בני אהובה/הלכות אישות/ה/ג
הלכות אישות/ה/ג
המקדש בפירות שביעית וכו'. פירוש קודם ביעור אבל אחר ביעור כבר מבואר דעת הרמב"ם בהלכות שמטה ויובל פרק ז' הלכה ג' דאם לא מצא אוכלין טעון שריפה כשאר אסורי הנאה ואיסורי הנאה נינהו והתוס' בקידושין דף נ"ו ע"ב בד"ה המקדש בערלה וכו' כתבו בסופו דלכך לא קתני במתניתין בשביעית אחר הביעור משום דאי אפשר למיתני מכרן וקידש בדמיהן דשביעית תופס דמיו והיינו דתוס' ס"ל ג"כ כרמב"ם דלאחר הביעור שביעית הוא מהנשרפים כשאר איסורי הנאה ולא כהרמב"ן בפירושו להתורה והא דכתבו התוס' בדף נ"ח ע"א בד"ה ושני כתובים וכו' תימה היכי הוי שני כתובים הא לא הוי אתיא שביעית מע"ז דמה לע"ז שכן אסור בהנאה כונת התוס' דהא דשביעית תופס דמיו לא לאחר הביעור בלבד נאמר אלא אף גם קודם הביעור להיות דמיו נתפסים בקדושת שביעית לאכלה ולא לסחורה וכדומה יתר דיני פירות שביעית וא"כ לולי דיתיר לן קרא בשביעית רק דהוי ילפינן מע"ז לא הוי ילפינן רק לאחר הביעור דאז אסור בהנאה אבל קודם ביעור דמותר בהנאה לא הוי למידן מע"ז דתופס דמיו ולכך איצטרך קרא מיוחד דתופס דמיו אפילו קודם ביעור ופשוט הוא ומהרש"א כתב דמדברי התוס' נראין דאף לאחר הביעור מותר בהנאה והיינו כדברי הרמב"ן הנ"ל ולכך נתקשה בתוס' בד"ה המקדש בערלה הנ"ל ולא ידעתי איה ואפוא הוא דס"ל להתוס' דלאחר הביעור מותר בהנאה.
או באפר פרה וכו'. עיין בהראב"ד בהשגת שכתב שמיירי דקדשה בשכר שהיתה ראויה ליתן לו בשביל מלוי המים והבאת האפר והרשב"א בחידושיו הקשה עליו לפי מה דקי"ל דישנו לשכירות מתחילה ועד סוף א"כ שכר מלוי המים והבאת האפר הוי מלוה גביה ונראה לי דס"ל להראב"ד כדעת רבינו ירוחם הביא רמ"א בש"ע סימן כ"ח סעיף ט"ו דאם הכלי עדיין אצלו וקידשה בשכרו היא מקודשת לכו"ע דהוי ליה כמלוה שיש עליו משכון עיי"ש וכאן מיירי שיש בידו האפר והמים א"כ הו"ל כמלוה במשכון ומקודש בשכרו וכו' דהראב"ד דקדק זאת נמי במתניתין דקתני באפר פרה ומי חטאת ולא קתני בהבאת אפר ומלוי המים על כרחך אשמעינן מתניתין דעיקר קידושין הויין משום היות האפר והמים עדיין בידו ובהן קידשה במלוה שיש עליה משכון ומסר לה המשכון אח"כ ולולי זאת המקדש במלוה אינה מקודשת ומיושב בזה קושיית הרשב"א.