בן סירא/פרנקל/כה

(כה, א) שלש הנה אהבה נפשי ובעיני אלהים ואדם תרצינה:

(כה, ב) שבת אחים גם יחד ושכנים ישליון ואיש ואשתו בנחת ינוחו:

(כה, ג) שלש הנה שנאה נפשי ועל דרכם עגמה רוחי:

(כה, ד) דל גאה ועשיר כוזב וזקן מנאף כי בשגעון ינהג:

(כה, ה) אם בנוער לא תאגר אנה תמצא כי שבת:

(כה, ו) נאוה משפט לשיבה ועצה לישיש ושכל טוב לזקנים:

(כה, ז) עטרת זקנים חכמה ותפארת נגידים השכל ודעת ויראת יי הדרת כלם:

(כה, ח) תשע הנה עלו על לבי כי יקרו לנפשי ועשר לא אכחד בלשוני:

(כה, ט) יגל נפשו בבניו וראה בפיד משנאיו:

(כה, י) בעל אשת שכל ואיש לא ירע בשפתיו:

(כה, יא) לא יכרע לבן בליעל ואיש מלאו רוח חכמה:

(כה, יב) מפיק תבונה על אזן קשבת ואיש מצא דבר חכמה:

(כה, יג) אך לא ישיג את ירא יי כי יראת יי עולה על כלמו:

(כה, יד) אשרי אדם יחזיק בה מה שפרה נחלתו כי מצאה:

(כה, טו) יראת יי ראשית אהבתו ודבק בו תחלת אמונה:

(כה, טז) אין עצב מעצבת לב ואין איבה מאיבת אשה:

(כה, יז) אין לעג מלעג שנא ואין נקמה מנקמת אויב:

(כה, יח) אין רע מראש נחש ואין חמה מחמת אשה:

(כה, יט) טוב שבת עם כפיר ותנין משבת עם אשה רעה:

(כה, כ) בשצף קצף תשנה תארה ופניה קודרים כלבוש שק:

(כה, כא) בעלה נאנח בחברת רעיו ובהזכר שמה ידאב לבבו:

(כה, כב) אין רשעה כרשעתה ולו תהי חלקת רשע:

(כה, כג) אשה הומיה לאיש שלו כמעלה חול לרגלי זקן:

(כה, כד) אל תחמד יפיה בלבבך ואהבתה אל תבקש:

(כה, כה) אשה מעשרת בעלה אין קץ לזדון מדון ובזיון:

(כה, כו) תבואת אשה רעה דאבון נפש ופנים נזעמים שבר רוח ורפיון ידים וברכים כושלות ושמחה אין:

(כה, כז) מיד אשה יצאה הרעה ובגללה כלנו גוענו:

(כה, כח) כפוטר מים נשא פנים לאשה רעה:

(כה, כט) אם לא תשמע לך תן לה ספר כריתות ושלחנה לנפשה: