בנין ציון/צג
ב"ה אלטאנא, אלול שנת תרי"ב לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה גבריאל אדלער הכהן נ"י הגאב"ד דק"ק אבערדארף יע"א. ע"ד שאלת מעכ"ת נ"י בדבר הרע שנעשה מחזן א' שלמען הקל לו הקריאה בספר תורה מחק בכמה סדרות בתוך האותיות עד שנראה בהן כמין נגינות דהיינו כגון באות ה' חקק מעט שנראה הקלף בה כמו זרקא וכדומה וכן עשה בעו"ה גם בשמות הקדושים אם יש תקון לדבר הזה? תשובה: הנה כבר כתב מעכ"ת נ"י שהספרים צריכים תקון אף שממש אין העין שולט במחיקות האלה ובזה ודאי הדין עמו אכן מה שמסופק אם מהני תקון אחר שהש"ע פסק בי"ד סי' רע"ד בשם רבינו ירוחם דספר המנוקד פסול ואפילו הסירו הנקוד והקשה מעכ"ת מ"ט דרבינו ירוחם ורצה לומר מטעם דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה ושכן מצא גם בספר מלאכת הקדש ואף שדחה שם טעם זה דא"כ ספר שנפסל במחיקת אות וכדומה ג"כ ישאר בפסולו לעולם זה יישב מעכ"ת נ"י שיש חילוק בין דיחוי בידים לדיחוי דממילא, ועפ"ז רצה לצדד דגם בנדון השאלה לא מהני תקון. הנה ספר מלאכת הקדש כעת אין בידי אכן לא ידעתי למה העלים מעכ"ת עין ממה שכתב הט"ז (שם ס"ק ו') שכבר הקשה קושיא זו למה לא מהני תקון להעביר הנקוד כמו בשאר פסולים ותירץ ונ"ל דכאן גרע טפי כיון שנראת כוונת הסופר שאינו חושש למסורת כלל ובודאי לשם זה כתבו והוי כמזוייף מתוכו ופסול לגמרי משא"כ במקום שכתב בשוגג איזה טעות כן נ"ל עכ"ל הרי שכבר נתן הט"ז טעם למה לא מהני העברת הנקודות והט"ז לא ראה שכבר כתב טעם זה הלבוש ג"כ דלא מהני העברת הנקוד כיון דכתב הסופר לשם נקוד ולא לשם המסורה יע"ש. אכן לפי טעם זה נראה בפשיטות דדוקא אם הסופר שכתב הספר עשה הנקודות בזה לא מהני תקון אבל אם לאחר שנכתב הספר בהכשר עשה אחר במזיד הנקודות ואפילו בכוונה לפסול הספר עכ"ז מהני להעביר הנקודות ולהכשירו כיון שלא שייך בזה טעם הלבוש והט"ז שהסופר כתבו בזיוף מתוכו וא"ע מצאתי שכן כתב ג"כ הנב"י מ"ת ושמחתי שכוונתי לדעתו וא"כ גם בנדון השאלה שכבר היו הספרים נכתבים בהכשר קודם שעשה החזן העבריין סימני הנגינות אין חשש מטעם זה להתיר לתקנו ובלא"ה לענ"ד אין נדון השאלה דומה להא דספר המנוקד דשם נעשו הנקודות נוסף על הכתב ונשתנה הכתב מן המסורה באופן שניכר לכל אבל כאן הרי לא נוסף רק נמחק מן הכתב וכפי אשר כתב מעכ"ת תינוק דלא חכים ולא טפש מכיר צורות האותיות א"כ הרי לא נשתנה הכתב מן המסורה ואע"פ שאין ספק שלכתחלה צריך לתקנו מכ"מ אין חשש להכשירו אחר תקון. אמנם ראיתי בשו"ת דבר שמואל סי' פ"א שהביא בשם בעל לחם חמודות טעם אחר שפסול אפילו מחק הנקודות משום דמחזי כמנומר. ולפי טעם זה ודאי יש לפסול אפילו לא עשה הסופר הנקודות בשעת כתיבה. אכן מלבד שטעם זה דחוק הוא לפענ"ד דמה נימור יש כשמחק הכל ולא נראה רק הקלף סביב האותיות אלא גם לפי טעם זה לא יפסל אלא אם התקון הוא למחוק הנקודות אבל לא בנדון זה דאדרבה התקון הוא להעביר הקולמוס על המחיקות והרי מעשה בכל יום שאם נתיישן הכתב באיזה מקומות שמעבירין קולמוס על האותיות שנמחקו קצת ואין בזה משום מחזי כמנומר אבל הכל כפי הענין שאם למשל נתיישן הכתב הרבה וע"י העברת הקולמוס וחדוש הדיו יהי' כמנומר לפענ"ד יש לפסול אפילו אין זה בכל הספר דמה דדייק מעכ"ת ממה דקאמרינן בגטין (דף נ"ד) אבל בכולה ס"ת לא משום דמחזי כמנומר דאין חשש מנומר רק אם הוא בכל הספר ולא באיזה סדרות לבד לא נלענ"ד דהרי יש לדייק מהרישא אפכא מדקאמר (שם) ע"כ לא קאמר ר"י אלא בחדא אזכרה וכו' משמע דוקא בחדא אזכרה אין חשש מנומר אבל בהרבה אזכרות יש חשש אפילו אינו בכל התורה ומה דנקט בכל התורה היינו משום ששם כך הי' שאמר על כל הספר שלא כתב האזכרות לשמן ולכן אם ע"י חדוש הכתב מחזי כמנומר אפילו אינו רק בחד סדרה לענ"ד צריך לסלק היריעה אבל אם לא מחזי כמנומר יש תקון ע"י העברת הקולמוס על המחיקות. והנה לכאורה יש עוד חשש בתיקון זה ע"פ מה שכתב בשו"ת התשבץ ח"ג סי' קצ"ג שאין להעביר דיו ע"ג השם שכתוב דכתב ע"ג כתב הוי מחיקה ע"ש אכן כבר כתבתי לקמן (סי' צ"ו) שלענ"ד אין הלכה כתשבץ בזה ולכן אין חשש להעביר הקולמוס ג"כ על שמות הקדושים כנלענ"ד הקטן יעקב.