בן סירא/פרנקל/כ

(כ, א) מוכיח בלא עתו לא טוב לו החריש חכם יחשב:

(כ, ב) טוב תוכחת מגלה משנאה נסתרה ומודה ועוזב ירוחם:

(כ, ג) שופט מעול במשפט כשומר בתולה ומחללה:

(כ, ד) אויל מחריש חכם יחשב ואויל שפתים ילבט:

(כ, ה) יש מחשה כי אין מענה ויש מחשה כי עת לחשות:

(כ, ו) חכם יחריש עד בא עתו ולץ נמהר לא יתאפק:

(כ, ז) פושק שפתיו מחתת רעיו ומרים נפשו ישבע קלון:

(כ, ח) דרך רשעים צלחה ובמלאת ספקם יספו:

(כ, ט) יש מפזר ותגמול אין ויש מפזר ותגמול כפלים:

(כ, י) יש שח עינים ויורם ויש רום עינים ישחה:

(כ, יא) עת קנות במעט מזער ועת ישלם שבעתים:

(כ, יב) חכם במתק שפתיו ירצה ושפתי כסיל געל נפש:

(כ, יג) מתת כסיל לא יסכן כי לגמול שבעתים תשאף עינו:

(כ, יד) במתן מצער גער יגער וכקורא בשוק פיהו יפער:

(כ, טו) היום נושה ומחר נגש זה דרך נלוז ועיקש:

(כ, טז) רע רע יצעק פתי חסרתי רעים הרבתי טובה ותגמול אין גם אכלי לחמי ילעיגו לי:

(כ, יז) אך יום יום ילעיגו לו כי מפזר בלי השכל כלא מפזר מעני:

(כ, יח) וטוב לנפל מרומי קורה מנפל ביד לשונו כי פתע יפל:

(כ, יט) איש חסר חן כדבר בלא עתו אשר בפי אוילים ימצא:

(כ, כ) גם כי נגידים ידבר להבל נחשבו כי לא בעתו ידבר:

(כ, כא) יש רש מחזיק בתמתו כי לא הציקתהו רוחו:

(כ, כב) ויש טרף נפשו על עקב בשתו למצאת חן בעיני כסילים:

(כ, כג) מבטיח טובה לרעהו מפני בשת יקנה שנא על לא דבר:

(כ, כד) תבואת כזב בוז וקלון ורק בפי אויל ימצא:

(כ, כה) טוב גנב ממפיח כזב ורגלי שניהם לרע ירוצון:

(כ, כו) דובר שקר מרים קלון וקלונו לא יסור ממנו עד עולם:

(כ, כז) לשון חכם תרוממנהו ולפני נגידים תנחהו:

(כ, כח) עבד אדמתו יצבר ערמה ונכבד בנגידים ישמר מפשע:

(כ, כט) שוחד ואשכר יעורו פקחים כי רסן בפיהם להטות משפט:

(כ, ל) חכמה נסתרה ואוצר טמון לא יועילו גם שניהם:

(כ, לא) טוב אויל מכסה אולתו מחכם חכמתו: