בן סירא/פשיטתא/כב

(כב, א) [כב, א] איך כאפא צחנתא דדמיא בשוקט וכל אנש ערק מן ריחה הכנא איתוהי סכלא וכל אנש מתרחק מנה:

(כב, ב) [כב, ב] עד נפק אנש לבר לשוקא ומצער נפשה וכל מן דחזא לה מטרף אידוהי:

(כב, ג) [כב, ג] בהתתא הו לאבא ברא סכלא ונקבתא לחוסריא הו מתילדא:

(*) [כב, ד]

(כב, ד) [כב, ה] אבוה ואמה תבהחתי סכלתא ומן תריהון הי תצטערי:

(כב, ה) [כב, ו] איך זמרא בית בכא שועיתא דלא בעדנא ומרדותא ויולפנא בכל עדן חכמתא הי:

(כב, ו) [כב, ז] איך אנש דמדבק חצפא הכנא מן דמלף חסכלא ואיך אנש דמעיר דמכא מן שנתא עמיקתא:

(כב, ז) [כב, ח] ואיך אנש דאכל לחמא כד לא כפן הכנא מן דמלף לסכלא ומן דגמרי מליך אמר לך מנא אמרת:

(*) [כב, ט]

(*) [כב, י]

(כב, ח) [כב, יא] על מיתא (למבכא) דאתכלי מן נהורא ועל סכלא דאתכלי מן חכמתא:

(כב, ט) [כב, יא] לית למבכא על מיתא דמתתניח בישין אנון גיר מותא חיא בישא:

(כב, י)

(כב, יא) [כב, יב] בית בכא גיר דמיתא שבעא יומין ובית בכא דסכלא כל יומי חיוהי:

(כב, יב) [כב, יג] עם סכלא לא תשפר שועיתא ועם חזירא לא תאזל באורחא:

(כב, יג) [כב, יג] ארחק מנו דלא נעיק לך ולא נטנפף כד הו מתנפץ:

(כב, יד) [כב, יג] אחרק מנה ותשכח ניחא ולא נאליך בסוגאא דשועיתה: [גירסת CAL: נלאיך]

(כב, טו) [כב, יד] מן אברא גיר סגי יקיר ומנו שמה אלא סכלא:

(כב, טז) [כב, טו] חלא ומלחא וטענא דפרזלא ניח למשקל מן דלמעמר עם גברא סכלא:

(כב, יז) [כב, טז] איך ערקתא דקיסא דאסירא באסא דזויתא דביתא הכנא לבא מהונא במלכא דריעגה וכל דחלא לא תזיעיוהי:

(כב, יח) [כב, יז] לבא שרירא במחשבתא דרעינה איך צבתא דגליפא על אסא מצבתתא:

(*) [כב, יח] צררא זעורא על כאפא דרמא ודקליל טב קדם רוחא לא משכת למקם:

(כב, יט) [כב, יח] איך דמאנא דכתנא ודעמרא חורא קדם עלעלא לא נתקימון הכנא לבה דסכלא במעוהי תביר וקדם עקתא לא משכח למקם:

(כב, כ) [כב, יט] מחותא דעינא מחתא דמעא ומחותא דלבא מעברא רחמותא:

(כב, כא) [כב, כ] דשדא כאפא בצפרא מפרח לה ומן דגעא חברה מעבר דחמותה:

(*) [כב, כא] על רחמך לא תשתחלף ואן אשתחלפא לא תסבר דאית לך עמת רחמותא:

(כב, כב) [כב, כא] על רחמך אפן תשמוט סיפא לא תוחל אית לה גיר מפקנא:

(כב, כג) [כב, כב] ואן על רחמך תפתח פומך לא תדחל מטל דאית לה גיר תרעותא:

(כב, כד) [כב, כב] בר חסדא מן דגלא ראזא ומחותא דסתרא מעברא רחמותא:

(כב, כה) [כב, כג] סמוך חברך במסכנותא דאף בטבתה תשתותף:

(כב, כו) [כב, כג] בעדן עקתא הוי לה חברא בירתותה תארת:

(כב, כז)

(כב, כח) [כב, כד] קדם נורא עטר תננא וקדם אשד דמא צערא:

(כב, כט) [כב, כה] אן אתמסכן רחמך לא תבהתיוהו ומן קדמוהי לא תתטשא:

(כב, ל) [כב, כו] אן גלא לך חברך ראזא לא תפקיוהו דלא כל דנשמעך נזדהר מנך ואיך סרוחא נחשבך:

(כב, לא) [כב, כז] מן דין אקים על פומי נטורא ועל ספותי חתמא דאיקרא דלא אמר בהון נכלא ולשני לא נובדני: