בנין ציון/קנט
ב"ה אלטאנא, תמוז תרי"ב לפ"ק. לק"ק האלבערשטאדט.
שאלה – עשיר א' הניח ברכה אחריו שמסר סך לקהל לקרן קיימת עלמין והפירות שיעלו לכל שנה יותנו ללומדי תורה בק"ק השד"ט ומינה למשגיח על הד"ט אחד מקרוביו ונתן לו רשות לחלק הרווחים בין לומדי תורה כפי ראות עיניו ושאחר העדרו יותנו הרווחים לאשר יפרט הוא או באי כחו ובל יעברו ב"כ את תפקידם אשר יפקוד להם המשגיח הזה בכתב יושר והנה המשגיח מת ולא נודע ממנו מי מינה לבאי כחו והרווחים נתנו מהקהל בכל שנה לאחד ממשפחתו הדר בק"ק הנ"ל וכשנעדר גם הוא בא בכל עת אחר ממשפחת המצוה והמשגיח הראשון תחתיו וכן נמשך זה שנים רבות וזה הרבה שנים שנתנו הרווחים בכל שנה ליד א' מהמשפחה אשר כידוע גם לאביו נתנו כל עוד אשר בחיים הי' ועתה קמו ראשי קהל דק"ק השד"ט בהטענה שאחר שהד"ט מיועד ללומדים בקהלתם והמשגיח לא מינה לב"כ לכן להם משפט החלוקה והאיש ממשפחתו אשר קבל עד עתה אומר כי לו משפט החלוקה כמקדם, והדין עם מי.
תשובה – מבואר בח"מ (סי' קמ"ט ס' ל"א) דהמחזיק בהקדש עניים או ביה"כ אין לו חזקה ואם יש לו גזברים ממונים עליו יש לו חזקה וביאר הרמ"א שם דזה דוקא ביש לגזברים חלק באותו הקדש והיינו כיון דהטעם דהמחזיק בהקדש עניים אין לו חזקה הוא כמבואר בסמ"ע שם בשם הטור דמסתמא אין מוחה דכל א' יסבור שהחזיק וקבץ בשביל עניים ולכן אם הי' לגזברים חלק מסתמא הי' להם למחות ומדלא מיחו הוי חזקה וכן הדין בהי' ההקדש ע"י צואה שהיתה בשטר באופן שיש לה קול אם החזיק היורש ולא מיחו הגזברים הוי חזקה ואף שהיורש אין לו שטר מכ"מ נאמן לומר נאבד שטרי כמבואר בתשובת הרשב"א (סי' תרמ"ב) שממנה נובע דין הרמ"א וכפי המבואר ברמ"א (שם) המחזיק בשל קהל ג"כ דינו כמחזיק בשל הקדש וכן המחזיק במצוה.
ולכן בנדון זה אף שלא ידוע שמינה המשגיח באי כחו מכ"מ כיון שעד עתה הי' א' מבני משפחתו והמקבל עתה ג"כ הוא מוחזק בהחלוקה זה שנים רבות הרי הם מוחזקים בהחלוקה ואמרינן מסתמא כן צוה המשגיח ומינה א' ממשפחתו בכל עת בק"ק השד"ט לב"כ ואף שאין כאן שטר לראי' הרי נאמן לומר נאבד השטר וא"כ ממנ"פ אם נחשב לראשי הקהל לגזברים שיש להם חלק בהד"ט הרי מדלא מיחו עד עתה נאמן המחזיק מטעם חזקה ואם לא נחשבם ליש להם חלק א"כ אין להם טענה גם עתה, כנלענ"ד, הקטן יעקב.