בני אהובה/הלכות אישות/יא/ב
הלכות אישות/יא/ב
ומפני מה תקנו חכמים לאלו כתובה מאה ואע"פ שהן בתולות הואיל וחזקת הנשואה שתבעל. בגמרא מסכת כתובות דף י"ב ע"א פרכינן אהך מתניתין דבתולה אלמנה מן הנשואין כתובתה מנה ואין לה טענת בתולים וניחש שמא תחתיו זינתה ומשני כשקידש ובעל לאלתר וכתב המ"מ בהלכה ח' שהרבה פירושים נאמרו בו ולא נזכרה הסוגיא ההיא בהלכות אלא המשנה כפשוטה והן הן דברי רבינו ועיקר עכ"ל ולא ידעתי לכל הפירושים שלפנינו רש"י ותוס' והרא"ה טעם להשמטה ונראה לומר דס"ל דמה קושיא היא זו מה שהקשה הש"ס וליחש וכו' הא איכא חזקת כשרות כמ"ש התוס' בשמעתין דפתח פתוח דף ט' בד"ה לא צריכא וכו' ואמרינן העמיד אותה בחזקת כשרות ונבעלה כשאינה תחתיו ומותרת לבעלה ואי משום דחזקת בתולה שהוא חזקת הגוף מנגדתו דאמרינן עד השתא בתולה היתה כמו שתירצו התוס' שם זה אינו כיון שנשאת כבר לבעל איתרע חזקה זו והרי היא בחזקת בעולה כמ"ש הרמב"ם שחזקת נשואה שתבעל וא"כ אזלא חזקת הגוף ונשאר חזקת כשרות במקומו וצ"ל דס"ל לגמ' דהא חזינן במתני' דלקמן פליגי רבן גמליאל ור' יהושע גבי ראוה מדברת דר"ג ס"ל דאזלינן בתר חזקת כשרות ור"י ס"ל דלא אזלינן בתר חזקת כשרות ומדלא פליגי ר"ג ור"י בהך מתניתין קמייתא על כרחך הך מתניתין אליבא דדברי הכל נשנית ור"י מודה בהך קמייתא וא"כ לדידיה קשיא שמא תחתיו זינתה ולזה משני כשקידש ובעל לאלתר אבל לר"ג דאזל בתר חזקת כשרות לא קשיא קושיית הגמרא דחזקה של נשואה שתבעל וחזקת כשרות מסייע ואין חוששין כלל.
ולדעת הרא"ש דס"ל דארוסה יש לה כתובה אפשר לומר דלכך לא הביא האי דקידש ובעל לאלתר להלכה משום דס"ל הא דפרכינן וניחש שמא תחתיו זינתה הוא כדי להפסידה כתובתה דעד כאן לא אמרינן באומרת נאנסתי נאמנת אלא דוקא בטוענת אבל בשותקת נאמן להפסיד כתובתה וכאן במתניתין סתמא קתני אין לה טענת בתולים אפילו בשותקת וקשה דלמא תחתיו זינתה ואיך נוציא ממון מספק כיון דלא טוענת ברי ועיין בהרא"ה שפירש ג"כ כזו רק על זה קשה דהא הך טענה הוי ליה איני יודע אם פרעתיך וחייב לשלם כמבואר בחו"מ סימן ע"ה סעיף ט' דהא משעת אירוסין נתחייב בכתובה ואף דהוא מסופק אח"כ אם זינתה הוי ליה כאיני יודע אם פרעתיך וחייב ואף דגם היא שותקת מה בכך לו יהיה דגם היא טוענת שמא הא יש לה כתובה מתנאי בי"ד והו"ל כמאן דנקט שטרא ובשטר אפילו שניהם אינם יודעים אי נפרע או לא השטר בחזקתו עומד כמבואר בחו"מ סימן פ"ב סעיף ב' עיי"ש (א).
ובזה יש לתרץ קושיית התוס' דף ט' ע"ב בד"ה אי למיתב לה וכו' דהקשו לר' יוחנן דאמר גבי משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות ומפרש ר' יוחנן מקח טעות ממאתים אבל מנה אית לה אפילו לרבי יהושע למה תגבה מנה לר"י לטעון תחתיו זינתה ברצון ומזה הוכיחו דספק ספיקא מהני אפילו בממון ולפי מ"ש אין אנו צריכין לזה דהוי ספק אם פרעתיך ובזו ודאי אינו נאמן וצ"ל הא דפריך וניחש שמא תחתיו זינתה רצונו בזה דתפשוט הך איבעיא אי ארוסה יש לה כתובה או אין לה כתובה תפשוט מהך מתניתין דארוסה יש לה כתובה דאי אין לה אם כן לא נתחייב בכתובה אלא משעת נשואין ואם זינתה קודם נשואין מעולם לא חל חיוב כתובה והוי ליה כאיני יודע אם נתחייבתי לך דפטור ומשני דמהא ליכא למפשט דאימא דמתניתין מיירי בקידש ובעל לאלתר ואם כן לפי מה דקי"ל לשיטת הרא"ש דארוסה יש לה כתובה א"כ הדרן לכללן דהוי ליה איני יודע אם פרעתיך וחייב אף בשותקת ולק"מ.
(א) אמר המגיה עיין בדברי הרב המחבר בהלכה ח' בד"ה שם והמתייחד במה שכתב שם לעניין מגו להוציא אף דיש לה שטר כתובה משום דהוא נאמן לבטל השטר ולומר איני חייב לך כלום מעולם שטען פתח פתוח מצאתי ומציין שם ועיין בש"ך לחו"מ סימן פ"ב בדיני מגו ובודאי כוונתו על מה שכתב שם הש"ך באות ט"ו דשטר כתובה לא דמי לשטר מלוה עיי"ש וא"כ מה זו ראיה דמביא כאן מסימן פ"ב בחו"מ דבשטר מלוה אף אם שניהם טוענים שמא באיני יודע אם פרעתיך דחייב דהתם מלוה והכא כתובה וא"כ לכאורה דבריו סותרין זה את זה אבל באמת המעיין שם בסיום דברי הש"ך דברי הרב כאן נכונים דשם מסיים הש"ך דגבי משארסתני נאנסתי שהבעל טוען ברי עד שלא ארסתיך הוא מבטל השטר והוי כחספא בעלמא והוי מגו להוציא אי לאו דהוי אמרינן דטענתו שמא כיון שאינו יכול לידע מתי נאנסה ודברי הרב לקמן מיירי נמי בטוען ברי פתח פתוח מצאתי כדכתב שם רק כאן דטענו שמא דהא אינו יכול לטעון פתח פתוח דהא בחזקת שנבעלה היא רק דקושיית הגמ' היא דשמא זינתה תחתיו ברצון לענין להפסיד כתובתה בזה הוי שפיר אינו יודע אם פרעתיך ולפי מ"ש לא תקשי על הרב המחבר ממה שכתבו התוס' במסכת סוטה דף כ"ה ע"ב בד"ה בית הילל אומרים או שותת וכו' דכתבו דאף דבית שמאי סוברים שטר העומד לגבות כגבוי דמי מודה גבי משארסתני נאנסתי דשמא אותו שטר מעולם לא עמד לגבות שהרי הבעל טוען מקחו היה מקח טעות היינו משום שטוען ברי כמ"ש הש"ך והרב לקמן.