בן סירא/פשיטתא/יב

(יב, א) [א] אן תטאב אנת לבישא לא הוא מדם עבד אנת ואף לא אית טיבו לטיבותך:

(יב, ב) [ב] אטאב לזדיקא ותשכח פורענא אן לא מנה מן קדם מרה:

(יב, ג) [ג] לית טיבותא למן דמיקר לבישא ומן דעבד לזדיקא לא מובד:

(*) [ד] [ראה להלן, פסוק ז]

(יב, ד) [ה] חד תרין בישא משכח לך בעדנא דצריכותך:

(יב, ה) [ה] מאני זינך לא תתל לה דלמא בהון נתכתש עמך:

(יב, ו) [ו] ואף אלהא סנא לבישא ועל עולא מיתא פורענא:

(יב, ז) [ד] אטאב לטבא וכלי מן בישא הב למכיכא וכלי מן מרחא:

(יב, ח) [ח] לא תתחכם בטבתא רחמא ולא נתטשא בבישתא סנאא:

(יב, ט) [ט] בטבאתה גיר דגברא בעל דבבוהי בבריותא הוין ובבישתא מתפרש רחמא:

(יב, י) [י] לא תהימן בסנאה לעלם:

(יב, יא) [י] מטל דאיך נחשא הו דמטנף חברה:

(יב, יב) אף אן משתמע לך ומהלך קדמיך כפיך הב לבד למדחל מנה:

(יב, יג) הוי לה איך גלא ראזא ולא נשכח למחבלותך ותדע חרתא דקנאתה:

(יב, יד) לא תקימיוהי לותך דלא נתהפך נקום בדוכתך:

(יב, טו) לא תותביוהי מן ימינך דלמא נבעא כורסיך ובחרתא תדע מלי ובמאמרי תתדמר:

(יב, טז) מנו גיר נרחם על אשופא דנכת לה חויא הכנא אף כל מן דקרב לחיות שנא:

(יב, יז) הכנא כל מן דמשתותף לגבר עולא לא נעבר עד מא דתאקדי בה נורא:

(יב, יח) כמא דעאל עמך לא מתגלא לך ואן תפול אנת לא מצא אנת חילה:

(יב, יט) [טז] בספותה רמז סנאא ובלבה מיתרעא תרעיתא עמיקתא:

(יב, כ) [טז] אפן מן עינוהי מאחת דמעא אן נשכח ליה אתרא לא נסבע מן דמך:

(יב, כא) [יז] אן תארעך בישתא תשכחיוי תמן איך גברא מעדרנא ונבעא למעקרו עקביך:

(יב, כב) [יח] ברישה מניד ומניף באידה וסגי מלחש ומסנא אפוהי: