בן סירא/פשיטתא/ד

(א) [ד, א] ברי לא תמיק בחיוהי דמסכנא ולא תטרף למסכנא חשיכא:

(ב) [ד, ב] נפשא דחסיר לה לא תכאיב רוחה ולא תטעא רוחה דאנשא דתבירא:

(ג) [ד, ג] מעוהי דאנשא מסכנא לא תכאב ולא תכל מוהבתא מן צריכא:

(ד) [ד, ד] בעותה דמסכנא לא תשבוק [חלק ב' של הפסוק איננו] [ה] ולא תתל לה אתרא דנלוטך:

(ה) [ד, ו] לאטהו גיר מריר חנכא מן כלה נפשה ובקלא דגעתה שמע בריה:

(ו) [ד, ז] ארחם נפשך לכנושתא ולשליטנא דמדינתא אמך רישך:

(ז) [ד, ח] ארכן למסכנא אדנך ועניוהי שלמא במכיכותא:

(ח) [ד, ט] פרוק אליצון מן אלוצוהי ולא תתכרא רוחך בדינא תריצא:

(ט) [ד, י] הוי איך אבא ליתמא וחלף בעל לארמלתא ותהוי לאלהיא איך ברא ונרחם עליך:

(י) [ד, יא] חכמתא בניה אלפת ותנהר לכל דמסתכלין בה:

(יא) [ד, יב] רחמוה אילין דרחמין חיא ודבעין לה נקבלון צבינא מן מריא:

(יב) [ד, יג] ודמתדבקין בה איקרא מן קדם אלהא נשכחון ואתרה דברך מריא בית משתהון(?):

(יג) [ד, יד] משמשניה משמשני קודשא ובית משריה רחם אלהא:

(יד) [ד, טו] דשמע לי נדון שררא ודצאית לי נשרא לגומני:

(טו) [ד, טז] אן נהימן בי נארתני ונקבלני לכלהון דרא דעלמא: [פסוק טז אינו בכתבי יד העבריות]

(טז) [ד, יז] מטול דהפכאית אהלך עמה וקדמי אבקיוהי:

(יז) [ד, יז] דחלתא וזועתא ארמא עלוהי ואבדקיוהי בנסיונין [ד, יח] עד דנתמלא לביה בי:

(יח) [ד, יח] אהפוך אתקן עמה ואגלא לה כלהון כסיתי:

(יט) [ד, יט] אן נהפוך מן בתרי ארמיוהי ואשלימוהי בידי חטופא:

(כ) [ד, כ] טר עדנא ודחל מן בישא ומן נפשך לא תבהת:

(כא) [ד, כא] מטול דאית בהתתא דבריא חטהא ואית בהתתא דאיקרא טיבותא:

(כב) [ד, כב] לא תסב באפי נפשך ולא תבהת למודיי בתוקלתך:

(כג) [ד, כג] לא תכלא פתגמא בעדנה ולא תטשא חכמתך:

(כד) [ד, כד] מטל דבמאמרה הו מתידע חכמתא וסוכלא בענינה דלישנא:

(כה) [ד, כה] לא תסרוב על קושתא ומן סכלותך אתכלי:

(כו) [ד, כו] לא תבהת למודי בחטהאך ולא תקום לוקבל סובלא:

(כז) [ד, כז] לא תרכן לשטיא נפשך ולא תתחרא לוקבל שליטא:[חלק ב' של הפסוק איננו]

(כח) [ד, כח] עדמא למותא אתכתש על קושטא וומריא נתכתש חלפיך: [חלק ב' של הפסוק איננו]

(כט) [ד, כט] לא תהוא שבהרן\שבחרן(?) בלשנך ורשא ונשיש בעבידתך:

(ל) [ד, ל] לא תהוא כלב בביתך וזעיף ורחיל בעבדיך:

(לא) [ד, לא] לא תהוא פשיטא אידך למסב ותהוא קפיסא למתל:

קישור

בן סירא, וינה, תקע"ד באתר היברובוקס