בני אהובה/הלכות אישות/ה/ח
הלכות אישות/ה/ח
הנכנס לבית חבירו וכו' ואם קידשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד וכו' הרי זו מקודשת מספק. עיין בבית שמואל סימן כ"ח ס"ק (מ"ב) [מ"ה] שפירש מקום הספק דאולי בעל הבית מקפיד והוי דבר שאינו שלו ולא תקשי דהא הוי ספק ספקא דודאי סתם תמרה אין בו שוה פרוטה וכן אגוז ומה איריא דשמא בעל הבית מקפיד אף אם אינו מקפיד אינה מקודשת הואיל ולית ביה שוה פרוטה ועל כרחך צריך אתה לומר אם אינו מקפיד הוי ספק שמא שוה פרוטה במדי וא"כ הוי ספק ספיקא דשמא מקפיד ואת"ל שאינו מקפיד שמא אינו שוה פרוטה בשום מקום וי"ל דשמא אינו שוה פרוטה במדי הוי ספק מחמת חסרון ידיעה או ספק שהוא עשוי להתברר באם יבואו אנשי מדי ויעידו שבארצם הוא שוה פרוטה ואינו נכנס לגדר ספק ספיקא.
בש"ע סימן כ"ח סעיף א' חילק רמ"א בין גזל ישראל ובין גזל עכו"ם והבית שמואל הביא שהש"ך בחו"מ סימן שמ"ח ס"ק ב' חולק על זה וסובר דלפי דעת הרמב"ם והש"ע שם אף גזל עכו"ם אסור מן התורה והבית שמואל רוצה לומר מ"מ כשהוא ביד הלוקח אף בלא יאוש ושינוי רשות מ"מ הוי בכלל דבהתירא בא לידו ומותר מן התורה ודעתו שם דעכ"פ מדרבנן אסור ולא ידעתי מה קאמר דהא לפי דעתי דומה להפקעת הלוואתו ושם אפילו מדרבנן מותר אמנם כבר בררתי בחו"מ שיש לומר דדוקא בהפקעת הלוואתו מותר הואיל דמלוה להוצאה ניתנה משא"כ בפקדון דכל היכא דאיתיה ברשותיה דמריה איתיה הוא בכלל גזל גוי אף שהוא ביד הלוקח וראיה מדאצטרך קרא רעהו למעט דין שומרין מעכו"ם ואי סלקא דעתך הפקעתו מותר בפקדון כיון דבהתירא בא לידו דין שומרין מה טיבו אלא ודאי דלא שייך בפקדון הפקעה מטעם שכתבתי ועוד יש לי ראיות רבות בחו"מ עיי"ש ומיהו בתשובת מהר"י ווייל סימן קל"ח משמע דגם בפקדון שייך דין הפקעת הלואת עיי"ש.