בן סירא/פשיטתא/כא
(כא, א) [כא, א]
(כא, ב) [כא, ב] ברי סגי הות עריק מן חטהא ואן תקרב לותה נכתך:
(כא, ג) [כא, ב] איך שני אריא הי כדבותא ומחבלא נפשתא דבני אנשא:
(כא, ד) [כא, ג] סיפא דתרין פומוהי זניתא ולמחותה לית אסיותא:
(כא, ה) [כא, ד] מן צפרא ורמשא מחרבא מדירא ואפדנא סגיאא עקרא:
(כא, ו)
(כא, ו?) [כא, ה] צלותא דמסכנא איך דמן פומא לאדנא וקדם דינא דעלמא סלקא:
(כא, ז) [כא, ו] סנא מכסנותא לגברא עולא ודדחל אלהא תאב מן לבה:
(כא, ח) [כא, ז] חכימא מן לוקבל עינוהי משתודע ובקא הו כעגל לעולא:
(כא, ט) [כא, ח] דבנא ביתה בחילא דחברוהי מכנש כאפא ליגרה:
(כא, י) [כא, ט] איך מסקתא דחלא ברגלוהי דגברא קשישא הכנא תוקפהון דעולא לות נורא:
(כא, יא) [כא, י] שבילה דרשיעא תוקלתא הי לה מטל דחרותה גובא הי עמיקא:
(כא, יב)
(כא, יג) [כא, יא] דנטר נמוסא אלץ יצרה ודדחל אלהא לא נחסר לה מדם:
(*) [כא, יב]
(כא, יד) [כא, יג] מדעא דחכימא איך מבוע דמיא נסגא ותרעיתה איך מיא דחיא:
(כא, טו) [כא, יד] לבה דרשיעא איך גובא תבירא וכל יומי חיוהי חכמתא לא יאלף:
(כא, טז) [כא, טו] מלתה דחכימא שמע לה חכימא ולה מורא ועליה מוסף:
(כא, יז) [כא, טו] ושמע לה סכלא ועליה גחך ורמא לה לחד מן גבוהי:
(כא, יח) [כא, טז] שועיתה דרשיעא איך טענא יקירא באורחא וכל ממללה דזדיקא טובותא:
(כא, יט) [כא, יז] פומה דחכימא מתבעא בכנושתא ולמללה נסימון לבהון:
(כא, כ) [כא, יח] איך בית אסירא הי חכמתא לסכלא ומדעא לשטיא איך גומרא דנורא:
(כא, כא) [כא, יט] איך מצידתא הו יולפנא ברגלוהי דסכלא ואיך אסורא על ימינה:
(כא, כב) [כא, כ] סכלא בגוחכא מרים קלה וגברא חכימא בניחא גחך, [כא, כא] איך קולבא דדהבא חכמתא לסכולתנא ואיך צפתא על אידה דימינא:
(כא, כג) [כא, כב] רגלוהי דסכלא עאלן בעגל לגו ביתא וגברא חכימא מרכן אפוהי:
(כא, כד) [כא, כג] סכלא מדיק מן תרעא לגו ביתא ואיקרא דגברא דנקום מן לבר ונמלל:
(כא, כה) [כא, כד] סכלותא הי לבר אנשא דצתא על תרעא ולחכימא קשא צערה:
(כא, כו) [כא, כה] פומא דרשיעא בגושמא דנפשה ממלל ובמתקלא ממלל חכימא:
(כא, כז) [כא, כו] פומה דסכלא הויו לבה ופומה דחכימא בלבה:
(כא, כח) [כא, כז] כד לאט סכלא למן דלא חטא לה הויו מליט לנפשה:
(כא, כט) [כא, כז] עייקא נפשה דחכימא על סכלא מטל דלא ידע מנא נאמר לה: