ב"ה קארלסרוהע, בחדש אדר שנת תקפ"ב לפ"ק. לכבוד אדמ"ו הגאון המופלא וכו' מ"ה אברהם בינג נ"י הגאב"ד ור"מ דק"ק ווירצבורג יע"א. שמעתי קושיא עצומה מאדמ"ו נ"י אמה דאמרינן בסנהדרין (דף י"ב) א"ר יהודה מעשה בחזקי' המלך שעבר את השנה מפני הטומאה ובקש רחמים על עצמו דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל חזקיהו עליהם לאמר ד' הטוב יכפר בעד רבי שמעון אומר אם מפני הטומאה עברוה מעוברת אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו שאין מעברין אלא אדר והוא עיבר ניסן בניסן ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש מפני שהשיאן את ישראל לעשות פסח שני ופי' רש"י לא עברה אלא השיאן לפסח שני שלא כדין לפיכך בקש רחמים על עצמו עכ"ל ומפרש בגמרא דבתחלה סבר נשים בראשון חובה ועמהן היו הטהורים רוב ישראל ודחה מיעוט הטמאים לפסח שני ולבסוף סבר נשים בראשון רשות דהוו להו טמאים רובא ורובא לא מדחו לפסח שני ולכן בקש רחמים על שדחה ישראל לפסח שני שלא כדין ועל זה הקשה אדמ"ו נ"י הרי בדברי הימים ב' פסוק י"ג כתוב ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני וכן כתיב פסוק כ"א ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים בשמחה גדולה וגו' הרי מוכח שעיבר חזקי' וכדעת ר"י ור"ש והיאך יפרש ר"ש בן יהודה את הפסוקים. והנה מצאתי בסמ"ג (עשין מ"ז) שכתב וז"ל ועיבור השנה למדנו מחזקי' מלך יהודה שכך כתוב ויועץ המלך ושריו וכל הקהל לעשות הפסח בחדש השני ואין לומר שפסח שני הי' שהרי פסח שני לא הוקבע לצבור לעשותו כי אם ליחידים כי לעולם הצבור עושין הראשון וכו' ועוד כי פסח שני אינו נוהג אלא יום א' שחיטתו בי"ד ואכילתו בליל ט"ו על מצות ומרורים לפי שפ"ש הוא תשלום לזביחת הפסח ואין תשלום לחג המצות והפסח שעשה חזקיהו בחדש השני כל הקהל עשו אותו וחגגוהו שבעה ימים בשמחה גדולה מצינו למדין שעיבר חזקיהו השנה מפני הטעם שכתוב שם לא יכלו לעשותו בעת ההיא כי הכהנים לא התקדשו למדי והעם לא נאספו לירושלם עכ"ל הסמ"ג הרי מבואר כדברי אדמ"ו נ"י דמוכרח מהפסוקים שעיבר חזקי' השנה ולא עשה פסח שני וא"כ ביותר יש לתמו' איך יתיושב זה לדעת ר"ש בן יהודה. ונלע"ד ליישב דודאי מדברי רשב"י מוכח דס"ל שלא עיבר וכפי' רש"י כיון דמפרש קרא דלעשות הפסח בחדש השני שהוא פסח שני ויש לומר דהוכיח כן מן הפסוקים דהנה יש להקשות למה התפלל חזקי' דוקא על אשר אכלו הפסח בלא ככתוב דהא אם עיבר שלא כדין נעשו עבירות רבות אכילת חמץ דבכרת ומלאכה בי"ט ובטול מצות מצה ומרור והשבתת חמץ וכדומה גם י"ל דבהועץ המלך ושריו ובשלוח שלוחיו אל ישראל (בפסוק ב' ופסוק ה') כתיב לעשות הפסח בחדש השני ולא הוזכר חג המצות ובאסיפת העם לירושלים (בפסוק י"ג) כתיב ויאספו ירושלם עם רב לעשות את חג המצות בחדש השני גם (פסוק כ"ב) וידבר חזקיהו על לב כל הלוים המשכילים שכל טוב לד' ויאכלו את המועד שבעת הימים מזבחים זבחי שלמים ומתודים לד' אלדי אבותיהם הוא סתום וחתום שלא ידענו מה דבר על לב כל הלוים והמפרש דחק מאוד בפירושו ובפרט מה שפירש ומתודים לד' שהביאו קרבן תודה תמו' שהרי אין מביאין תודה בחג המצות ואי הפי' וידוי כפשוטו וידוי בי"ט מה זו עושה וגם לשון ויאכלו את המועד נפלא ויחוגו את המועד הל"ל ולכן נ"ל דהענין הי' כך לדעת רשב"י משום ר"ש דסמוך לי"ד בניסן נתיעץ חזקי' לצרף הנשים להמנין באופן שהטמאים ואותם שהם בדרך רחוקה היו המיעוט ונדחו לפ"ש וזה הפי' (בפסוק ג') כי הכהנים לא התקדשו למדי פי' שהיו רק מעט כהנים טהורים ולכן הוצרכו אפילו מן ישראלים טהורים לעשות בטומאה וגם העם לא נאספו והיו בדרך רחוקה והם יעשו פ"ש וא"כ עשו חזקי' ורוב טהורים פסח ראשון וכל ישראל עשו חג המצות כדינו כל א' בעירו וכעבור החג שלח חזקיהו השלוחים לכל ישראל לעשות פסח סתם ככתוב (בפסוק ה') ולא הוזכר שם לא בחדש הראשון ולא בחדש השני ולכן במקומות אשר הגיע דבר המלך חשבו כי חזקי' עיבר את השנה והם עשו בטעות את חג המצות באדר שני כי אם לא עיבר הרי היו רובם טמאים והי' לו לקרוא להם לפסח ראשון כי הם לא ידעו דמצרפים נשים לטהורים כמו שחזקי' באמת חזר בו ג"כ ולכן כתוב שבאו לירושלים לעשות את חג המצות כי הם חשבו כי ניסן הוא ומה שכתוב לעשות את חג המצות בחדש השני לא שהם ידעו כן שחדש השני הוא אלא הכתוב קראו כן בחדש שהוא חדש השני באמת (והרי גם להתנאים שס"ל שעיבר חזקי' צריך לפרש כל החדש השני שבפרשה זו כן) ואח"כ חזר חזקי' שאין מצרפים הנשים והי' להם לעשות פסח ראשון בטומאה והנה בדין הפסח לא שינה זה דבר דמכ"מ היו צריכים לעשות פסח דלא גרע משגג ונאנס ולא עשה הראשון יעשה השני אכן ירא חזקי' פן יערבב לישראל את שמחתם בשמעם שלא עושין פסח כדינו ושעברו אפילו רק בשוגג על איסור כרת שלא לעשות פסח בזמנו ולכן נתיעץ להחריש עד אחר כלות שמחתם ולהניחם על הטעות שפסח ראשון הם עושים כי שמחתם בשמחה של מצוה היתה גדולה עד מאוד כאשר העיד הפסוק ולכן כתוב שעשו בני ישראל את חג המצות ז' ימים שחגגו כדינו כי הם חשבו שהראשון שעשו בחדש הקודם הי' בטעות וזה עיקר וחזקי' הניחם לעשות כן כי אין בזה איסור אכן הכהנים והלוים הם ודאי ידעו בדבר כי להם הוצרך חזקי' לגלות בעבור שלא יקריבו מוספי י"ט ושלא יקריבו לעם עולות ראי' ושלמי חגיגה לשם חובה רק לשם נדבה וזה הפירוש (בפסוק כ"ב) שדבר חזקי' על לב הלוים המשכילים פי' בסוד דבר אליהם שגם הם יחרישו ויאכלו את המועד פי' שחגגו גם הם את המועד אבל רק באכילה ובזביחת זבחי שלמים וזה דוקא לעיני העם אבל בינם לבין בוראם מתודים על חטאם כי הם ידעו שחול גמור הוא. ואגב אזכיר מה שק"ל אגמרא דערכין (דף י"ח ע"ב) דקאמר כבש הבא עם העומר קמבעי' לי וכו' והרי לת"ק ור' יהודה דפסקינן כוותייהו אותו החדש שקראו הפסוק החדש הראשון אותו עשה חזקי' לאדר שני וא"כ אין כאן לא עומר ולא פסח ולא מצה ודוחק לומר דהסוגיא דשם אליבי' דר"ש אזלא דס"ל שלא עיבר חזקי' שהרי אליבי' דהלכתא רצה לפשוט משם ולא פסקינן כר"ש ועוד דא"כ הי' להש"ס למימר היניחא לר"ש אלא לת"ק ור"י מא"ל ועלה ברעיוני לומר דאף שחזקי' עיבר מפני הטומאה בל' באדר מכ"מ גם אצלו מידי ספק לא נפיק כדכתיב ויועץ וכו' ועיבר רק מספק שמעברין מספק כדתנן בעדיות שמעברין על תנאי ועשה גם באותו חדש שקבע לאדר שני י"ט עם כל דיניו מספק אכן ביום ט"ו שעדיין לא נגמר טהרת הבית לא יכול להקריב מוספים אף שקרבן צבור בא בטומאה דשמא כדין עיבר וא"כ אין זה י"ט ולא בעי מוספים ולא שייך שיקריב מספק לנדבת צבור שהרי אין נדבת צבור בא בטומאה אבל ביום ט"ז שכילה טהרת הבית וקרב בטהרה אז קמבעי' לי' אכבש הבא עם העומר אם לקרבו על הספק שאם היום ט"ז יהי' לחובה ואם לאו לנדבה ואף שבמוספים יש גם חטאת שאין קרב בנדבה הרי מוספים אין מעכבים זא"ז ולכן קמבעי' דוקא אכבש ולא אעומר גופא דהוא אין בא בתנאי דאין מנחה נדבה לצבור ועוד דמנחה של שעורים אפילו ליחיד לא נקרב והנה פסח ודאי לא הקריב שהרי ג"כ אין בא על תנאי דבשאר ימות השנה לשמו פסול וגם הבית עדיין טמא ולכן ממנ"פ הי' עושה פסח בחדש השני אם כדין עיבר מטעם פ"ר ואי לאו מטעם פסח שני אכן אחר כלות המועד נתיעץ המלך שיהי' העבור עבור ושיהי' ניסן בחדש השני כמו שהי' דעתו בראשונה ולכן עשו חג המצות בחדש השני ונתחרט לבסוף על זה ואמר ד' הטוב יכפר בעד ומה דקאמר פסח היכי עביד אין הפי' קרבן פסח דהרי באמת לא עבדו ועוד דא"כ למה הוסיף עוד להקשות מצה היכי אכיל דלחשוב גם מרור ושביתת י"ט וכדומה אי כרוכלא ליחשב וליזל אבל נ"ל דכוונתו אי"ט של פסח דבלשון המשנה והגמרא נקרא הי"ט של פסח בשם פסח סתם כמו ואלו עוברין בפסח פרה הי' לנו זבחי שלמים ואכלנוהו בפסח ורבים כדומה ובזה יתורץ גם לת"ק ור"י מה שהקשינו לעיל למה התפלל חזקי' דוקא על אשר אכלו הפסח בלא ככתוב ולא על בטול שאר מצות. גם מתורץ בזה מה שהקשו התוספ' שם ד"ה אלא וז"ל טובא תימא מאי ס"ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אמלך אלא ממוסף ט"ז בניסן עכ"ל ולפי דברינו א"ש דהא אתמול שהי' ספק י"ט ועדיין הבית לא נטהר לא הי' באפשר להקריב מוספים מספק אבל ביום ט"ז שהי' הבית טהור הי' יכול להקריב ספק חובה ספק נדבה. גם מתורץ בזה מה שהקשו התוספ' ד"ה איבעיא להו אי אקבע ר"ח וקשה לרש"י דבדברי הימים כתיב האי קרא מקמי' ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני עכ"ל ולפי דברינו אתי שפיר דודאי הי' זה קודם ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני שזה הי' בחדש הסמוך לאדר ואחר כלות המועד נתייעץ המלך שיהי' העבור עבור ושעשה י"ט בטעות באדר שני ועשה פסח עם כל חקותיו בחדש השני ואחר כלות המועד נתחרט על זה והתפלל ד' הטוב יכפר בעד. כנלענ"ד, ואם שגיתי כמוהו אשוע ד' הטוב יכפר בעד, הקטן יעקב. סליק תשובת בנין ציון על ארבע טורים. מוסדת על פסקי המורים. בעזרת יוצר הרים.