בני אהובה/הלכות אישות/ט/יא
הלכות אישות/ט/יא
האב שאמר קדשתי את בתי וכו' אע"פ שנודע לו אחר שבגרה. כתב בשו"ע סימן ל"ז סעיף כ' ברמ"א בשם התוס' אם החתן עמד לפניו ולא הכירו אינו נאמן לומר אח"כ שמכירו והוא מדברי התוס' במסכת כתובות דף כ"ב ע"א בד"ה מנין להפה שאסר וכו' דהקשו למה לי קרא את בתי נתתי לאיש הזה לפה שאסר הוא הפה שהתיר דבעי דוקא תוך כדי דיבור כיון דמשום מגו נגעו ביה דתיפק ליה דבלאו הכי נאמן לעולם ותירצו דבעי קרא מטעם מגו היכא דאיש המקדש עומד לפניו ושתק ולא אמר ביחד לאיש הזה לא מהימן לאח"כ אחר כדי דיבור והקשה הרב בעל חלקת מחוקק דאמאי צריך להכירות של אב הלא המקדש גופיה נאמן לומר אני קדשתיה ותירץ הבית שמואל דאיירי דהחתן עומד לפניו ולא אמר אני קדשתיה אז אינו נאמן לומר אח"כ אני קדשתיה זולת הכרת האב עכ"ל ולא ידעתי מנא ליה דין זה וכי בשביל דשתק ואינו אומר דבר לא יהיה נאמן אח"כ לומר אני הוא המקדש דבר זה לא שמענו דבשלמא באב שפיר כתבו התוס' כיון דאומר את בתי והמקדש עומד שם ואינו אומר מיד לזה ש"מ שאינו מכירו אבל המקדש ששותק למה יפסיד נאמנתו בשתיקתו וכקושייתם ונראה לי פשוט דאטו מי לא מיירי קרא בעניין זה דנתן רשות לשליח לקדש לו אשה והלך השליח וקידש לו אשה פלונית ואמר האב קדשתי את בתי ואחר זמן אמר לזה והוא היה עומד בתחילה ולא אמר אינו נאמן אחר כך והמקדש אינו יודע אם קידש לו השליח אשה זו או אחרת רק האב אמר שהשליח קידשה לו ואמרינן מדלא אמר מתחילה אינו נאמן עוד ופשוט הוא.