בני אהובה/הלכות אישות/ז/יב
הלכות אישות/ז/יב
האומר לאשה וכו' הרי זו מקודשת מספק לשניהם וכו'. עיין במ"מ ובכ"מ שהאריכו ליישב דברי הרמב"ם והנה מ"ש הכ"מ באריכות דרמב"ם מפרש דרבי יוחנן מספקא ליה אי תנאי אי חזרה הוי המעיין במסכת קידושין דף ס' ע"א יראה כמה רב מהדוחק יש בדבר ויותר היה טוב לומר דס"ל להרמב"ם דהך רווחא שביק עלתה בספיקא אי אין שיור בקידושין כמו בגירושין או יש שיור כמו שכתב בהלכה שאח"כ האומר הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני דהרי זו מקודשת מספק. ועיין במ"מ שכתב שיש ספק אי מקשינן בהא קידושין לגירושין או לא וכתב המ"מ בעצמו דלרבי יוחנן דאמר שיורא שייר מוכח דבקידושין כל דהוא סגי ולפי זה להרמב"ם דמספקא ליה בהאומר חוץ מפלוני גם הך מלתא דרבי יוחנן עלתה בספק ולכך פסק שהיא מקודשת מספק לכולן. איברא דמלבד דקשיא קושיית הכ"מ דא"כ לא הוי ליה לרמב"ם לומר אפילו הן מאה על הסדר הזה דהיינו שכלה זמנו של שני בתוך זמנו של ראשון דהא לדברי ר' יוחנן אפילו אמר הראשון מעכשיו ולאחר ל' יום והשני לאחר מ' יום דהא רווחא שביק. אף גם זאת קשיא דהא גם בהלכות גירושין פרק ט' כתב הרמב"ם אמר הרי זה גיטך מעכשיו או מהיום ולאחר מיתה הרי זה ספק מגורשת שמא אחר שאמר מעכשיו חזר בו ממעכשיו וסמכה דעתו על לאחר מיתה ובגט ליכא למימר שיורי שייר כמבואר דא"כ אף בחי אין זה גט והדבר מבואר ברמב"ם דפסק כרב דמספקא ליה. ובאמת היותר נכון הוא כמ"ש המגיד משנה דלא ס"ל להרמב"ם הך דאביי וכן הרי"ף השמיט הך דאביי דאמר לא תימא טעמא דרב משום דהאי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה וכו'.
אמנם טעם ההשמטה ולמה לא פסק כאביי במקום דלא מצינו מחלוקת בצדו הוא זה דהרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשנה וז"ל מקודשת ואינה מקודשת ואפילו אחר ל' יום הרי זו מקודשת ואינה מקודשת לכל אחד מהם וצריכה גט מזה ומזה דלמא מחלפא באשת איש עכ"ל וברור דאין כוונתו כפי הנאמר במשנה דלזה אין צריך טעם החלפה דהא מספקא לן אי תנאה אי חזרה הוי אמנם נתכוון אף שתקבל בין כך קידושין אפילו מן מאה בכולם היא בגדר מקודשת ואינה מקודשת והוכיח זאת מלישנא דמתניתין מדלא נקט התנא דוקא לשנים ולא ליותר רק נקט סתמא מקודשת ואינה מקודשת דמשמע דאפילו למאה בזה אחר זה ועל זה נתן הטעם משום החלפה באשת איש. אמנם אם זאת היתה כוונתו אח"כ בחיבורו היד החזקה בזה מסופק אני מאוד כי יותר היה לו לפרש עניין זה בחיבורו מלסתום הדברים.
ולכן נראה לפענ"ד דמטעם אחר דחו הרי"ף ורבינו הרמב"ם דברי אביי והוא דאמרינן במסכת כתובות דף פ"ב ע"א דהאומר משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך אלא לאחר שלושים יום בדאמר מעכשיו קנה לא אמר מעכשיו לא קנה והקשו התוס' והרשב"א והר"ן דהא לקמן דף פ"ו ע"ב פשיט ליה רב חסדא לרמי בר חמא מהך משוך פרה זו וכו' להאומר הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלושים יום והלכה והניחו בצדי רשות הרבים דהאיך פשיט ליה מהתם הא במשוך פרה זו בעינן דוקא מעכשיו (וקושיא זו יש להקשות אף לדעת הרמב"ם דס"ל לחלק בין גט דאיכא שטר דלא בעי מעכשיו לבין משיכה דליתא לקניין בעולם ובעי משיכה מעכשיו כמ"ש המגיד משנה בפרק ט' מהלכות גירושין הלכה ג' מ"מ קשיא דלא הוי ליה להגמרא למסתום סתומי כיון דהתם מיירי במעכשיו ולא הוי ליה למימר אדרבה מגורשת מדרב נחמן וכו' כיון שיש פנים לחלק ופשוט) ותירץ הרשב"א וכן הרא"ה בשם רבו דרב חסדא ורמי בר חמא ס"ל דמילתא דרב נחמן וכו' מיירי אפילו לא אמר מעכשיו אבל סוגיא דגמרא פרק האשה שנפלו דף פ"ב אסיק בדאמר מעכשיו קנה ואי לא לא קנה ועיין בהר"ן ורא"ה פרק הכותב בכתובות ונתקשו בה התם הר"ן והרשב"א שנית כיון דבעי במשיכה גבי פרה מעכשיו ולאחר ל' יום הא לרב דכוותיה קיי"ל מספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי וא"כ איך קונה בעומדת באגם דלמא חזרה הוי והוי רק כאומר משוך לקנות לאחר ל' יום דלא קנה ותירצו הרשב"א והר"ן וכן כתב רבינו ירוחם במשרים נתיב י' דבקניין אמרינן כמו בהכותב נכסיו לבנו וכו' ריש פרק יש נוחלין דאמרינן דקנה הגוף מהיום ופירי לאחר מיתה וכן כאן הגוף מעכשיו ופירי לאחר ל' יום ואין כאן לא תנאה ולא חזרה ועיין ברי"ו כי טעות סופר יש בדבריו וצריך תיקון ע"ש. איברא התוס' לא ס"ל תירוץ זה דהא הם החליטו דף פ"ב בד"ה הא דאמר וכו' דלרבי יוחנן באומר מעכשיו ולאחר ל' יום צריכה הפרה לעמוד באגם ביומא דמשלים יום ל' שהוא מקום הראוי למשיכה וכן כתבו להדיא ביבמות דף צ"ג ע"א בד"ה קנויה לך וכו' משום דקניין נגמר באותו זמן דלא אמרינן בזה דקנה הגוף לאלתר ופירי לאחר ל' יום דדוקא בכותב נכסיו לבנו במהיום ולאחר מיתה אמרינן כן עיי"ש דנתנו טעם לחלק.
והנה המרדכי פרק ג' דקידושין תירץ אהך קושיא דלא שייך הך ספיקא אי תנאה הוי או חזרה רק בקידושי כסף דקונה לאחר ל' יום בלי מעכשיו משא"כ בשאר קנינים דלא קנה לאחר ל' יום בלא מעכשיו לא אמרינן חזרה הוי דלא יחזור לבטל קנינו מכל וכל ועיי"ש. (והנה הרב בית שמואל בסימן קמ"ו ס"ק א' הוכיח מזה דקי"ל במשיכה מעכשיו לאחר ל' יום דקונה אפי' עומדת ברה"ר דהא דמספקא לן אי תנאי הוי אי חזרה הוי הוא רק חומרא בעלמא ולדינא קי"ל דתנאי הוי והעלים עין מתירוצי הראשונים הנ"ל). איברא דצ"ע דברי המרדכי דהא בגט נמי ס"ל לרב דמגורשת ואינה מגורשת באומר מהיום ולאחר מיתה והא בהך אי חזרה הוי בטל לגמרי ואי משום דבגט שאני כדאמרינן דלרחוקה קאתי וכמו שפירש רש"י דקשה בעיניו לגרשה ולכן הדר ביה מ"מ קשה דקארי ליה מה קארי ליה להקשות דלימא רב הלכה כרבנן ושמואל הלכה כרבי כיון דיש כאן חילוק בהנושאין ודינו של זה לא כדינו של זה דכאן במקום דקידושין בטלין בחזרתו לא אמרינן דחזרה הוי ואלו בגט אף במקום שמתבטל הגט אמרינן חזרה הוי כיון דלרחוקה קאתא.
והיה נראה לומר דהרמ"ה הביאו הטור בסימן קמ"ה כתב דיש חילוק דהאומר מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והאומר מעכשיו ולאחר מיתה לא הוי חזרה ומגורשת בודאי ועיין בב"ח ובפרישה ובב"ח בקונטרס אחרון דכתבו דהרמ"ה ס"ל כדעת המרדכי וכתב שם הב"ח סברא לחלק בין האומר מהיום ולאחר מיתה ובין האומר מעכשיו ולאחר מיתה ודבריו לכאורה תמוהים דאף שיש סברא לחלק כמ"ש הב"ח מ"מ קשה מנא ליה הא ועוד דהא בגמרא מדמה הך דהתקדשי לי במעכשיו ולאחר שלושים יום להך דהרי זה גיטך מהיום ולאחר מיתה ולדבריו יש חילוק גדול אלא ודאי דס"ל כדעת המרדכי הנ"ל ולכך קשיא ליה דהאיך מייתי ראיה מהך דגיטין דלמא התם הגט בטל בחזרה ולזה ס"ל להרמ"ה דכי אמרינן דאם הדבר בטל בחזרתו דאינו חוזר היינו באומר מעכשיו דחזינן דרוצה בקיומו לאלתר וא"כ איך יחזור לבטלו מכל וכל והם שני הפכים ברגע אחד משא"כ באמר מהיום דאינו רוצה בקיומו ואינו מהיר על הגט דהא אם ימות ביום ההוא אינו גט כמבואר שם בטור א"כ אף זה נוכל לומר דאולי חזרה יש כאן באמרו לאחר מיתה ואינו משגיח שיתבטל הגט ע"י כך ולפי זה כל החילוק בין מעכשיו למהיום הוא בגט כי אז בחזרתו הגט בטל משא"כ בקידושין דאף בחזרתו אינם בטילין לא שני לן בין האומר מעכשיו להאומר מהיום בכולן יש לומר חזרה הוא וא"כ דברי הגמרא שפיר דמדמה מעכשיו בקידושין למהיום דגט דמה תאמר דבקידושין הוא דהוי חזרה דלא יתבטל ע"י כך הקידושין משא"כ בגט דע"י חזרתו יתבטל הגט דהא בגט נאמר מהיום ובמהיום לא נפק"מ אם בחזרתו יתבטל הגט וכן נמי ליכא למימר הא בגט דוקא במהיום ולא במעכשיו ואיך נלמוד בקידושין באומר מעכשיו דגבי קידושין ליכא נפק"מ בין אומר מעכשיו לאומר מהיום דבתרווייהו אין הקידושין בטלין כלל בחזרתו ודברי הגמרא ברורין בטעמן מבלי קושיא כלל ולכך הביא הטור דברי הרמ"ה בגט אבל לא בקידושין דבקידושין אין לחלק כלל בין האומר מעכשיו להאומר מהיום ועיין פרישה וב"ח בקונטרס אחרון ודבריהם סתומים ומדברי האלו יתפרש דבריהם בטוב טעם ודעת.
אך הרמב"ם דכלל בפרק ט' מהלכות גירושין האומר מעכשיו או מהיום ולאחר מיתה אינה מגורשת רק מספק הרי דלא ס"ל כהרמ"ה לחלק בין מעכשיו למהיום וא"כ אם נאמר דס"ל כתירוץ המרדכי הנ"ל קשה סוגיית הגמ' כמ"ש לעיל לכן נראה לי דדעת הרמב"ם הוא דודאי אביי דקאמר לא תימא דהאי לישנא משמע תנאי ומשמע חזרה כי אם אינו סובל אלא משמעות אחד או תנאה או חזרה ואנן דמספקא לן במשמעתו איזה הוא הנכון ודאי דלפי זה אזדא תירוץ המרדכי דדעתו לומר דהיכא דיתבטל הקידושין או הקניין לא אמרינן חזרה הוי דבשלמא אי הלשון סובל תנאי וחזרה רק אנן מסופקין בכוונתו בזה שפיר יש לומר דהיכא דכל המעשה בטל ודאי לא נתכוון זה המקנה לביטול ולחזרה רק לתנאי גמור משא"כ אי אמרינן דאין הלשון סובל כלל שני פירושים רק פירוש אחד או תנאי או חזרה ואנן מסופקין איזה פירוש הוא האמיתי א"כ אם פירוש החזרה הוא אמיתי אף דהמעשה יתבטל על ידי כך מה בכך כיון דע"י לשונו החזרה מבואר ואם כי באמת לבו בל עמו לבטל המעשה מ"מ פיו הכשילו לומר דבר המתבטל ודברים שבלב אינם דברים וזה פשוט וברור.
ולכך ס"ל לרמב"ם דודאי אביי דס"ל דאין הלשון סובל שני פירושים הוא משום דהוא ס"ל כרב חסדא וכרמי בר חמא דס"ל דהא דקי"ל משוך פרה זו להקנותה לאחר שלשים יום איירי אפילו לא אמר מעכשיו נמי קנה וא"כ לא קשה קושיית המרדכי באומר במשיכה מעכשיו ולאחר ל' יום דדלמא חזרה הוי דאף בחזרה קונה לאחר שלשים יום לדעת ר"ח ורמי בר חמא ולכך ס"ל לאביי דהא דאמר רב דמספקא ליה אי תנאי הוי אי חזרה הוי לא עינה מלבו רק למד זאת מהך דהרי זה גיטך מהיום ולאחר מיתה דס"ל לרבנן דגט ואינו גט וכדאמרינן דהך מסייע ליה לרב והוי קשיא ליה לאביי מי דמי התם יש בחזרה ביטול משא"כ בקידושין ולכך החליט אביי דאין הלשון סובל שני פירושים רק אנן מסופקין איזה לשון הוא האמת וא"כ אין לחלק בין במקום שהחזרה גורם הביטול או אינו גורם ולכך קאמר טעמא דרב וכו' אבל לפי מה דקי"ל במסכת כתובות דף פ"ב דבמשיכה ע"מ לקנות לאחר ל' יום לא קנה כי אם באומר מעכשיו ולאחר ל' יום וזה הלכתא בלי חולק כלל וכל אמוראי הביאו ראיה ממנו קשה קושיית המרדכי אנן דקי"ל כרב דמספקא ליה וכו' הא יש לומר דחזרה הוי ובלאחר ל' יום גרידא לא קנה. וצ"ל כתירוץ המרדכי דהיכא דהמעשה יתבטל לא אמרינן דחזרה הוי ועל כרחך צריך להיות דיש בלשון זה שני פירושים ותליא בכוונת האומר אי כה ואי כה ולכך במקום ביטול המעשה אמרינן דנתכוון לתנאי וא"כ מוכח דליתא לדאביי וכל סוגיית הגמרא בקידושין דתלי הך בגיטין הוא לדעת אביי ושמעתין פה אזלא כוותיה אבל למסקנא דכתובות דבמשיכה בעינן מעכשיו נדחו דברי אביי ובגט שאני דלרחוקי קאתי א"כ כיון דמשמע שני פירושים אפילו קידשו מאה בזה אחר זה על סדר הזה צריכה מכולם גט מספק דדלמא קמא לחזרה נתכוון ובתרא לתנאי דהלשון סובל שני פירושים ותלי הכל בכוונת האומר.
ומה שהקשה הבית שמואל סימן מ' ס"ק ח' דא"כ דלא קי"ל כאביי למה בעי הרמב"ם שיקדשו כולם כסדר זה אחר זה זה לשלשים וזה לעשרים וזה לעשרה ימים וכו' דאפילו אם קידשה הראשון מעכשיו ולאחר ל' יום והשני אחר מ' יום נמי צריכה גט משניהם דדלמא לראשון חזרה הוא וא"כ קידושי השני תופסין והשני דאמר לאחר מ' יום נתכוון לתנאי באמת קושיא חזקה היא לכאורה בדברי המ"מ אמנם לפי מ"ש ניחא דדעת הרמב"ם היא כדעת המרדכי דהיכא דקידושין בטלין בחזרתו ודאי דלאו לחזרה נתכוון כלל וא"כ זה שאמר מעכשיו ולאחר ל' יום והשני שמע ואמר אחר מ' יום הוא ודאי לתנאי נתכוון דליכא למימר לחזרה דא"כ מעשיו בטלין דקדמו קידושי ראשון לקידושיו עכ"פ ועל כרחך צריך להיות דלתנאי נתכוון וא"כ כשיבוא השלישי לקדש ליכא למיחש לקידושיו דהשני ודאי בתנאי קידש וכן כולם ולכך נקט הרמב"ם הסדר דהשני קידש מעכשיו ולאחר כ"ה ימים וא"כ עדיין יש לומר אולי חזרה אצלו וקידושיו מ"מ קידושין הם דקדמו לזמן קידושי ראשון דאמר בחזרתו שלשים יום ולכך קידושי שלישי תופסין וכן מן קידושי שלישי לרביעי צריך להיות ג"כ על הסדר הזה דלא יהא בחזרתו ביטול קידושין דאלו יש ביטל על כרחך לתנאי נתכוון ואין בקידושי הבא אחריו ממש ולכך כתב הרמב"ם הכל על הסדר הזה שיהיה בכל קידושי שאחריו חשש קידושין וברור הוא.
לפיכך שניהם נותנין גט בין בתוך שלשים יום ובין לאחר שלשים יום וכו'. הרב בית שמואל סימן מ' ס"ק ח' כתב דהא דיכולין ליתן גט בתוך ל' יום קודם שחלו קידושין משום דממה נפשך אי תנאי הוי א"כ חלו הקידושין תיכף ואי חזרה הוי א"כ נתבטלו הקידושין ואין צריך לגט עכ"ל ופירוש לדבריו הוא כך דליכא למימר דלמא ראשון חזרה הוי והשני תנאה הוי וחלו קידושי שני ועכשיו שמגרש השני פקע קידושיו וחוזרים וחלים אראשון כמ"ש המ"מ בשם הרמב"ן וכתב דדעת רבינו הרמב"ם מסכמת עמו בהלכה י"א וא"כ אי בראשון חזרה הוי איך יוכל לגרש קודם שיחולו הקידושין ועל זה אמר דאם כן דבראשון חזרה הוי אין צריך לגט דבלאו הכי יכולים לחזור תוך הזמן הוא והיא בלי גט כלל. והקשה הב"ש הא אתה מצריך כרוז לכהונה דלמא לא יתקיים התנאי והגט בטל ודחק עצמו בזה וגם הרב בעל משנה למלך בהלכות גירושין פרק ששי הלכה ג' דחק עצמו בזה. ונראה לי דלא קשה מידי דכאן אי אפשר לתנאי להתברר אי תנאי הוי או חזרה הוי ואין כאן חשש דיאמרו גרושה מותרת לכהן דמחמת הגט היא אסורה לעולם לכהן אם לא שתאמר דלמא ימותו שניהם תוך שלשים יום שקבעו וא"כ אף דשניהם תנאי הוי מ"מ כיון דמתו קודם זמן קביעות הקידושין הקידושין בטלין כיון דהתנאי בטל מעיקרו ואין כאן גט וצריכין כרוז לכהונה דא"כ על כרחך אתה צריך לחוש שימותו שניהם דאם יחיה האחד עד אחר שלשים הא צריכה גט מהשני ובלא"ה פסולה לכהונה ועל כרחך דימותו שניהם וא"כ התנאי בטל ובהדיא אמרינן במסכת יבמות דף כ"ו ע"ב דלמיתה דתרי לא חיישינן ומכ"ש בחשש כרוז לכהונה בלבד דיש לומר למיתה לא חיישינן ולא קשה מידי.
אמנם בגוף הדין נראה לי כפי הנראה מדבריו פרק י' מהלכות גירושין הלכה א' עיי"ש בהראב"ד בהשגתו דס"ל להרמב"ם בשלמא בחלוצה דאינה פסולה לכהונה מן התורה רק גזרה דרבנן בזו שפיר יש לטעות ויאמרו חלוצה מותרת לכהן והתירו הפרושים את הדבר ולכך אתה צריך כרוז לכהונה משא"כ בגט דקרי בי רב הוא דגרושה אסורה לכהן חס ושלום לומר דיטעו ויאמרו גרושה מותרת לכהן וליכא כאן טעות כלל ואין צריך כרוז זה מה שנראה לי בדעת רבינו ונכון הוא לענ"ד ועוד אפשר לומר אי תנאה הוי יכול למחול התנאי ולומר איני רוצה להמתין וקידושין תיכף יחולו וא"כ כשנותן גט הוי כמבטל התנאי ודעתו שיחולו הקידושין תיכף וגם הגט וא"כ אין כאן כרוז לכהונה. לכן נראה לי דרשב"א דכתב בתשובה דקודם זמן התנאי לא יגרש אזיל לשיטתו דהר"ן בפרק המדיר גבי קידש על תנאי וכנס סתם כתב בשם הרשב"א דס"ל דכל תנאי שאינו תלוי בהנאת ממון אינו יכול לבטל אחר הקידושין א"כ שפיר כתב לשיטתו אמנם לפי מה שכתב הרמ"א בסימן ל"ח סעיף ל"ז שיכול להוסיף על הזמן שקבע לקידושין או לגרוע א"כ בנתינתו גט גליא לדעתו דמבטל לתנאו ורוצה בקידושין שיחולו תיכף כדי שיחול הגט תיכף ואתי שפיר.
והנה במה שכתב הרב בכ"מ דהרמב"ם ס"ל דאף רבי יוחנן דאמר קידושין תופסין בכולן משום דקמא רווחא שבק לדבתריה הוא רק קידושי ספק נראה לי דיש קצת ראיה לדבריו מהא דתנן חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן ולא קתני שש עשרה כגון שקידשה אחיו במעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה ג"כ ומת אחיו והרי צרתה צרת ערוה דאשת איש כמ"ש הרשב"א והר"ן בהך דהוי צרתה צרת ערוה ואף דאחר יכול לגרשה אח"כ מה בכך דהא בשעת נפילה היא צרת ערוה ופוטרת צרתה וצרות צרותיה וכו' (ועיין במסכת גיטין דף פ"ב ע"ב בתוס' בד"ה אפילו וכו' שהביא בשם הירושלמי קושיא כזאת על ר' אלעזר דהתם והתירוץ של הירושלמי דהתם שאם ירצה יתרנה ליבם וכו' לא שייך כאן) (ד) ועל כרחך צריך להיות דגם לרבי יוחנן לאו קידושי ודאי הן ואינו פוטרת צרותיהן מן החליצה ולכך לא קתני ליה.
(ד) אמר המגיה לפי פירוש הראשון דשם שפירשו התוס' תירוצו של ירושלמי דיש חילוק בין היכא שהתורה אסרתה עליו ובין היכא שהוא אסרה ע"י תנאי כמו כן יש לומר ולתרץ לרבי יוחנן א"כ אין כאן הוכחה דלא הוי קידושי ודאי אבל כוונת הרב המחבר בזה דלהרמב"ם יש לומר דהוא ס"ל פירוש הירושלמי הוא כפירוש השני של תוס' והוכיח שפיר מכח קושיא זאת דלר' יוחנן הוי רק ספק קידושין וזה מדוקדק נמי בלשון המחבר שכתב דיש קצת ראיה לדבריו כוונתו דראיה גמורה אין כאן כיון שיש לפרש נמי כפירוש ראשון של תוס' ואין כאן הוכחה.