בנין ציון/כח
ב"ה מאננהיים, ניסן תקפ"ט לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה זעקל ליב נ"י בק"ק מיכעלשטאדט יע"א. נשאלתי ממעכ"ת נ"י – יותר מבן י"ג שנה ויום א' הביא ביום י"ג ניסן גדי לשוחט ואמר בל"א זה יהי' קרבן פסח (דאס גיעבט איין קרבן פסח) והשוחט מיאן לשחוט מפני שידע חשש איסור בזה מה יהי' דין הגדי אם מותר בהנאה או לא?. תשובה – הנה אם הטלה שלו תלי בפלוגתת הפוסקים שהביא המג"א בסי' תס"ט דלדעת הש"ך והע"ש והט"ז מותר אפילו באכילה ולדעת הב"ח אסור בהנאה והמג"א הכריע דבגדי וטלה יש להחמיר בדיעבד והחוק יעקב חולק עליו וס"ל כיון דהלכה כרבי טרפון דבלא התנדב כדרך המתנדבים אינו קדוש לכן הכא אין קפידא בדיעבד ואף דזה כתב התם לענין בשר זה לפסח והכא גרע דאמר בפי' זה יהי' קרבן פסח והרי הקדישו מכ"מ נראה דאין חילוק דהטעם שלא התנדב כדרך המתנדבים כתבו התוספ' דה"ל כמי שאמר ע"מ שאקריבנה בבית חוניו כיון שעתה אין בית המקדש להקריבו וא"כ ה"נ שהביאו להשוחט ואמר שישחטנו לקרבן פסח ה"ל כמו ע"מ שאקריבנה בחוץ ולא התנדב כדרך המתנדבים ואינו קדוש – אכן כל זה באם הטלה שלו – אכן בנדון זה דמסתמא אינו שלו דאין לנער כזה טלה שישחוט לו דמסתמא סמוך על שולחן אביו או אחרים וכן שמעתי שלא הי' שלו רק של אביו בזה יש לדון דאין כאן איסור כלל דהא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. שוב ראיתי בכה"ג שכתב ג"כ הכי בשם דמשק אליעזר דכל זה דוקא בשהוא שלו אבל באינו שלו לא אבל הוסיף עוד דכמדומה שראה שפסקו כן אפילו באחד שלא הי' הטלה שלו והיינו משום חומרא דקדשים ע"כ והפר"ח חולק עליו מטעם שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולכאורה תלי זה בפלוגתת הפוסקים בי"ד (סימן ה') דלדעת הש"ע שהיא שיטת הרמב"ם בשוחט בהמת אחרים לשם קדשים אינו אסור אבל הרמ"א בשם הב"י כתב דמשום מראית העין יש להחמיר גם בשל אחרים והיינו שהב"י רצה לבאר כן דעת הרא"ש והטור, והט"ז חולק על הב"י והרמ"א וכתב שאין ראי' שהרא"ש והטור חולקים על הרמב"ם ולכן כתב להקל להלכה ולא למעשה. אכן ביש עוד צד היתר אפילו למעשה גם הפר"ח הסכים עם הט"ז. והנה זה בשוחט לשם קדשים דעביד מעשה רבה אבל בנדון דידן שלא עשה מעשה רק הקדיש י"ל דכ"ע מודים דאינו אסור דאין אדם מקדיש דש"ש דאל"כ היאך משכחת לעולם דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וכן נראה מדברי הט"ז דאם הקדיש בהמת אחרים פשיטא לו לכ"ע דאינו אסור אפילו משום מראית העין ואפשר דבנדון דידן לא שייך מראית העין כלל דכ"ע ידעו דאין לנער כזה בהמה להקדישו ואפילו שייך משום מראית העין בנדון זה מכ"מ כיון שהט"ז הקיל למעשה ביש עוד טעם להתיר והכא יש טעם שלא התנדב כדרך המתנדבים דבזה מקיל החוק יעקב אפי' בשלו לכן יש טעם להקל: גם לענין מראית העין יש תקנה שישאול על הקדשו דאפילו יסברו העולם שהי' שלו מכ"מ הרי נשאל על הקדשו. ועיין בכרתי ופלתי (סימן ה') וכש"כ שיש תקנה בנדון דידן אם ימכור לנכרי דבזה אין איסור כ"כ גם אם הי' קודש משישחוט בחוץ ויאכלנו. לכן הורתי שישאל הנער על הקדשו ואח"כ ימכרנו לנכרי והדמים מותרים. כנלענ"ד הקטן יעקב.