בן סירא/פרנקל/כט

(כט, א) מלוה רעהו גמל חסד ונדיב לב שומר מצווה:

(כט, ב) השה ברעך לעת מחסור וכי נשית השיבהו ליום מועד:

(כט, ג) מוצא שפתיך תשמר ועשית ותמצא משען בעת צרה:

(כט, ד) יש לוה יאמר האח מצאתי מטמון ונפש עוזרו ידאיב:

(כט, ה) ישק ידו עד השיגו ועל הון רעהו יקד ישתחוה:

(כט, ו) ולעת השיב אחר יאחר עוד קשות יענה ועל צוק העתים יצעק:

(כט, ז) גם כי מצאה ידו ישלם מחציתו וכמתן יחשבהו לו:

(כט, ח) ואם יכלת אין כלה את הון רעהו וקנה אויב על לא דבר:

(כט, ט) עוד גער יגער לבעבור הרעימו וחלף טובה יגמל רעה:

(כט, י) יש מונע טוב מבעליו לא מרוע לבבו כי אם מרמה ותרמית יירא:

(כט, יא) אפס אל תקשיח מאביון לבך וכי יבקש אל תאחר:

(כט, יב) פתח ידך לאביון יען כי ציוך יי אלהיך ואל תשיב פניו ריקם:

(כט, יג) טוב תת כספך לאחיך מהטמינו תחת אבן להשחת:

(כט, יד) אצור לך אוצר כתורת יי כי יקר הוא מפז ומחרוץ:

(כט, טו) הנח אוצרך במקום נאמן ומכל רעה יחלצך:

(כט, טז) כי בקמים עליך ילחם וייטב לך ממגן ורומח:

(כט, יז) ערב ערבה לפני רעהו איש חסיד ורק עז מצח יזנחהו:

(כט, יח) גמול ערבך בל תשכח כי נפשו תקע בעדך:

(כט, יט) רשע לא ידאג להון מתערב כי בעקשות לבו ינוס ואת גאל נפשו ישחית יחבל:

(כט, כ) בערבה רבים רוששו וכגלי ים התגלגלו:

(כט, כא) עריצים הורישה מזבולם וילכו נדודים בארץ נכריה:

(כט, כב) עוזבי מצות יי ביד ערבה יפולון ורדף זרות יוקש בה:

(כט, כג) הושע אחיך מסת נדבת ידך אך את נפשך שמור לבל תכשל:

(כט, כד) לחם ומים בית ושמלה לכסות מחסורך דים לחיי האדם:

(כט, כה) טוב ארוחת מסכן תחת גג קרשים ממטעמים בבית נכר:

(כט, כו) אם רב ואם מעט לך הרגיע ולא תשמע קללת עוברי ארח:

(כט, כז) נודד ממקום למקום ענין רב הוא ובאשר תלין כאלם תהיה לא יפתח פיו:

(כט, כח) במר נפש תאכל ותשתה ועוד קשות תשמענה אזניך:

(כט, כט) אורח ערוך השלחן יגר(?) לך והאכילני אתך:

(כט, ל) או כה יאמר צא צא אורח כי לאיש נכבד פניתי הבית:

(כט, לא) דברים מרים אלה לכל בעל נפש כי ישבע קלון על מלון אחד: