בן סירא/פרנקל/מא

(מא, א) מר המות לאיש שלו וכל טוב תועפות לו:

(מא, ב) לחסר עמל וידו תצליח ואכל עוד יערב לחכו:

(מא, ג) מתוק המות לקשה יום ולאיש חלש וזקן עת דאג ידאג ותוחלת אין:

(מא, ד) את המות אל תירא כי חוק אלהים הוא על כל בשר גם לקדמונים וגם לאחרונים:

(מא, ה) התוכל למרות את פי יי אם עשר אם מאה ואם אלף שנים תחיה מיד שאול אין מציל:

(מא, ו) זרע פשעים ודובקי בם בנים משחיתים הם:

(מא, ז) נחלת ילדי פשע אבדה וצאצאיהם קלון ינחלו:

(מא, ח) על אב בליעל תתעטף רוחם כי בעבורו גם המה לשמצה:

(מא, ט) אוי לפשעים עוזבי מצות יי:

(מא, י) כי אם ישרצו לא יפרצו וכי נולדו אבדו ובמותם תקלל חלקתם:

(מא, יא) יוצאי עפר לעפר ישובון ורשע ירד מקללה לאבדון:

(מא, יב) מספד אדם על בשרו ושם רשע לעד יכרת:

(מא, יג) לכן בני הזהר בשם טוב כי יקר הוא מאלפי זהב וכסף:

(מא, יד) לחיים טובים יש קץ ואין קץ לשם טוב:

(מא, טו) שמעו בני לקול תוכחתי ושלום לכם:

(מא, טז) חכמה מסתרה ומטמון טמון מה יועילו:

(מא, יז) טוב אויל מכסה אולתו מחכם חכמתו:

(מא, יח) ועתה למדו בושת מדברי כי לא כל עת הבושה נכונה ולא היא עד תמיד על האמת:

(מא, יט) אב ואם בושו מנאוף ומשל עם בוש מכחש:

(מא, כ) בושו שופט ונשיא מהטות משפט ועם הארץ ממרי:

(מא, כא) בוש רע מבגד ברעך וגר בוש מגזל:

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה