בנין ציון/סט
ב"ה אלטאנא, יום ד' כ"ח תמוז תר"ך לפ"ק. הראב"ד בבעל הנפש שער הפרישה הביא שו"ת רבינו האי גאון ז"ל בכלה שנבעלה בעילת מצו' שנוהגת כל ז' ימים כנדה וצריכה ז' נקיים אלא שאין אנו מטמאין משכב שתחתי' בשעת בעילה משום דלאו נדה ודאי היא אלא ספק וכ' הראב"ד על זה ואיני עומד על בירור דבריו במה שאמר שאין אנו מטמאין משכב שתחתי' בשעת בעילה משום דלאו נדה ודאי היא ואילו היתה נדה ודאי כלום יש טומאה וטהרה בזמן הזה לטמא משכב שתחתי' ונראה מדבריו שאסור לישן על מטתה של נדה אפילו בשעה שאינה במטה משו' הרגל ודוקא נדה ודאי אבל כלה מותר לישן על אותה מטה לאחר שעמדה מאצלו ואפילו באותה סדין שהדם עליו ואע"פ שאין זה מן ההלכה הרי הם שהדעת מכרעת עליהם עכ"ל וכ"כ גם הרא"ש בשמו ועפ"ז נפסק בטוש"ע סי' קצ"ג שאסור לישן על מטה של אשתו נדה אבל על של כלה מותר לישן ובמכ"ה מרבותינו הראשונים לענ"ד אין הפי' ברבינו האי כמו שחשב הראב"ד דעתה זכינו לתשובת הגאונים שלא היו לפני הראשונים ושם כתוב (סימן ה') שאלה: על נדה אשר רחצה אחר ימי נדותה במים שאובין והיא שומרת שבעת ימי נקיים אם יש לה משכב או מושב או לא. תשובה: אם על עיקר התורה אתם דורשים כל זמן שאין הנדה טובלת במי מקו' היא כשאר בעלות נדה דכתיב והדו' בנדתה תהי' בנדתה עד שתבוא במים וצריכה (נ"ל שצ"ל ומטמאה) למשכב ומושב אבל בזמן הזה שאין מתרחקין ממשכבה ומושבה של נדה אלא כדי שלא תשתכח תורת טהרה מישראל וכיון שטהרה מנדתה ורחצה במים שאובין אין מתרחקין ממשכבה וממושבה ועל זה הוא מנהג העם בדור הזה עכ"ל הרי שהיו נוהגין בימי הגאונים להתרחק ממשכב ומושב של נדה משום שלא תשתכח תורת טהרה וזה כוונת רבינו האי במה שכתב אלא שאין אנו מטמאין משכב שתחתי' בשעת בעילה משום דלאו נדה ודאי היא אלא ספק דכיון דאינה נדה ודאי לא החמירו לעשות זכר כמו שלא החמירו ג"כ בספרה ז"נ וטבלה במים שאובין אף שעדיין היא נדה גמורה אבל לחלק בין כלה שנבעלה לנדה גמורה לענין לשכב הבעל על מטתה זה לא שמענו לפע"ד מדברי הגאון ובפרט שעוד ראיתי שנעלמו במכ"ה מהרא"ש שו"ת רבינו האי שהרא"ש כתב בפ' תנוקת על מה דאמרינן דבועל בעילת מצו' ופורש וז"ל ונראה לי דטעם לחומרא זו לא בשביל שנחוש שמא יצא דם מן המקור עם דם בתולים דלמה נחוש בתנוקת שלא הגיעה זמנה לראות ואפילו באשה גדולה למה נחוש הא אמרינן לקמן דאפילו אשה שראתה מחמת תשמיש אם יש לה מכה תולה במכתה וכו' אלא טעם חומרא זו משום דבעילת מצו' לכל מסורה ואין הכל בקיאין וכו' לפיכך הסכימו רבותינו להשוות כולן וליתן להם דין חומרא שבחמורות עכ"ל הרא"ש אמנם ראיתי בשו"ת הגאונים (סי' קס"ה) בשם רב נטרונאי גאון וז"ל וששאלתם הא דאמר רבנן בועל בעילת מצו' ופורש צריכה שבעה נקיים וטבילה או לא: תנוקת חשו לה חכמים שמא עם טורח דם בתולים אי אפשר לבא דם בתולים בלא צחצוחי זיבה וכיון דמשום הכי הוא ל"ש ראתה ועודה בבית אבי' וניסת ול"ש וכו' צריכה ז' נקיים וטבילה כעיקר זבה עכ"ל ועוד כתוב שם (סימן קס"ח) בשם רבינו האי גאון וששאלתם הנושא אשה בתולה כו' הלכתא הנושא אשה בתולה כשהוא בועל בעילה הראשונה שהי' מצו' פורש ממנה ואסור לבעול בעילה שניי' עד שתספור ז"נ ותטבול במים חיים מפני שדם בתולים גורם לדם נדה שיצא עמו וכשהיא נבעלת בעילה ראשונה אוחזת אותה רעדה וחלחלה ובזמן שהאשה מתחלחלת היא פורסת נדה וכענין מה שכתוב באסתר ותתחלחל המלכה מאוד אמר רב מלמד שפרסה נדה עכ"ל הרי שבפי' כתבו הגאונים שהחומרא היא משום חשש נדה ובלי ספק אילו ראה הרא"ש דבריהם לא הי' כותב כדבריו וכיון דמה שפורש אחר בעילת מצו' משום חשש נדה הוא לענ"ד אין להקל שישכב הבעל על מטתה כמו שנהגו שלא לשכב בנדה גמורה אחר שכתבנו שדברי רבינו האי שמהם הוציא הראב"ד חילוק זה אין הפי' כן. כנלענ"ד הקטן יעקב.