בני אהובה/הלכות אישות/יא/ח
הלכות אישות/יא/ח
כל בתולה וכו' או שלא תקנו לה חכמים כתובה אין לה טענת בתולים. וכתב המ"מ ופשוט הוא שאין טענת בתולים אלא להפסידה ממה שהוא בתנאי בית דין עכ"ל והקשה בלח"מ א"כ החרשת והשוטה דאוקמינן בכתובות דף ל"ו בפלוגתא דרבן גמליאל ור' יהושע על כרחך צ"ל דתקנת חכמים הוא לכתובה והרמב"ם כתב לעיל דלא תקנו להן חכמים כתובה והבעל משנה למלך הוסיף דליכא למימר דמילתא דגמרא מיירי בקידשה בעודה פקחית או שקיבלה קידושין ע"י אביה דהיכא דיש להן קידושין דאורייתא יש להן כתובה א"כ לדעת המ"מ לא הביא הרמב"ם הך דינא דגמרא כלל דהא לא כתב רק במה דלא תקנו חכמים כתובה והניח הדבר לדעת המ"מ בצ"ע עיי"ש שהאריך בפלפול רחב לכל שיטת הפוסקים ומפרשים ולכן נראה דהא דכתב המ"מ דאין טענת בתולים הכוונה כמו שאמרו בתוספות כתובה דאין נאמן בטענת בתולים הרצון דאינו נאמן במאמרו וזהו הנקרא טענת בתולים וכן הוא בגמ' דף ט' ע"ב ביהודה הוא דלא מצי טעין הכוונה טענתו בלי ראיה אבל ודאי אם מביא ראיה ברורה פשיטא דנאמן דמאי שנא מתוספות כתובה דכותב ג"כ מעצמו ואעפ"כ אם יש לו ראיה ברורה הפסידה ומה תקנה יש כאן אנן סהדי דכתב לה אדעתא דבתולה והרי היא בעולה ואין זה צריך לפנים ולפי זה דברי הגמרא נכונים דהרמב"ן הקשה אהא דאמרינן בגמרא דף י' ע"א דלכך נאמן בפתח פתוח מצאתי משום דהואיל וכתובה דרבנן הא אף אי כתובה דאורייתא הוא נאמן מדינא כי הוא טוען אדעתא דהכי לא כנסתיך והיא המוציא מחבירו עליו הראיה ותירץ הרא"ה ז"ל דאיירי במכחישתו וא"כ יש לה מגו דנאנסתי או מוכת עץ אני תחתיך רק הואיל וכתובה דרבנן הימנוהו ועוד תירץ הואיל וחזקה חזקת הגוף מסייע לה אי הוי כתובה דאורייתא לא היה נאמן לומר פתח פתוח עיי"ש ולפי זה נראה דכל הני שני תירוצים המה לדידן דקי"ל כרבן גמליאל ולכך אלו הוי כתובה דאורייתא אין הבעל נאמן מטעם הנ"ל אבל לרבי יהושע דס"ל דאינה נאמנת לומר נאנסתי תחתיך במגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני וגם אין חזקת הגוף מועיל במקום חזקת ממון א"כ יש לומר אף אי הוי כתובה דאורייתא נאמן הבעל פתח פתוח מצאתי והיא דאמרה פתחה נעול היה ליכא כאן מגו דאף בטענת נאנסתי אינה נאמנת וגם אין חזקה שלה חזקת הגוף מועיל נגד חזקת ממון שלו וא"כ הוא נאמן כקושיית הרמב"ן ז"ל.
ובזה יובנו דברי הגמרא דף ל"ו דקתני החרשת והשוטה אין להן טענת בתולים (היותו) [היינו] אינו נאמן דהא כתב לה מעצמו וא"כ הרי הוא דאורייתא לכו"ע ואינו נאמן כמו תוספות כתובה ולכך אין לה טענת בתולים דאינו נאמן כלל והיינו כרבן גמליאל והך ברייתא דקתני יש להן טענת בתולים הוא רבי יהושע דמהימן אפילו בדכתב לה דהוי דאורייתא והוי ס"ד דגמרא דלכך אינו נאמן בכתובה דאורייתא משום מגו דהיתה טוענת נאנסתי כמה שכתב הרא"ה ועל זה פריך אימר דאמר ר"ג וכו' אבל כאן בשותקת מי אמר דהא ליכא מגו ומשני כגון זה פתח פיך לאלם דאף דהיא אינה מכחישתו אנן טענינן עבורה לומר שקר דיבר הבעל עליה והרי היא בתולה ולא מטעם מגו דהכא ליכא מיגו רק מטעם חזקה כמ"ש הרא"ה בתירוץ השני ואתי שפיר.
אמנם הטור דכתב הך דינא דרמב"ם דכל מי שאין לה כתובה מתקנת חכמים דאין לה טענת בתולים וחזר וכתב הך דינא דחרשת ושוטה אין להם טענת בתולים שמע מינה דלאו מן השם הזה דכתב המ"מ אין להם לחרשת ושוטה טענת בתולים רק דס"ל להטור דמיירי בקידש בעודן פקחים או דקיבל אביהן קידושין אף דיש להם כתובה מתקנת חכמים אין להם טענת בתולים והטעם עיין במשנה למלך שהאריך בשם המפרשים ובתוכם בשם תוספות הרא"ש ועוד נראה לפענ"ד כיון דעל כרחך מיירי בקידש ולא בעל לאלתר א"כ יש לומר דטענינן עבורה דהיא מוכת עץ תחתיו דכל מידי דהיא מצי למטען אנן טענינן לה כמבואר בגמרא ומה שהקשה הבעל משנה למלך דלשני הא דקתני אין להן טענת בתולים בחרשין מעיקרא דאין לה כתובה מתקנת חכמים והא דקתני יש להן טענת בתולים איירי בקידשה ואח"כ נתחרשה וכו' נראה דלפי מ"ש לעיל לק"מ דהגמרא ידע בקושטא דלרבן גמליאל טענינן לה כל מידי דהיא מצי למטען וא"כ אף ביש לה כתובה מהתקנה על כרחך לר"ג לית לה טענת בתולים והא דכתב לה מעצמו לית לה טענת בתולים הוא דוקא לר"ג דאלו לר' יהושע כבר כתבתי דאף בכתובה דאורייתא נאמן דהא חזקת ממון אלים לר"י ומגו לית לה וא"כ על כרחך צ"ל דר"ג היא וא"כ לא הרוחנו מידי דעדיין צריך לומר חדא ר"ג וחדא ר"י ולק"מ.
והמתייחד עם ארוסתו קודם נשואין אין לה טענת בתולים. הרב בית שמואל סימן ס"ח ס"ק א' כתב אם היא טוענת בתולה הייתי צ"ע אם נאמנת במגו דבא עלי או אי הוי כמגו להוציא ממון עכ"ל והנה בתוס' דף ט' ע"ב בד"ה אבל בגליל כתבו להדיא דביהודה דמתייחד עמה נאמנת בכל עניין בין דאומרת בא עלי או דאומרת פתחה נעול נמי נאמנת במגו דבא עלי אבל בגליל ליכא מגו והמהרש"א הקשה דהא הוי מגו להוציא ואי לא אמרינן מגו להוציא מה איכא למימר וכוונתו דהך סייעתא רב יוסף מייתי לה ורב יוסף ס"ל בבבא בתרא דף ל"ב דמגו להוציא לא אמרינן ונראה דודאי לפי מה דכתב ה"ר שמשון בספר כריתות וכן כל הפוסקים דהיכא דנקט שטרא אמרינן אף מגו להוציא רק בהאי דלחש ליה בבא בתרא דהתם שטרא חספא בעלמא הוא הוי מגו להוציא וכאן הרי שטרא בידה וא"כ איך כתבו התוס' לקמן בד"ה (ולא) [לא] וכו' דבגליל אינה נאמנת לומר בתולה הייתי במגו דמוכת עץ משום דהוי מגו להוציא וכן הר"ש תירץ בספר כריתות בהא דאמרינן לקמן באומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת במגו דמוכת עץ אף דהוי מגו להוציא משום דהוי ברי ושמא ולא תירץ דהוי לאחזוקי שטרא וצ"ל כיון דבלי טענה אין לה כלום דהוא נאמן לבטל השטר ולומר איני חייב לך כלום מעולם ולא חל השטר רק היא בדיבורה נאמנת וא"כ הוי מגו להוציא דהא תיכף כשטען פתח פתוח מצאתי בטל השטר דהא הוא נאמן ודיבורה דאח"כ הוא רק טענות על פה ועיין בש"ך לחו"מ סימן פ"ב בדיני מגו באות ט"ו ולפי זה יש לחלק דדוקא היכא דהוא נאמן בדיבורו ואם היא שותקת אבדה כתובתה בזו שפיר יש לומר אם טוענת נאנסתי טענתה היא רק תביעה בלי שטר ולכך לית לה מגו לומר בתולה הייתי במגו דמשארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני דהוי מגו להוציא משא"כ ביהודה דאין לו טענת בתולים כלל ואף בשותקת היא גובה כתובתה א"כ הרי השטר בחזקתו ובתקפו ואין כאן מגרוע כלל דהא לא משגיחין בדבריו וא"כ ודאי יש לומר כמו דנאמנת לומר בא עלי כך נאמנת לומר בתולה הייתי במגו ואין כאן מגו להוציא כיון דהוי להחזיק השטר ודברי התוס' נכונים.
והרא"ה שהקשה למה לי חזקה אין אדם טורח בסעודה להימן מדינא ותירץ דאפשר דיש לה מגו כמ"ש לעיל בשמו ולא הרגיש דהוי מגו להוציא משמע דס"ל דבכל מקום ששטר בידה אית לה מגו וכן הר"ן כתב דאינה נאמנת לומר בתולה הייתי במגו דמוכת עץ דהוי מגו במקום חזקה ולא אמרינן במקום אפוקי ממונא הרכיב שתי סברות ביחד נראה דס"ל דאמרינן כל היכא דאיכא שטרא משום חזקה לחודא לא בעי למימר דאינה נאמנת במגו משום דהוא בעיא דלא איפשטא בריש בבא בתרא אי אמרינן מגו במקום חזקה כמ"ש הרא"ש על כרחך הרכיב שתי הסברות יחד דתרתי במקום חזקה ולהוציא לא אמרינן אפילו במקום שטר מיהו מהר"ן אין ראיה דאמרינן בכל מקום דאיכא שטרא מגו להוציא דהר"ן בקש לתרץ זאת אפילו למאן דאמר מגו להוציא אמרינן דודאי רבה ורב יוסף דפליגי במגו להוציא בהך שמעתין דפתח פתוח מצאתי דנאמן לא יחלוקו אמנם מדברי התוס' מבואר כמ"ש דיש חילוק בין יהודה לגליל לענין מגו אף להוציא איברא דיש לספק במה שכתבתי בהר"ן דכתב שתי הסברות דלא תפשוט מהכא דלא אמרינן מגו במקום חזקה דא"כ יקשה דברי התוס' דהתוס' כתבו לקמן בד"ה לא וכו' דהוי מגו במקום חזקה וא"כ איך נאמר דביהודה נאמנת להכחישו ולומר בתולה הייתי במגו דבא עלי דהא הוי מגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומדברי התוס' נראה דרב יוסף מפרש כן למשנה בקושטא אף דקי"ל אין אדם טורח וכו' והא דבעי לן התם אי אמרינן מגו במקום חזקה תפשוט מהכא דאמרינן מגו וצ"ל כמ"ש רש"י שמא מתוך חיבתו הערה ולא אסיק אדעתיה או שמא שכח א"כ יש לומר ששניהם שכחו או לא אסיקו אדעתן ולכך היא יודעת בתום נפשה שלא נבעלת ולכך צועקת בתולה אני ולכך אמרינן מה לה לשקר מגו דטוענת בא עלי אלא ודאי דשניהם אומרים אמת בא עליה ושכחו שניהם וא"כ הוא והיא אומרים אמת וליכא כאן ביהודה מגו במקום חזקה.
ובזה ניחא נמי במה שהקשו התוס' דלמא בגליל לא מצית טעין בא עלי אבל במכחישתו ואומרת בתולה הייתי נאמנת ואמאי לא תירצו דא"כ תהיה נאמנת לומר בא עלי במגו דבתולה הייתי ודוחק לומר כיון דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה אינה נאמנת לשויא נפשה רשעה דזה לא משמע בתוס' ולפי מ"ש ניחא דס"ל דזה הוי מגו דהעזה דאם אומרת בא עלי אין כאן הכחשה דאולי שכח או הערה בה ולא ידע משא"כ פתחה נעול מכחישתו והוי מגו דהעזה ומגו דהעזה לא אמרינן ואף דבחו"מ מבואר בכמה מקומות דלענין ממון אמרינן מגו דהעזה כמ"ש הש"ך בדיני מגו סימן פ"ב באות ו' עיי"ש נראה דכאן לענין כתובה כיון דהוי מידי דכפירה כמ"ש התוס' בבבא קמא דף ק"ז בדבר שנתן המלוה ליד לוה הוי מידי דכפירה והכא נמי אדעתא דהכי כנסה וגם אפוקי ממונא הוא כאן לא אמרינן מגו דהעזה וראיה לזה דלמה טרח רב יוסף להביא ראיה דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן מהך דיהודה וכו' ולא מייתי מר' יהושע דס"ל דאינה נאמנת לומר משארסתני נאנסתי או מוכת עץ אני והא במקום מגו מעליא אף ר' יהושע מודה דאמרינן מגו כמ"ש התוס' בדף י"ג בד"ה רב אסי וכו' והרי יש לאשה זו מגו דמכחישתו ואומרת בתולה אני אלא ודאי דאם טוענת בתולה אני אינה נאמנת ועל כרחך צ"ל דמשו"ה לא יכול להוכיח מזה משום דהוי מגו דהעזה.