מזונות עכ"פ ולכך פירש רש"י דקבלה על נפשה דהיא לא אסיק אדעתה דיתייקר השער ומ"מ כיון שקבלה מחלה ואין לה עוד טענה אבל כל זמן שמספיקין מעשה ידיה למה לא יהא הבעל רשאי לומר כן ובפרק קמא דגיטין דף י"ג פרכינן אי דספקא למה לא ובברייתא תנינן ואם מעשה ידיה מספיקין למזונות רשאי ואפשר לומר דודאי במספקא פשיטא דיכול לומר כן כמבואר בגמרא להדיא רק אם אינם מספיקין והוא אומר המותר לתשלום מזונות אשלם לך בזו אפשר דיכולה לעכב על ידו דתטעון מה לי ולך לחשבונות רבות הרי שלך לפניך מעשה ידי ותן לי מזונות ולכך גבי פוסקין מזונות לאשה לחשוב מעשה ידיה במזונות בעי קבלה לפירוש רש"י אך כל זה דוחק כמבואר בהר"ן וכן ברשב"א למסכת גיטין פרק קמא דיכול לומר כן.
ולפענ"ד אין כאן מחלוקת כלל ומה שמדייק הבית שמואל סימן ס"ט ס"ק ד' מדברי הטור ורבינו הרמב"ם ממה שכתב בהלכה כ' וז"ל הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך טלי מעשה ידיך למזונות אין לה מזונות שאלו לא רצתה היה (לו) [לה] לתבעו או לומר לו אין מעשה ידי מספיקין לי משמע דהיה לה לתבעו אף במספיקין עכ"ל ב"ש ואין זה דיוק כלל דברור דהפירוש הוא דהיה לה לתבוע בבי"ד קודם שהלך או אם לא היה לה שעת הכושר לתבוע בבי"ד או שלא ביקשה לירד לדין עם בעלה היה לה עכ"פ לגלות דעתה לבעלה לבד ולומר לו אין מעשה ידי מספיקין ומה אעשה אבל כיון ששתקה לגמרי הרי נתרצית אבל מעולם לא עלה על דעת הרמב"ם בדספקא מזונות שלא יהיה רשאי לומר לה טלי מעשה ידיך וכו' ואפוכי מטרתא למה לי דהיא תתן לו מעשה ידיה והוא יתן לה דמי מזונות דהא היא היא ולכן ברור שאין כאן מחלוקת כלל וכו"ע מודים בזה ודברי השו"ע בזה ברורים והב"ש לא דק בזה אמנם הרמב"ם בפירוש המשנה ריש פרק שני דייני גזירות חילק דכשהוא מצוי עמה אינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אבל בשאינו מצוי עמה יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך וא"כ יש לומר דפרק קמא דגיטין מיירי באינו מצוי עמה וצ"ע.