בן סירא/פשיטתא/יג

(יג, א) דקרב לזפת דבק באידוהי ודמשתתף לעולא לבש מן אורחתה:

(יג, ב) דיקיר מנך לא תבעא ולדעתיר מנך לא תשתותף:

(יג, ג) מנא תשתותפי קדרא דפחרא לאירא דנחשא דנקשא לה ותברא לה:

(יג, ד) או מנא נשתותף עתירא למסכנא עתיר גיר חטא ומהמא ומסכנא חטא ומצלא:

(יג, ה) אן תהוא כשיר נפלוח בך ואן תתמסכן נשבקך:

(יג, ו) אן אית לך נשפר שועיתה עמך ונסרקך והוא לא נחוש:

(יג, ז) עד עבד צבינה עמך נתרעא לך דעבד לך צבינא ונכסך וגברא כשירא נקריך:

(יג, ח) ונבהתך בתוקנוהי עד מא דנעבד צבינא בך:

(יג, ט) זבנתא ותרתין תעשן עליך והי דין נחזיך ונתטשא מנך וברישא נניד עליך:

(יג, י) אזדהר לא תתיהב באידוהי, ולא תטעא בחסירות מדעא:

(יג, יא) מתקרב לך עתירא הוית מתרחק מנה ובכל זבן נקרבך:

(יג, יב) לא תתקרב דלא תתרחק ולא תתרחק דלא תסתנא:

(יג, יג) לא תתכל לממללו עמה ולא תחימן לסוגאא דשועיתה:

(יג, יד) מטל דסוגאא דשועיתה נסיונא ומאללא לך עד מא דנדע חרתך:

(יג, טו) ודלא רחמא מתפרע פורענותא ולא חאס על נפשתא דסגיאא:

(יג, טז) אזדהר והוית זהיר דעס\דעם(?) חטופא אנת מהלך:

(יג, יז) כל בשר נרחם גינסה ובר אנשא לאינש דדמא לה:

(יג, יח) מן כל בסר לותה ולגינסה הו מתדבק בר אנשא:

(יג, יט) מנא נשתותף דאבא לאמרא הכנא עולא לגברא זדיקא:

(יג, כ) מנא תשלם אפעא לכלבא או מנא נשלם עתירא למסכנא:

(יג, כא) מאכולתה דאריא עדרא דמדברא הכנא מרעיתא דעתירא מסכנא:

(יג, כב) עתירא נפל ומתדחא מן ביש לביש:

(יג, כג) [אינו קיים בסורסית?]

(יג, כד) מסכנא ממלל ואמרין לה גוע ואן אמר דשפיר לא יהבין לה אתרא:

(יג, כה) עתירא ממלל וכלהון ציתין ומטא בנוהי עדמא לעננא ממטין לה:

(יג, כו) מסכנא ממלל ואמרין מנא אמר ואן נתתקל נסחפונה:

(יג, כז) טב עותרא דלא חובא ובישא מסכנותא על גנב חטהא:

(יג, כח) לבא דבר אנשא נשנא אפוהי אן לטב ואן לביש:

(יג, כט) [כו] עקבתא דלבא טבא אפא נהירתא וסוגאא דשועיתא תרעיתא דחטיא: