בן סירא/פרנקל/ל

(ל, א) אוהב בנו שחרו מוסר למען יגל בו באחריתו:

(ל, ב) יסר בנך ותיטיב לנפשך כי בקרב רעים תתהלל בו:

(ל, ג) כי תלמדהו חכמה אויבך יראה וכעס ואתה בין רעים תהלל:

(ל, ד) במות האב כלא מת יחשב כי כמוהו השאיר אחריו:

(ל, ה) בחייו ראה ושמח ובמותו לא יתעצב:

(ל, ו) כי לצריו השאיר נקם וגמל טוב לרעיו:

(ל, ז) מיסר בנו יחבש עצבותיו אף כי יהמו מעיו כי יצעק:

(ל, ח) נער מפנק ילך שובב כעיר פרא:

(ל, ט) כי תשתעשע אתו יבהילך וחלף שעשועים תעתועים:

(ל, י) אל תשחק אתו פן יצחק לך ושניך יחרוקון:

(ל, יא) אל תנח לו בילדותו ואל תשא לאולתו:

(ל, יב) עודנו רך כף ראשו ובנעוריו הט שכמו פן יקשה ערפו ובגד יבגד בך:

(ל, יג) יסר בנך ועמול בו לבל יכשל לבשתך:

(ל, יד) טוב מסכן בבריאת בשר מאיש עשיר וחולה:

(ל, טו) חיי בשרים נבחרים מזהב ונפש בריאה מהון עתק:

(ל, טז) אין עשר מחיים בריאים ואין משוש כמשוש לב וטוב המות מחיי תחלאים:

(ל, יז) מעדן לפה סתום כמאכל על קבר מתים:

(ל, יח) מה לבול עץ את הזבח כי לא יאכל ולא יריח:

(ל, יט) כן איש נרדף מחמת שדי:

(ל, כ) עיניו ראות ונפשו כלתה ותתיפח כסריס בחיק נערה:

(ל, כא) אל תתן לתוגה נפשך ואל תכאיב לבבך ברעיוני הבל:

(ל, כב) כי חיי האדם לב שמח ותבואת שמחה ארך ימים:

(ל, כג) לכן אהב נפשך והיטב לבך וכל תוגה הרחק מעליך:

(ל, כד) כי חללי תוגה רבים ותועלת אין:

(ל, כה) קנאה וכעס מקצרים ימי אדם ולב דואג בלא יומו יזקין:

(ל, כו) לב שמח ייטיב גהה ולחמו לחם אבירים: