בנין ציון/נו
ב"ה אלטאנא, יום ג' כ' אייר תר"ח לפ"ק. ראיתי לחקור בענין הכלל שנתן הרמב"ם ה' שגגות (פ' ד' ה' ג') שבכל מקום שאמרינן אחע"א על ידי מוסיף צריך שיהיו האנשים מצויים בעולם כדי שתאסר עליהם אבל אם אינם מצויים אין אומרים הואיל אלו הי' לזה בנים או אחרים היתה נאסרת עליהם יתוסף גם עתה איסור לזה וע"ש בכס"מ שכתב שיצא להרמב"ם ממה דאמרינן בכריתות כגון דאיכא ברא לסבא אבל נסתפקתי מתי צריך שיהי' אותו האיש שעליו נתוסף האיסור בעולם אם בשעה שהאיסור חל או בשעה שעבר על האיסור או בשני העתים יחד למשל בהא דאמרינן בכריתות (דף י"ד) דאחותו מאמו שנשאת לאחיו מאביו ובא עלי' חייב שתים דאיסור אשת אח מקרי איסור מוסיף מגו דאתוסף איסורא לגבי שאר אחים אתוסף איסורא לגבי' דידי' והשתא אם בשעה שנשאת לאחיו היו לו אחים ומתו ואח"כ בא זה עלי' אי נימא כיון שבשעה שחל האיסור עליו הי' כאן איסור מוסיף אף שבשעה שעבר עליו לא הי' עוד מוסיף מכ"מ חייב שתים או אי אזלינן אחר שעת העבירה וכן יש נפקותא אפכא אם בשעה שנשאת לאחיו לא היו לו אחים ואח"כ נולדו לו דאי אזלינן בתר שעה שחל האיסור לא הי' כאן מוסיף אבל אי אזלינן אחר שעה שעבר יש כאן מוסיף או אם צריך שיהי' האיסור מוסיף משעה שחל עד שעבר ואז בשני הני גווני אינו חייב אלא א' כיון שלא הי' כאן מוסיף משעה שחל האיסור עד שעה שעבר עליו – והי' נלענ"ד לפשוט ספק זה על פי מה דאמרינן ביבמות (דף צ"ז) דהקשה למ"ד דמוקי לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו ותיפוק לי' משום דודתו ומשני לעבור עליו בשני לאווין ומקשה ותיפוק לי' משום יבמה לשוק ומשני לעבור עליו בשלשה לאווין ואיבעית אימא לאחר מיתה ע"ש והוקשה לי איך משני לעבור עליו בשני לאווין אכתי היאך חל לאו דלא יגלה אלאו דדודתו הא אין איסור חע"א ואין לומר דשאני הכא דגלי קרא דיקשה דא"כ ליגמר מיני' וכמו שכתבו התוספ' בחולין (דף ק"א) אכן י"ל דשפיר חל מטעם איסור מוסיף דמגו דאתוסף איסורא לגבי עלמא משום יבמה לשוק אתוסף איסורא ג"כ לגבי דידי' משום כנף הראוי לאביו ואף שאין זה משם א' הרי כבר כתבו התוספ' ביבמות (דף ל"ב) דחשיב מוסיף גם משני שמות ואיסור יבמה לשוק עם איסור כנף אביו הוי בת אחת ולכן שפיר אמרינן לעבור עליו בג' לאווין אלא שלפ"ז יקשה אהא דמשני ואיב"א לאחר מיתה דהיינו שמת אביו ופקע איסור יבמה לשוק אף שמכ"מ חייב משום ולא יגלה כנף אביו כיון שהי' ראוי לאביו בחייו כמשכ' התוספ' שם מכ"מ השתא יקשה היאך חל שוב על איסור דודתו כיון דבמיתת אביו פקע איסור יבמה לשוק וא"כ אין כאן עוד מוסיף אע"כ יהי' מוכח דלענין מוסיף אזלינן אחר שעה שחל האיסור מתחלה ולא אחר שעה שעבר עליו אכן אחר עיון נראה שאין ראי' מזה שהרי יש לאוקמי' קרא באיסור בת אחת כגון שנשאת לאחי אביו ומת ונפלה לפני אביו קודם שהביא ב' שערות וכשהביא ב' שערות חלו עליו איסור דודתו ואיסור כנף אביו בבת אחת וזה חשיב בת אחת כדאמרינן יבמות (דף ל"ג) ולכך חייב שתים אבל בזה אחר זה באמת י"ל דלא חשיב עוד מוסיף לאחר מיתת אביו. שוב הי' נלענ"ד לפשוט ספק זה ממה דאמרינן נדרים (דף צ') דהאומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים וכתבו התוספ' וז"ל ותהא נטולה מן היהודים כשתתגרש ותנשא לאחרים דלא מהני הפרתו אלא לעצמו ואין לתמו' היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה אשת איש והא אין איסור חע"א די"ל דהוי איסור כולל מגו דאיתחל בתשמיש בעל שהוא היתר חל נמי על האחרים עכ"ל אכן אכתי יקשה הא לאחר שהפר הבעל חלקו אין כאן איסור כולל ע"י איסור הבעל ואעפ"כ אמרינן דתהא נטולה מן היהודים והרי אז אין איסור חע"א וליכא כולל אע"כ דאזלינן בתר שעת נדרה שאז האיסור הי' חל ע"י כולל ולכן נשאר להיות חל אף שפסק הכולל וה"ה ג"כ לענין מוסיף בכה"ג דמאי שנא אבל באמת גם על ראי' זו יש להשיב על פי מה שראיתי בשער המלך ה' א"ב (פ' י"ז) שהקשה אדברי התוספ' דמה בכך דבעודה אשת איש אין הנדר חל משום דאין אחע"א מכ"מ כשתתגרש ופקע איסור אשת איש אתי איסור נדר וחייל וכדאמרינן יבמות (דף ל"ב) איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי ותירץ דנדר ושבועה שאני כיון דחלות האיסור הוא ע"י מבטא שפתיו ואם בשעה שנדר ונשבע לא מצא דבורו מנוח לחול מפני שהי' שם איסור אחר אפילו כי פקע האיסור לא חייל דבאותה שעה לא נשבע ולכן הקשו התוס' שפיר הא בשעה שנדרה היתה אסורה לכ"ע משום אשת איש וא"כ לא חל נדרה עכ"ד ולכן ג"כ אין ראי' לפשוט ספקי משום דכיון דקושיתם לא הי' רק משעת חלות נדר תרצו שפיר דאז הי' כולל וחל ואף דכשהפר הבעל פסק מלהיות כולל מכ"מ כיון דמתחלה חל הנדר לכן כשפסק איסור אשת איש כשנתגרשה אסורה לכ"ע מפני הנדר דהא אין כאן עוד איסור אחר שנצטרך שיהי' גם אז עדיין איסור השני כולל או מוסיף אבל כשהאיסור הראשון עדיין במקומו עומד בשעה שעובר על שניהם עדיין יש להסתפק אם בעינן שגם הכולל או המוסיף עדיין יעמוד אז אם יתחייב על שניהם או לא ואף שהדעת נוטה דאזלינן בתר זמן חלות האיסור ולא בתר זמן העבירה מכ"מ לא נזכרה לי כעת ראי' מכרעת לזה. כנלענ"ד. הקטן יעקב.