בן סירא/פשיטתא/מח

(מח, א) [מז, א] ובתרה קם נתן נביא למשמעו קדם דויד:

(מח, ב) [מז, ב] איכנא גיר דרם תרבא מן קודשא הכנא רם דויד מן יסראיל:

(מח, ג) [מז, ג] אריותא איך גדיא קטל ודאבא איך אמרא:

(מח, ד) [מז, ד] בטליותה קטל לגנברא ועבד חסד דעמה:

(מח, ה) [מז, ד] אניף אידה בקלעא ותבר כלה שבהרנותה דגולית:

(מח, ו) [מז, ה] מטל דצלי קדם אלהא ויהב באידה תוקפא למקטל לגנברא דידע קרבא למרמה קרנא דעמא יסראיל:

(מח, ז) [מז, ו] מטל הנא שבחיהו נשא ברכותא:

(מח, ח) [מז, ו] קליל אתכתש [מז, ז] ותבר סנאא מן כלהון חדרוהי ואתפרע מן לפשתיא ואף עדמא ליומנא תבר קרניהון:

(מח, ט) [מז, ח] מטל הנא יהב הוא מלא וקלא דתודיתא ודאיקרא:

(מח, י) [מז, ח] ובכלה לבה רחם בריה [מז, ט] וכל יום אמינאית תשבחתה אמר הוא קדם מדבחא:

(מח, יא) [מז, י] יהב תשבחתא רורבתא בלשנא בשנא:

(מח, יב) [מז, יא] ואף אלהא שבק לה חטהוהי וארים לעלם קרנה ויהב לה כורסיא דמלכותא על יסראיל:

(מח, יג) [מז, יב] וקם מן בתרה מלכא תקיפא שרא בשליא שלימון:

(מח, יד) [מז, יג] ואלהא אניח לה מן כלהון חדרוהי מטל דנבנא ביתא לשמה לעלם:

(מח, טו) [מז, יד] כמא חכים הוים [צ"ל הוית] בטליותך שלימון ואטיפת איך נהרא חכמתא בסוכלך:

(מח, טז) [מז, יד] וברומא דאיקרא דמלכא [מז, טז] עד מא לגזרתא רחיקתא מטא שמך ומסכין לשמעך: [אין פסוק מז, טו בארמית-סורית]

(מח, יז) [מז, יז] פשר מתלא דחכמתא בכתבא ובנביותא אתמהת עממא:

(*) [מז, יח] ואתקרית בשמה דאלהא דדילה הו איקרא דאתקרי על ישראל:

(מח, יח) [מז, יח] וכנשת איך אברא דהבא וסאמא איך עפרא:

(מח, יט) [מז, יט] ויהבת לנשא תוקפך ואשלטת אנון בפגרך:

(מח, כ) [מז, כ] ויהבת מומא באיקרך וצערא תשויתך למיתיה עולא על בני בניך דנתתנחון על משכבהון:

(מח, כא) [מז, כא] למתפלגו לתרתין מלכון מן דבית אפרים מלכותא חנפיתא:

(מח, כב) [מז, כב] ואף אלהא לא שבק טיבותה ולא נרמא מלוהי על ארעא:

(מח, כג) [מז, כב] ולא נובד זרעא דרחמוהי ובני זדיקוהי לא נגמר:

(מח, כד) [מז, כב] ונתל ליעקוב משוזבותא ולדויד מלכותא רבתא:܀

(מח, כה) [מז, כג] ושכב שלימון וקם בתרה מסגא סכלותא וחסיר חכמתא רחבעם דבר בתרעיתדה לעמה:

(מח, כו) [מז, כג] ולא נהוא לה דוכרנא לירבעם בר נבט דחטא ואחטי ליסראיל ויהב דבית אפרים תוקלתא:

(מח, כז) [מז, כד] למגליה אנון מן ארעהון ואסגי חטהיהון טב [מז, כה] ועל כל בישתא אתמלך:

(מט, א) [מח, א] עד מא דקם נביא דדמא לנהורא ומלתה יקדא איך תנורא דמשתגר:

(מט, ב) [מח, ב] ואיתי עליהון כפנא ובטננא בזע אנון:

(מט, ג) [מח, ג] במלתה דמריא כלא שמיא ואחת תלת זבנין נורא מן שמיא מדבחא ועל אנשא רשיעא:

(מט, ד) [מח, ד] מא דחיל אנת אליא ומן דאכותך הו נשתבח:

(מט, ה) [מח, ה] דאחי מיתא מן שיול איך צבינה דמריא:

(מט, ו) [מח, ו] מסחן יקירא מן כורסותהון [מח, ז] ואשמע בנסיונה מכסנותהון:

(מט, ז)

(מט, ח) [מח, ח] דמשח מלכא למרמיה חובלא ונביא דהוא כתרה:

(מט, ט) [מח, ט] ואתחטף בעלעלא לעל ברכשא דנורא לשמיא:

(מט, י) [מח, י] והו עתיד דנאתא קדם דנאתא יומא דמריא למהפכו בניא על אבהא ולמסברו לשבטי יעקב:

(מט, יא) [מח, יא] טובוהי למן דחוך ומית ברם דין לא מאת אלא מחא חיא:

(מט, יב) [מח, יב] אליא באוצרא אתכנש לשמיא וקבל נביותא אעפא אלישע:

(מט, יג) [מח, יב] סגי נסיונא מלל פומה מן יומוהי לא זע מן בר אנשא ולא שלט בה כל בסר:

(מט, יד) [מח, יג] וכל מלא לא אתכסית מנה [מח, יד] עבד פרישתא בחיוהי ובמותה אחי מיתא:

(מט, טו) [מח, טו] ובכלהין הלין לא תב עמא ולא פרקו מן עבדיהון בישא:

(מט, טז) [מח, טו] עד מא דגלו מן אתרהון ואתבדרו בכל מדינתא:

(מט, יז) [מח, טו] ויתיר יהודא בלחודוהי ועור שולטנא לדבית דויד:

(מט, יח) [מח, טז] אית מנהון דעבדו טיבותא ואית דאוספו חטהא:

(מט, יט) [מח, יז] חזקיא בני מדינתא ואעל לנוה מיא:

(מט, כ) [מח, יח] ביומוהי סלק סנחריב ושדר עלוהי לרב שקא וארים אידה בצהיון וגדף במרחותא על אלהא:

(*) [מח, יט]

(מט, כא) [מח, כ] ופרס חזקיא קדם מריא אידוהי אף אלהא בעגל שמע צלותה ופרק אנון ביד אשעיא נביא:

(מט, כב) [מח, כא] ותבר משריותה דאתוריא ומחא אנון מחותא רבתא [מח, כב] מטל דעבד חזקיא דטב והלך באורחתה דדויד דפקדה אשעיא נביא משבחא דנביא:

(מט, כג) [מח, כג] מטל דבאידה קם שמשא ואתתוסף על חיוהי דמלכא:

(מט, כד) [מח, כד] וברוחא דגנברותא חזא חדתתא ונחם לאבילא דצהיון:

(מט, כה) [מח, כה] וכד בעלמא הו חזא אתותא ונסיונא עד לא נאתון:

קישור

בן סירא, וינה, תקע"ד באתר היברובוקס