בן סירא/פרנקל/י

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

(י, א) [י, א] לפי מעשהו יהלל חרש ומשל חכם לפי אמריו:

(י, ב) [י, א] בפשע שפתים מחתת קריה ונמהר בשפתיו ישנא:

(י, ג) [י, ב] משל חכם יורה עמו וממלכת נבון נכונה:

(י, ד) [י, ב] כמשל כן שוטריו וכראשי עיר כן ישביה:

(י, ה) [י, ג] מלך חסר תבונות אבדן עמו וקרית חכם רבתי עם:

(י, ו) [י, ד] ממשלת ארץ ביד אלהים ומשל חכם מתת שדי:

(י, ז) [י, ה] בדבר יי יצליח איש ומהודו יאצל לאנשי מדע:

(י, ח) [י, ו] אל תתאנף באיש אשר חטא לך ואל תהי נבהל לנקמה:

(י, ט) [י, ז] נתעב הרהב בעיני אלהים ואדם ובעיני שניהם יעול:

(י, י) [י, ח] באון בעשק ובהון שקר תסוב המשרה מגוי אל גוי:

(י, יא) [י, ט] מי נמאס מאהב בצע כי גם את נפשו ימכר:

(י, יב) [י, י] ימי עריץ לא יאריכון אם ממשך מחלהו עמל יעמל הרופא:

(י, יג) [י, י] וכי יקצר ימי חליו הנו ימשל היום ומחר מת:

(י, יד) [י, יא] לכן במה יתגאה האדם והוא עפר ואפר:

(י, טו) [י, יא] כמעט תצא רוחו הנה הוא מרים תולעים ויבאש:

(י, טז) [י, יב] ראשית גאון מרד באלהים ובסור אדם מיוצרו:

(י, יז) [י, יג] וראשית גאה עון ופשע וכל באיה יזרו עמל ואון:

(י, יח) [י, יג] לכן יעשה יי שפטים נוראים ויכחידם לנצח:

(י, יט) [י, יד] כי בגאות עריצים יורידם מכסאם ויקם ענוים תחתם:

(י, כ) [י, טו] ברהב גוים ישרש שרשם ויקם נדכאים תחתם:

(י, כא) [י, טז] ארצות גוים יהפך למשאה וישחיתם עד היסוד בהן:

(י, כב) [י, יז] תמו נצמתו עד כי הכרית מארץ זכרם:

(י, כג) [י, יח] כי גאה וגאון לא פעל אל אף כי חמת ילודי אשה:

(י, כד) מטע איתן יש בארץ והוא הירא את דבר יי ואהביו נטעי שעשעים:

(י, כה) זרע מרעים יש בארץ והוא הממרה את פי יי:

(י, כו) כראש אחים יכבד מאחיו כן ירא יי יכבד ממנו:

(י, כז) ביראת יי הממלכה נכונה ובגאוה ובוז תהרס:

(י, כח) תפארת עשיר ורש ונשא יראת יי:

(י, כט) [י, כג] בוז לדל חכם וכבוד לעשיר רשע תועבה הם גם שניהם:

(י, ל) [י, כד] נגידים שרים ומלכים נכבדים בעיני אדם וירא יי עלה על כלם:

(י, לא) [י, כה] עבד משכיל ימשל בבן חפש וכל חכם לב לא יזעף קחת לקח:

(י, לב) [י, כו] בעבד עבודתך אל תתחכם יותר ובעת עני אל תתרומם:

(י, לג) [י, כז] כי טוב עמל ומצליח ממתגאה וחסר לחם:

(י, לד) [י, כח] בני אשר בדרך ענוה לבך וכבדה כפי ערכה:

(י, לה) [י, כט] מעל בנפשו מי יצדיקנו ובוזה נפשו מי יכבדנו:

(י, לו) [י, ל] כבד מסכן חכמתו וכבוד עשיר עשרו:

(י, לז) [י, לא] נאוה חכמה לדל אף כי לעשיר:

(י, לח) [י, לא] ועשיר בל יכבד בעשרו מי יכבדהו בעניו:

קישור: [1]