ב"ה אלטאנא, יום ג' כ"א שבט תרכ"ג לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה זעליגמאן פראם נ"י אב"ד דק"ק האמבורג יע"א. שאלה – פה העירה יש בית הקברות מקדמת דנא והוא רחוק יותר מג' רביעי שעה מן העיר ומונח בתוך יער והדרכים לשם בפרט בעת החורף הם רעים מאוד, וגם אין לעשות שמירה מעולה להקברים והמצבות מחמת ריחוק מקום ומטעם זה אין לעשות שם בית להתאסף שמה ולצורך טהרת המת כנהוג בישראל מחמת חשש גניבה. וכעת שאין שם עוד מקום לקבורה כי נתמלא הביה"ק והוצרכו אנשי הקהלה לקנות מקום אחר (נו"נ) לקבור שם ויכלו למצוא קרקע הסמוכה להקברות הישן ולהקיף חומה סביבה ועם הקברות הישן אבל חפץ הפו"מ וכל אנשי הקהלה לקנות מקום לקברות סמוך לעיר ועי"כ יהי' אפשר לעשות שמירה מעולה למתים ולבנות שם בית לאסיפה וטהרה ולהקיף חומה עם שער סגור בדלתים ובריח מבלי שיגנב ואשאל אם יש שום חשש ופקפוק בעשיית בית החיים החדש ולעשות פרישה ממקום מנוחה של אבות בני הקהלה. כ"ד מעכ"ת נ"י. תשובה – בתחלה נחקור אם יש בעשיית הקברות החדש סמוך לישן תועלת לחיים או למתים ויש נפקותא דאם בשביל החיים יכולים למחול אבל אם יש תועלת המתים אינם יכולים למחול. והנה מעכ"ת נ"י הזכיר שדעת מר חמיו הצדיק הגאב"ד דק"ק ווירצבורג נ"י נוטה לאסור הרחקה מן הקברות הישן ע"פ הירושלמי פ' מי שהפך ערב הוא לאדם לנוח אצל אבותיו וכ"כ בספר חסידים סי' ת"נ ברזילי הגלעדי אמר אמות בעירי כי הנאה יש למתים שאוהבים הולכים על קבריהם וכו' ע"ש אמנם לענ"ד משום זה אין למחות לאנשי הקהלה לעשות בית החיים החדש סמוך לעיר כיון דטעמים האלה הם לתועלת החיים עודנה עמ"ש א"כ יכולים למחול על תועלתם וכדאמרינן בסנהדרין (דף מ"ו) אם הספידא יקרא דשיכבי הוא מי שאמר שלא יספדוהו שומעין לו מפני שיכול למחול על כבודו וה"ה על תועלת אחר ומהא דספר חסידים בלא"ה לענ"ד אין ראי' שהרי החיים עתה יאמרו גם כשיקברו לאחר מ"ש בסמוך לעיר יבואו אוהבים על קבריהם ואדרבא יבואו יותר ממה שיבואו כשהדרך רחוק ואם מפני התועלת של המתים שכבר מתו זה לא יגרע ע"י הקברות החדש שמי שבא על קבריהם להתפלל על קברי אבות גם אז יבוא רק שלא יבואו לשם לעת קבורת מת חדש ח"ו ואין לחשוב זה לגרעון תועלת המתים כי מצאנו בברכות פ' מי שמתו ובכמה דוכתי' שהמתים מצערים בצער החיים וכי יחשב הנאה להם כשיבואו החיים לצורך קבורה לשם. אמנם לכאורה יש בעזיבת הקברות הישן חשש פגם כבוד המתים ע"פ מה דנפסק בש"ע י"ד (סי' שס"ג) אין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת אא"כ מחוצה לארץ לארץ וכ' הש"ך שם הטעם משום כבוד המתים הקבורים באותה העיר שמבזה אותם שלא לנוח אצלם את זה עכ"ל וא"כ זה הפגם כבוד למתים יהי' ג"כ בעזיבת מקום קבורתם לבחור מקום אחר לקברות. אבל א"ע נ"ל שזה אינו שמלבד מה שיש לחלק שזה דוקא באפשר לקבור אצלם אבל בנדון זה שאי אפשר עוד לקבור אצלם אע"פ שאפשר לקנות מקום לקבורה בשכונתם הרי כל זמן שלא נקנה אי אפשר לקבור שם והוי דבר שלא בא לעולם כדאמרינן ב"מ (דף ט"ז) שדה זו לכשאקנה קנוי' לך נקרא דבר שלא בא לעולם, בלא"ה לענ"ד יש ראי' מזה להיפך שדין זה הוא ממה שהביא הגהת אשרי במ"ק בשם האור זרוע שהעתיק שם בקיצור ועתה שזכינו להאור זרוע (שיצא לדפוס מקרוב) עצמו נראה שאין טעמו כמשכ' הש"ך שז"ל האור זרוע (סי' תי"ט) ועל ענין הולכת המת מעיר לעיר פרשתי אני המחבר ושאלתי מרבותי על מעשה שנעשה באחד שהתיר בי"ט שני להוליך את המת מעיר לעיר אחרת ע"י היהודים והמת לא צו' ובעיר שמת בה הי' ביה"ק ולעיר שהוליכוהו שם לא נקברו אבותיו של מת ודבר זה נראה בעיני אפילו בחול אסור כי בזיון המת הוא וגם צער הוא שמטלטלין אותו מעיר לעיר צא ולמד ממת מצו' וכו' ע"ש הרי שלא הזכיר טעם הש"ך שיש בזיון למתים שאין נקבר עמם אלא בזיון וצער לו לטלטלו למרחוק. וראיתי בשו"ת זכרון יוסף חח"מ (סי' ט') שהשיג ג"כ מסברא דנפשי' על הש"ך דלפי טעמו אף אם מצו' להוליכו לעיר אחרת לא נשמע לו והרמ"א כ' דאז מותר אע"כ דהטעם משום בזיון וצער המת לטלטלו למרחוק ואולי בין כך ובין כך יסריח או ינשלו אבריו ויהי' בזיון המת כאשר באמת קרה הדבר פעמים רבות עכ"ד ועתה נראה מדברי הא"ז שכוון אל האמת ואע"ג דבצוואת ר"י חסיד ז"ל כתוב דאם יש קברות בעיר אין להביא מת לקבור בעיר אחרת מפני בזיון המתים מכ"מ כיון דע"פ פסק הא"ז שפסק הרמ"א כוותי' שהיכא שצו' שומעין לו הכי נקטינן והנה מדברי הא"ז הנ"ל נלמוד ב' דברים לענין נדון השאלה האחד שאין חשש פגם כבוד המתים הקבורים בביה"ק הישן בעזוב אותו שהרי אפילו בשיש ביה"ק בעיר שאפשר לקבור המת שם לא חשש לזה כל שכן בשאי אפשר עוד לקבור שם מבלי קנות קרקע מחדש בשכונתם. והשני, שיש צער ובזיון למת להוליכו למרחוק בשאפשר לקברו במקום קרוב ולכן החיים עתה שרוצים להקבר לאחר מ"ש בקרוב לעירם במקום שישמר קברם ומקפידים על צערם ובזיונם שומעים להם אפילו אם הי' בזה בזיון למתים שאין אדם צריך למחול על צערו ובזיונו בשביל אחרים אם לא בשביל בזיון רבותיו ואבותיו אכן כבר הוכחתי שלא שייך בזה בזיון המתים. ומלבד זה אפשר שיגיע לאיסורי דאורייתא דבמדינות האלה שאסור לקבור בלי רשות השררה לפעמים אי אפשר לקבור אלא סמוך לשבת וי"ט כאשר כבר קרה פעמים רבות וזה אי אפשר רק בביה"ק הסמוך לעיר אבל ברחוק אי אפשר מפני שהקברנים לא יכלו לשוב לביתם קודם שבת ועי"ז ילינו המת עד לאחר שבת וכן לא יכלו לקבור בי"ט ראשון מפני התחום דמסתמא כיון שרחוק ג' רביעי שעה היא חוץ לתחום וזה אסור בי"ט ראשון כמבואר סי' תקכ"ו ועי"ז ילינו המת שלא לכבודו שהוא איסור דאורייתא וגם יבא המת לידי ניוול בפרט בימי החום וגם ניוול המת הוא איסור דאורייתא כדמוכח ממה דאמרינן בחולין (דף י"א) וכי תימא דבדקינן לי' הא קא מינוול. ולכן אפילו יהי' חשש פגם כבוד להמתים הקבורים בביה"ק הישן בעזוב המקום הרי אמרינן בסנהדרין (דף מ"ו) ניחא להו לצדיקיא דמייקרי בהו אינשי וכן אמרינן שם כל העושה לכבודו של חי אין בו בזיון למת כל שכן שלא יקפידו הצדיקים הקבורים וימחלו על כבודם למען שלא יבואו החיים לידי עבירה ולא לידי בזיון אמנם כבר העלתי שלא מצאנו בשום מקום שיש בזה פגם כבוד למתים אם לא יקברו עוד אצלם. ומה שחשש מר חמיו הגאון נ"י מפני מה שכתוב בספר חסידים (סי' תש"ט) קהל אחד רצו ללכת למקום אחר ובא מת לאחד מהם בחלום ואמר אל תעזבו אותנו כי יש לנו הנאה כשתלכו לביה"ק ואם תעזבונו דעו כי תהרוגו ולא חששו ונהרגו כולם עכ"ל לענ"ד אינו דומה לנדון זה כי שם עזבו לרצונם וכאן מפני הדין ועוד דכאן לא נקרא עזיבה שאשר הלכו על קברי אבות גם עתה ילכו כנ"ל ועם כל זה טוב לעשות הקהל תקנה לחוק ולא יעבור שילכו שלוחי הקהל איזה פעמים בשנה בפרט בימים שנוהגים ישראל להתפלל על הקברות בימי המצרים וקודם ר"ה וקודם יוה"כ על ביה"ק הישן ויתפללו שם וגם יבקשו כל הקהל מחילה מן המתים בעזבם הקברות הישן ואז מותר להקהל לבחור להם מקום לקברות סמוך לעיר וד' יתן הטוב שישלח גואל צדק ויבלע המות לנצח ב"ב: כנלענ"ד הקטן יעקב.