בני אהובה/הלכות אישות/יא/ד
הלכות אישות/יא/ד
בתולה וכו' ואם כנס החרשת ונתפקחה יש לה כתובה וכו'. עיין במ"מ שכתב ולא הזכיר רבינו דין פקח שנשא שוטה ונשתפית לפי שהשוטה אין לה נשואין כלל ופשוט הוא שאם רוצה לקיימה אחר שנשתפית שצריך לקדשה מחדש ולכתוב לה כתובה עכ"ל וס"ל להרב בית שמואל סימן ס"ז ס"ק ו' דלשיטת הרב המגיד דהוא הדין בשוטה שקידש פיקחת שאין ממש בקידושיו וכשחזר ונשתפה צריך קידושין מחדש ונתקשה בזה א"כ מה קמ"ל בברייתא דיבמות דף קי"ג ע"א בשוטה ונשתפה רצה לקיימה יש לה כתובה מאחר שצריך לקדשה מחדש פשיטא דיש לה כתובה וכן הקשה גבי קטן דכתב בשו"ע דאם בא עליה אחר שהגדיל יש לה כתובה מאתים דמה קמ"ל כיון דצריך לקדש מחדש עיי"ש מ"ש ומלבד דיש לדחות ולומר דאף דמקדש אותה מחדש מה בכך הא לדעת הרמב"ם קי"ל דבעלמא ארוסה לית לה כתובה מ"מ זאת הואיל וכבר יש לה כתובה ומקדש אותה סתם הוי כאלו כתב לה וקמ"ל טובא וא"כ הטור דס"ל דאין צריך לקדש אותה מחדש אזיל לשיטתו דס"ל דבעלמא נמי ארוסה אית לה כתובה וא"כ הוי קשיא ליה קושיית הב"ש דמה קמ"ל בגמרא דאי צריך לקדש מחדש פשיטא דיש לה כתובה על כרחך הוכיח דאין צריך לקדש מחדש ואזדו כל אחד לטעמיה אמנם לענ"ד נראה דלא כתב הרב המגיד דצריך קידושין אחרים אלא בפקח שנשא שוטה ונשתפית אבל בשוטה שנשא פקחית ונשתפה מודה שאין צריך קידושין אחרים ולכך לא כתב הרמב"ם הך דינא דאם רצה לקיימה אחר שנשתפה שצריך ליתן לה כתובה כי אם גבי שוטה שנשא פקחית דשם אין צריך קידושין אחרים וטעמא דמילתא משום דהוי כאומר התקדשי לאחר שלשים יום דמקודשת אף דנתאכלו המעות הואיל ומעות הראשונים בתורת קידושין יהבי ניהלה ולא הוי ליה לגבה כמלוה אלא כפקדון כמ"ש לעיל וזהו דוקא בשוטה שנתן המעות לפקחת דאף דהוא שוטה מ"מ מעות שלו אינו מופקר והוא אצלה בפקדון וא"כ כשנשתפה ובועל אדעתא דמעות שנתן לה בתורת קידושין מקודשת דהמעות אצלה בחיוב חזרה והויא ליה כנותן עכשיו לשם קידושין משא"כ בפקח שנתן מעות הקידושין לשוטה אבידה מדעת היא ואינה מחוייבת כלל כשתשוב דעתה להחזיר לו אפילו פרוטה אחת וא"כ במה תהא מקודשת לו עכשיו הואיל דהמעות שנתן לה בעת שטותה אינם בתורת חזרה כלל ולכך צריך קידושין אחרים ולענ"ד הדברים ברורים ופשוטים.
אמנם מ"ש הרמב"ם בגר שנתגייר הוא ואשתו דאין לה אלא מנה קשה דבגר על כרחך צריך לקדש קידושין חדשים דאטו קידושי גיות מידי ממשא אית בהו וא"כ מה קמ"ל דיש לה כתובה מנה ועל כרחך צ"ל כאן בגר כתירוץ הראשון שכתבתי לעיל דקמ"ל דאע"ג דבעלמא ארוסה לית לה כתובה אבל כאן אית לה דאדעתא דכתובה ראשונה כנסה והוי ליה כאלו כתב לה אמנם הטור דס"ל דגם בעלמא ארוסה אית לה כתובה ס"ל באמת דכאן כתובתה מאתים והיא גופא קמ"ל דכתובה הראשונה מבתולה קיימת ומה שנתקשה הרב בית שמואל [בסק"י] ויתר אחרונים דמאי שנא בחרש ושוטה שאין לה אלא כתובה מנה אחר שנתפקחו (וכן) [ואילו] בגר ובקטן יש לה מאתים ונראה לחלק דקטן שהגיע לכלל פעוטות מקחו מקח במטלטלין וגם במה שלוה בקטנותו איכא דעות בפוסקים דצריך לשלם כשהגדיל וא"כ הרי כאן חוב דיש בו ממש וכשהגדיל אמרינן אדעת הראשון קיימא דאפילו למ"ד דאין צריך לשלם כשהגדיל מ"מ כשנתרצה בגדלותו לכך ודאי דחל החוב משא"כ בחרש ושוטה דמעשיהם אינן כלום ואין בם ממש כלל וא"כ איך נאמר דיחול החוב למפרע ופשיטא דמהשתא הוא דחל והרי היא בעולה לפניך.