ב"ה אלטאנא, יום ג' י"ג שבט תר"ח לפ"ק. ראיתי לחקור במה דאמרינן יבמות (דף כ"ד) מצוה בגדול לייבם ויליף מוהי' הבכור איך הדין בבכור שאינו גדול האחים וזה מצינו ע"פ מה שכתב האגור מגמרא דערכין (דף ל"א) ונפסק כן בא"ח סי' נ"ה דנער שנולד בכ"ט לאדר ראשון ואחד נולד בא' לאדר שני ונעשו גדולים בשנה פשוטה אז הנולד ראשון הוא קטן עד כ"ט והנולד אחרון נעשה גדול בא' אדר ולפ"ז בשני אחים תאומים שנולדו בכזה שהבכור יצא סוף אדר ראשון ואחיו יצא תחלת אדר שני ונעשו בני י"ג בשנה פשוטה אז כל חדש אדר הבכור עדיין קטן ואחיו הנולד אחריו כבר נעשה גדול ויש לספק אי נימא דמצו' על הגדול שנעשה גדול קודם כמו שמשמע מלשון מצו' בגדול לייבם או נימא כיון דיליף מוהי' הבכור לכן גזיה"כ הוא דהבכור קודמו וצריך להמתין עד שיגדל גם הבכור וייבם או יחלוץ ואפילו את"ל כיון דתנן מצוה בגדול לייבם הכל תלוי בגדול ואין משגיחין בבכור אכתי יש לספק אי נימא דרק באותו חדש שעדיין הבכור קטן הגדול קודמו או אי נימא כיון שנעשה הוא גדול קודם נשאר עליו שם הגדול בכל שנותיו שיקדים לייבום וחליצה והי' נלענ"ד לפשוט ספק זה ממה דפריך ביבמות (שם) ואלא למאי הלכתא כתבה רחמנא בכור ופי' רש"י דלכתוב גדול ע"ש ומאי קושיא דלמא לכך כתיב בכור ולא גדול להשמיענו שהבכור שנולד ראשון יקדים לגדול שנעשה גדול מקודם אע"כ דפשיטא להגמרא דגם אי הוי כתיב גדול לא הוי קרינן כן אלא למי שנולד ראשון ולא למי שנעשה רא... גדול בשנים ולכן גם במה דתנן מצו' בגדול לייבם אמרינן כן אכן כעת מצאתי בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קע"ד) שעמד ג"כ בספק זה וכתב היפך מדברי וז"ל אע"פ שהראשון בכור לכהן אבל אינו בדין והי' הבכור אשר תלד כי אין לנו אלא דברי רבותינו דבגדול האחים הכתוב מדבר והצעיר הוא הגדול עכ"ל ולענ"ד צ"ע שמהראי' שכתבתי מוכח להיפך דהבכור הוא הגדול ואפילו לפי סברתו שהצעיר הוא הגדול מכ"מ מה שנראה לו פשוט שהצעיר הוא הגדול לעולם לפענ"ד אפילו מצד הסברא לא נראה כן כיון דבכל שנה מעוברת הבכור שנולד ראשון נכנס לשנה שאחריו קודם השני איך יקרא השני שנולד אחריו והצעיר גם בשנים אז לעולם גדול האחים אבל לפי מה שהוכחתי אפילו באותו החדש שעדיין הבכור לא נעשה גדול בשנים והנולד אחריו כבר נעשה גדול מכ"מ הבכור הוא הגדול ולדינא צ"ע. כנלענ"ד, הקטן יעקב.