בנין ציון/קכא
ב"ה אלטאנא, יום ד י"ד אייר תרי"ח לפ"ק. לחתני הרה"ג וכו' מ"ה משלם זלמן הכהן נ"י אב"ד דק"ק שווערין יע"א. אשר שאלת במי שהלך בשגעון מביתו ולא חזר וקרוביו היו מסופקים אם נטבע במים או אם הלך בשגעונו למרחקים ואחר ו' חדשים נמצא מהדייגים במים והכירוהו בבגדיו ובאדרעסקארטען אשר נמצאו בשקו ונתן לקבורה אם קרוביו ינהגו ז' ול'.
תשובה יפה דנת שמה שנפסק בי"ד (סי' שע"ה) במי שנטבע במים ונתייאשו מלבקש ושוב נמצא שא"צ שוב להתאבל שזה דוקא בשכבר נהגו אבלות בשעה שנתייאשו אבל בנדון זה שעדיין לא נהגו אבלות לא שייך זה. ושגם לא שייך בזה שהוא שמועה רחוקה שכל זמן שלא נקבר לא חל אבלות עד שיסתם הגולל וא"כ דינו כשמועה קרובה שחייבין הקרובים להתאבל. אכן לא נתבאר בהשאלה אם הי' איש נשוי לאשה שאז פשיטא שאין להתאבל עליו שכפי מה שנראה מלשון השאלה לא הי' היכר בגופו רק בבגדיו ובמה שבשקו והרי לפי המבואר בגמרא ובאהע"ז סי' י"ז סעיף כ"ד כל שלא הכירוהו רק ע"י כליו אין משיאין את אשתו שחיישינן לשאלה ואף דהר"מ פאדואה ומהר"י מטראני פסקו דאם נכר בבגדיו שהו' לבוש בהם קודם הטביעה לא חיישינן לשאלה הרי הכה"ג חולק עליהם ופוסקים אחרונים הסכימו עמו שלא להתיר עגונה ע"י היכר בגדיו בלבד וגם האדרעסקארטען פשיטא שאינם סימן מובהק שהוא דבר הנתן מיד ליד ושמא נתנם לאחר וגרע זה מארנקי וטבעת וחותם וכיון שאין להתיר אשתו על סימנים האלה אסור גם להתאבל עליו כמבואר באהע"ז שם סעיף ה' בהגהה וכ"כ הש"ך סי' שע"ה ס"ק ז' אמנם אם הנטבע הי' פנוי בלא אשה זה תלוי בפלוגתא שלדעת המהר"ם בן חביב בעזרת נשים אפילו בפנוי אין להתאבל כל שלא נתיר אשה דגזרינן גזירה לגזירה אבל בשו"ת שבות יעקב ח"ד סי' ק"ג פסק דבפנוי צריכין להתאבל דלא גזרינן גזירה לגזירה ובשו"ת חתם סופר חלק י"ד סי' דש"ם הסכים עם הש"י ולכן קרוביו חייבין להתאבל ושלו' לכל ישראל כנלענ"ד הקטן יעקב.