בנין ציון/כב
ב"ה אלטאנא, יום ו' כ"ז ניסן תרי"ב לפ"ק. להרה"ג וכו' מ"ה גבריאל אדלער נ"י הגאב"ד דק"ק אבערדארף יע"א. בדבר שאלת מעכ"ת נ"י בנתגיירה מעוברת וילדה בן בשבת אם דיינינן לי' כישראל ומותר למוהלו בשבת או כגר שאין מילתו דוחה שבת ומר נ"י כתב וז"ל דעתי נוטה שאם תלד בשבת שמילת הבן דוחה שבת וכמ"ש בש"ע א"ח סי' של"א סעי' ה' ונכרית שילדה ואח"כ נתגיירה אינו דוחה שבת. משמע כשנתגיירה ואח"כ ילדה דוחה מילתו שבת וכן משמע מהרמב"ם פ"ג מהל' אסורי מזבח הל' י"ב ולד נוגחת אסורה היא וולדה נגחו ועכמ"ש וכמ"ש בש"ע י"ד סי' רס"ח סעי' כ"א גוי' שנתגיירה כשהיא מעוברת בנה א"צ טבילה וכרבא ביבמות ע"ח ע"א. וה"נ אזלינן בתר לידתו הגם דאשכחן בכמה דוכתי' ביבום ובירושה דאזלינן בתר נתעברה ולא בתר לידתו, היינו במקום שתלוי' באב, אבל לענין מילה ד"ש דעיקר תלוי באם אם היא נכרית אם ישראלית, שפיר כ' הש"ע בא"ח ונכרית שילדה ואח"כ ונתגיירה עכ"ד. תשובה: דין זה תלי בפלוגתא דרבוותא ובתחלה אזכיר שהראי' שהבי' מעכ"ת נ"י ממה שכתב הש"ע נכרית ואח"כ נתגיירה מילת בנה אינה דוחה שבת דמשמע הא נתגיירה ואח"כ ילדה דוחה לענ"ד לאו הוכחה היא דהש"ע נקט לשון הטור והטור כתב כן מלשון רש"י שבת דף קל"ה כמשכ' הב"י דאמרינן שם אמר רב אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה וכל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לשמונה וכתב רש"י כל שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה אין בנה ממתין עד שמונה אלא נימול מיד עכ"ל ושם נקט רש"י ע"כ שילדה ואח"כ נתגיירה דאי נתגיירה ואח"כ ילדה הרי טמאה לידה אבל לעולם יש לומר דאפילו נתגיירה ואח"כ ילדה גם כן אין מילת בנה דוחה שבת מפני שהוא כגר ולקמן יבואר ג"כ עוד טעם אחר למה נקט הטור והש"ע ילדה ואח"כ נתגיירה דהנה גם מה שהוכיח מר נ"י ממה דפסק בש"ע י"ד (סי' רס"ח) נכרית שנתגיירה כשהיא מעוברת בנה אין צריך טבילה לכאורה הראי' להיפך דאין מילתו דוחה שבת דלפי מסקנת הגמרא ביבמות (דף ע"ח) טעמא דרבא דאמר כן דמעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה הוא משום דסלקא לי' טבילת אמו לשם גירות ולא הוי חציצה דעובר היינו רביתי' וא"כ דגר הוא פשיטא דצריך גם מילה לשם גירות ומילת גר אינה דוחה שבת אלא אפילו לסלקא דעתך דגמרא שם דטעמא דרבא משום דעובר ירך אמו הוא ג"כ יש לצדד דדינו כגר כמו שהיא גיורת ולא נחשב לידתו לידת ישראל שתדחה מילתו שבת וכן מוכח דעת התוספ' דדינו כגר דכתבו אמה דאמרינן ביבמות (דף מ"ז) דמילת גר צריכה קודם שיטבול וז"ל משמע שהמילה קודם טבילה וכדאמר אין גר עד שימול ויטבול ותימא דאמר בהערל מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ואומר ר"י דשאני התם דאכתי לא חזי למילה עכ"ל וכן כתב גם הרמב"ן שם ויעיין שם ברשב"א דמפני קושיא זו נדחק לומר דמה דאמרינן בנה אין צריך טבילה בנה לאו דוקא אלא בתה קאמר משום דסבירא ליה דמילה קודם טבילה מעכב בגר הרי עכ"פ כולהו סבירא להו דמילת העובר שנולד אחר נתגיירה מעוברת היא מילת הגר ופשיטא דאינה דוחה שבת אבל ראיתי בריטב"א שכתב שם וזה לשונו ואם תאמר ולמה משהין אותו למוהלו בתחלה ולהמתין עד שיתרפא יטבילוהו בתחילה ויש לומר כשהוא ערל אין טבילה מועלת דהוי לי' כטובל ושרץ בידו דאפילו בדעבד מעכב אבל הרמב"ן ז"ל כתב דבדעבד אם טבל קודם מילה עלתה לו טבילה והביא ראי' מדאמרינן לקמן בפרק הערל גיורת מעוברת שטבלה בנה א"צ טבילה ואמרינן לה התם אפילו למ"ד דעובר לאו ירך אמו הוא וכן כתבו קצת רז"ל ומרן הרא"ה ז"ל דחה ראי' בו דשאני התם דכשהוא במעי אמו אינו בן מילה והרי הוא כנקיבה דסגי' לה בטבילה וכשנולד ומלין אותו אינו אלא כמו שמלין ישראל שהוא ערל דבלאו הכי נמי ישראל הוא הא בכל שצריך מילה בשעת גירותו אם קדמה טבילה למילה חוזר וטובל עכ"ל הריטב"א וכן כתב הנ"י הרי לפי דעת הרא"ה מדס"ל דטבילה קודם מילה אפילו בדעבד לא מהני מילת בן מעוברת שנתגיירה אינה מילת גר אלא מילת ישראל וא"כ גם מילתו דוחה שבת ובש"ע י"ד (סי' רס"ח) הביא הרמ"א טבל קודם שמל מועיל דבדעבד הוי טבילה ויש אומרים דלא הוי טבילה ומדהביא דעה ראשונה שהיא דעת הרמב"ן בסתמא ודעת הרא"ה דלא הוי טבילה בשם יש אומרים משמע דפסק כדעת הרמב"ן שהיא ג"כ דעת התוספ' והרשב"א שהוכיחו כן דבדיעבד הוי טבילה ממעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ולכן אף שלדעת הרא"ה י"ל דמילתו דוחה שבת כיון שהוא כישראל גמור מכל מקום להדעה הראשונה שהביא הרמ"א בסתמא מילתו היא מילת גר שאינה דוחה שבת ולכן יש לומר עוד טעם למה הטוש"ע כתבו דילדה ואח"כ נתגייר אין מילת הבן דוחה שבת ולא כתבו דאפילו נתגיירה ואח"כ ילדה אין המילה דוחה שבת דלא נחתו בזה במה שתלי בפלוגתת הראשונים כמו שכתבתי אבל מכל מקום כיון שהתוספ' והרמב"ן והרשב"א הם רבים נגד דעת הרא"ה וגם הרמ"א נקט דיעות הרבים בסתמא נראה שהלכה כן שאין מילת בן שנולד ממעוברת שנתגיירה דוחה שבת ושוב מצאתי שגם הגאון אוה"ב נ"י בספרו נחלת בנימין פסק כן והוא הנכון כנלענ"ד הקטן יעקב.